שם: יצחק אהרונוביץ', בן 72, יו"ר חברת מקורות.
מי אני: בנאדם רגיש, אוהב אנשים, יורד לרזולוציות הכי נמוכות כי אני יודע מאיפה באתי. לא הרפתקן, לא חמדן, לא מתעסק בשטויות - וראוותנות זה לא אני.
שורשים: שני הצדדים מפולין. אבא, יליד קובנה, שען וצורף, היה נשוי ואב לשני בנים כשפרצה המלחמה. בוקר אחד יצא לעבודה וכשחזר ראה את הילדים מועלים על משאית ונלקחים משם. הם הוצאו להורג בגיא ההריגה וגם אשתו נרצחה. כשברח ליערות פגש באמא. אחרי המלחמה עלו על אוניית המעפילים סטרומה והגיעו לירושלים.
על מה שעברו שם לא דיברו. לאמא היה "בלאק אאוט" והיא לא הייתה מסוגלת לזכור את שם הוריה ועשרת אחיה. כשהיה על ערש דווי ביקשתי מאבא שיכתוב את זיכרונותיו והוא תיעד אותם ביידיש. אבא היה מבוגר מאמא ב- 25 שנים והוא רצה להקים משפחה כדי שתהיה המשכיות.
אחרי שלוש שנים בירושלים, שם נולדתי, הם עברו למעברה ומשם הגיעו למושב דישון בצפון. היו להם ארבע תרנגולות, פרה וחמור. הם גידלו טבק ויישבו את הגבול עם עוד עולים חדשים.
הילדות שלי: גדלתי בדישון. המצב הכלכלי בבית היה קשה. חדר אחד לארבעה ילדים, אוכלים מה שיש, חיים ממפרעה שההורים היו מקבלים על חשבון השנה הבאה. עם כל זה, הייתה לי ילדות נהדרת, עם אמא שלא עזבה אותנו לדקה מהטראומה וכל הזמן דאגה שאוכל ושארגיש טוב. שחקתי כדורגל, ג'ולות, משחק הטלת מסמרים ולא היו לי שאיפות מיוחדות. למדתי בעממי ממלכתי דתי ומכיוון שלא היה תיכון באזור, נשלחתי ללמוד בישיבה בצפת, וסיימתי בבית ספר מוסינזון בהוד השרון.
רימון: אשתי. רוב חייה ניהלה את המשק שלנו, והיא זו שמובילה אותי. יש לה חושים נשיים מעולים. כל מה שאני אומר היא עושה הפוך וצודקת. היא אמא נהדרת וסבתא מדהימה. נפגשנו בחוג לריקודים בטבריה על חוף הכנרת. כל פעם כשהגעתי, מישהי קרצה לי, עד ששמה עלי רשת ודגה אותי. יש לנו ארבע בנות ו- 13 נכדים. אנחנו גרים בנתניה.
מג"ב: אחרי שסיימתי שירות כקצין וסמ"פ בצנחנים, חזרתי לשנתיים למושב כדי להיות זכאי למשק של בן ממשיך. קיבלתי חלקת אדמה ובית. היו לי לול, 30 דונם עם תפוחים, ענבים, אגסים, שזיפים, ושני טרקטורים ולא רחוק, בסיס של משמר הגבול. יום אחד מפקד משמר הגבול שלח לי זימון לראיון והציע לי להתגייס ולעבוד במשק בו זמנית. כבר הייתי נשוי אז ואמרתי לאשתי, קחי את המשק ואני אעזור לך. הייתי שם 22 שנים וסיימתי אותן כמפקד מג"ב.
משם עברתי למשטרה. טסתי עם אשתי וילדה אחת לניו יורק לשנתיים, כנספח של משטרת ישראל בארה"ב. לא מצאתי את עצמי שם וכשחזרתי לארץ, מוניתי למפקד מחוז ש"י, אחרי שלוש שנים עברתי לפקד על המחוז הדרומי, כיהנתי כסגן מפכ"ל ושלא קיבלתי את המפכ"לות פרשתי. אחרי זמן קצר מוניתי למנכ"ל "דן". הייתי שם שנה במעבר מקואופרטיב לחברה פרטית, וכשהיא הסתיימה והם יכלו למנות אדם מתוך החברה, המשכתי הלאה.
פוליטיקה: חצי שנה אחרי "דן", התקשר אלי אביגדור ליברמן, שלא הכרתי והציע לי להיות ברשימה של ישראל ביתנו. לקח לי כמה ימים להסכים. הייתי בטוח שלא יקרה כלום ובסופו של דבר קיבלנו תשעה מנדטים ונכנסתי לכנסת. הגעתי למקום חדש שלא הכרתי. אחרי כמה ימים איווט שאל אותי, באיזה ועדה אני רוצה להיות והודיע לי שאתמנה לסגן יו"ר הכנסת.
כשהגיע היום שבו הייתי אמור לנהל את המליאה, לא היה לי מושג מה עושים. ירדנה, מזכירת הכנסת, הרגיעה אותי ואמרה, אל תתרגש. בארבע תיתן מכה עם הפטיש ואני אהיה הלחשנית שלך. אני לוקח מנהיגות, דופק בפטיש ומתפלל שלא ישאלו אותי שאלות. אחרי פעמים כבר התחלתי להעיף אנשים החוצה.
שר התיירות: כשהתחילה חלוקת התיקים, אסתרינה טריטמן הסתבכה עם התארים שלה ובמסיבת העיתונאים שאלו את איווט מי יחליף אותה במשרד התיירות, הוא נותן מכה על השולחן ואומר "אהרנוביץ'". כל המצלמות עלי ולא היה לי מושג מזה. אשתי צופה בזה בבית ושואלת, לא יכולת לעדכן אותי? ואני מסביר שלא ידעתי.
הייתי אמור להחליף את הרצוג בתיירות והוא היה אמור ללכת לרווחה. הוא מרים לי טלפון ומודיע שהוא קופץ לקפה. תשמע, הוא אומר, קח את הרווחה ואני אמשיך בתיירות. חשבתי שהוא נפל משמים, שהרווחה מתאים לי, אבל אמרתי שאני חייב לדבר עם איווט. כשצלצלתי אליו הוא פלט קללה ואמר, אתה מבין את המשמעות? מדובר בתיק כלכלי נחמד, חופש, חו"ל, מה אתה נכנס לרווחה? לימים אמר לי הרצוג 'כמה צדק הבוס שלך'.
הייתי פחות משנה בתפקיד ואז בכנס בפריז אני מקבל טלפון מאיווט. "מתי אתה חוזר?" עניתי, מחר. "אתה חוזר עוד ארבעה ימים, אנחנו מתפטרים מהממשלה. תהנה". הלך לי החשק.
השר לביטחון פנים: הייתי פעמיים, סה"כ שש שנים של רציחות, פיצוצים, דקירות. עשיתי עבודה מאוד רצינית. לרציפות יש משמעות בכל התפקידים ובטח בתפקיד הזה. באתי כאיש משטרה, הכרתי את הקצונה ואת השטח. לשר חדש לוקח הרבה זמן ללמוד. אזרח יכול למלא את התפקיד, אבל אין ספק שהרבה יותר קל שמכירים את עבודת המטה. בתקופתי אירע אסון הכרמל, וגם הכבאות עברה לסמכותי.
משילות בדרום ובצפון: אין ספק שעם השנים יש בעיה במשילות וזאת הסיבה שכל כך הרבה הצביעו לבן גביר. ההתדרדרות הזו באה בעקבות קיצוץ בתקציבים ובכוח אדם, ולא מינו מפכ"ל במשך תקופה ארוכה. אין בדברים האלה הוקוס פוקוס. מדובר בשילוב של תהליכים ארוכים עם אכיפה, החמרת ענישה בבתי משפט, רווחה וחינוך. רק השילוב של כל אלה יביא לשיפור במצב.
פוליטיקה: לא מתגעגע. אני רואה את מעמד הכנסת, השפה והתרבות ואני לא רוצה להיות שם. אחרי תשע שנים סיימתי את הקדנציה הפוליטית בצורה מכובדת. הייתה לי שיחה גלויה וחברית עם איווט ואמרתי שאני רוצה לצאת לשוק הפרטי והציבורי. הייתי יו"ר תע"ש ואחרי המכירה לאלביט, עברתי לשם כיועץ פרילנסר למשך שלוש שנים.
מקורות: התעניינתי בחברת חשמל ומקורות וכשהתפנה תפקיד יו"ר מקורות, ולפני שנה איווט שאל אותי אם אני מעוניין. זאת החברה הכי טובה, עם הנהלה ועובדים מעולים.
.
עליית תעריף המים: התעריף נקבע על ידי רשות המים ולא על ידי מקורות. בעקרון, אין היום בעיית מים במדינת ישראל, אלא עודף, אבל יש בעיה של הולכת מים למקומות שיש בהם מחסור במי קולחין לחקלאות, בגליל העליון ורמת הגולן ובנגב. העלות של מקורות בתעריף עומדת על פחות מ- 20% סה"כ, כשתאגידי המים הם 40% בעלות תעריף המים שמשלמים האזרחים. בשנים האחרונות הכפילו לנו את היקף העבודה מהיום למחר, עמדנו בזה והגענו לתכנית פיתוח של כמעט שני מיליארד שקלים.
מים לירדן: אנחנו נמצאים במקסימום היכולת שאנחנו יכולים לספק והם יכולים לקבל. לירדנים אין את היכולת להתפיל מים ולכן הוחלט שאנחנו נספק להם מים והם יתנו לנו בתמורה אנרגיה סולארית במימון האמירויות, שתיווכו. הכל חתום ואמור לצאת לפועל, כשאנחנו ניתן את ההולכה.
עזה מקבלת מאיתנו כמחצית מסך המים שמגיעים לשם, כשהתשתיות שלהם נותנות מענה לכמה שעות ביום. עד שהם יטפלו בהולכה או יקימו מתקן התפלה, הם נשענים עלינו בתשלום מלא. אנחנו ספקי המים גם לרשות הפלסטינית ומתמודדים עם גניבות מים בדרום הר חברון.
תקיפות סייבר: אנחנו אחת החברות המוגנות ביותר במשק ומונחים על ידי רשות הסייבר הלאומית.
הזרמת מים לכנרת: המוביל ההופכי הוא רעיון שנולד לפני כמה שנים. המטרה היתה לעבור מ"ישראל מתייבשת" לעודף מים.
הקברניטים של מקורות חשבו מה לעשות עם עודפי המים ממתקני ההתפלה וחשבו שהשבתם לכנרת תמלא אותה ותהפוך את האזור שוב לפנינת תיירות. לפני שבועיים חנכנו את המתקן שנמצא היום בתוך גן לאומי בנחל צלמון והמים יוזרמו אליה לפי הצורך, כשייפתח המתפיל הצפוני בעכו.
פעילות בינלאומית: אנחנו משווקים ידע, נותנים ייעוץ וטכנולוגיה בבחריין, מרוקו, ארגנטינה, הודו אזרביג'אן, טורקיה וקפריסין. באים אלינו מאירופה וארה"ב לקבל תובנות בגלל שהם מתמודדים לראשונה עם משבר מים בעקבות שינויי האקלים. מעבר להתפלה, כמות המים שהולכת לאיבוד, עומדת אצלנו על 3% לעומת 25% - 40% באירופה, בגלל השימוש במי קולחין.
טכנולוגיה: את יחידת החדשנות שלנו מנהל דוד בלסר, שמחפש חברות סטארט אפ שאפשר להביא למשק המים, גם אם לכאורה הן לא עוסקות בתחום. מהגנת סייבר ועד לייצור כלור ממים, מה שמייתר את השינוע שלו, שמסכן את הסביבה. אנחנו מושקעים בשבעה סטארט אפים ב- 20%, המקסימום שמאפשרת לנו המדינה.
סיבים אופטיים: יש לנו 13.000 ק"מ צנרת שאנחנו מנטרים 24/7, באמצעות סיב אופטי. אמרנו למדינה, שמי שרוצה להעביר אינטרנט מהיר יכול לפנות אלינו ולחסוך את עלויות הקמת מתקני הממסר. זה לא הביזנס שלנו, אבל מי שיבוא אלינו מיוזמתו - אהלן וסהלן.
פנאי: אני מתייצב כל בוקר בחמש וחצי בחדר הכושר, עולה הביתה, מתקלח ונוסע לעבוד. הסופ"ש מוקדש לארוחות שחיתות, טיולים בצפון ובדרום ולהפועל ת"א.
תפיסת עתיד: הקדנציה שלי מסתיימת עוד שנתיים ואני כאן כמה שירצו. בבית אומרים לי, הגיע הזמן שתעלה על אוניה לקאריביים, חודשיים במזרח ואני יודע שאחרי חמישה ימים אשתגע