נתיבי אילון: מה עובר על הבעלים של טסלה וטוויטר?

אילון מאסק, עד לפני זמן לא רב האיש העשיר בעולם (וגם עתה לא בדיוק נתמך-סעד, עם הון פרטי של כ-150 מיליארד דולרים), יזם ומנכ"ל מצליח, היה מאז ומעולם חריג בנוף העסקי. הוא הצליח לבלוט ככזה לא רק בהשוואה לכל מה שידענו על אנשי עסקים בעולם העסקים האמריקאי השמרני, זה שנוהל בידי גברים לבנים עם שיער כסוף, אלא אפילו בזה של עידן ההייטק: כזה שבוא מנהלים מגיעים למשרדים על קורקינט, לבושים בג'ינס וטי-שירט.

הבעיה היא שכל מה שעורר סקרנות או נחשב לכל היותר לגימיק, כל עוד הלך מאסק מחיל אל חיל, הפך בשנה האחרונה להיות סימן שאלה שמרחף מעל לעסקיו של האיש: האמנם הוא איבד את זה לגמרי?

כל עוד הסתכמה המוזרות של מאסק בציוצים תמוהים או במתן שמות מוזרים לילדים, ניחא, אבל נדמה שאת נקודת המפנה אפשר לציין ביום שבו התחייב לרכוש את טוויטר, הרשת החברתית שבה היה פעיל במיוחד, ממש כמו אחד בשם דונלד טראמפ, או שמא יש לומר - עוד אחד שגילה שלציצוים בעולם הווירטואלי עלולה להיות משמעות דרמטית בעולם האמיתי.

מאסק עומד לדין במדינת קליפורניה בחשד שניפח את מניית טסלה בציוץ כוזב. ב-2018 כתב מאסק כי טסלה עשויה להפוך לחברה פרטית ואף הוסיף שיש לו מתעניינים. כתוצאה מכך זינק מחיר המנייה. לאחר מספר ימים התברר כי לא היו דברים מעולם, המנייה צנחה ובעלי המניות הפסידו הון.

נדמה שמאז הפך מאסק את הציוצים המופרכים לאומנות. בין היתר צייץ, בשנה שעברה, שבכוונתו לרכוש את מועדון הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד - ומיהר להבהיר שהדברים נכתבו בהומור. למה זה מצחיק ואת מי? למאסק פתרונים.

יש אף שטוענים שמאסק הרבה בציוצים הזויים כדי לאשש את טענת ההגנה שלו במשפט לפיה התלוצץ כשטען שטסלה עומדת להפוך לפרטית ואף הוסיף שעוקביו יודעים שאין צורך לקחת אותו ברצינות.

זאת אפילו לא הטענה הכי מופרכת-לכאורה של מאסק במסגרת קרב ההגנה שלו. בתחילת החודש הוא ביקש להעביר את המשפט מקליפורניה לפלורידה. הסיבה: מאסק העתיק הן את מגוריו הפרטיים והן את מפעלי טסלה לטקסס. לטענתו הדבר גרם לעוינות מקומית כלפיו בקליפורניה, באופן שעלול להטות את המשפט.

אפרופו ציוצים בטוויטר, התחושה היא שמאסק הפך לבעלי הפלטפורמה בעל כורחו. הוא אמנם הגיש הצעה לרכישה - ובשלב מסוים היה נדמה שהוא רציני, אבל מהר מאוד ביקש לסגת, רק כדי לגלות שזה לא אפשרי.

רווחיה של טוויטר, שמלכתחילה לא היו עצומים (באופן יחסי לרשת חברתית גדולה וחשובה) צנחו לא בגלל מאסק, אלא כחלק מהמהלומות שחטף התחום משוק ההון. אבל מאסק, שהודיע עוד קודם לשבתו על כס הבעלים, כי בכוונתו לערוך מה שבענף ההייטק מכנים "טבח" - ולפטר 80% מעובדי החברה, קרץ למשקיעים כאשר הבטיח להם, על פי כמה מקורות, כי יצמצם את כוח האדם ב-75%.

בקדנציה הקצרה שלו כבעלי טוויטר הספיק מאסק לשגות כבר כמה פעמים, אבל לפחות בכל הנוגע לפיטורים, הרי שלזכותו של מאסק יש לציין כי הפלטפורמה עובדת כהלכה. אמנם נשמעו תלונות על ירידה באיכות השירות, אבל כל עוד אפשר לצייץ ולקרוא בחופשיות, מתחזקת הטענה כי מאסק לא חתך בבשר החי אלא בשומן.

בין אם מדובר בתכנית הבראה לגיטימית של עסק מדמם נוכח מציאות כלכלית קשה או בין אם מדובר בהמשך מסע הנקמה שלו בפלטפורמה שנאלץ לרכוש בעל כורחו, אפשר להניח שמאסק אולי יצליח לשקם את טוויטר, אבל ספק אם יצליח לשקם את תדמיתו.

על גאוניותו של האיש אין חולק, או לפחות לא היו רבים כאלה עד לאחרונה, אבל כאשר קוראים את ציוציו התמוהים (לא מזמן ביקש מהגולשים בטוויטר להכריע האם הוא צריך להישאר המנכ"ל - וזו רק דוגמא אחת לסוגיות עסקיות רציניות-לכאורה בהן שיתף את הגולשים) - ובמיוחד כאשר שומעים אותו טוען בבית המשפט כי אסור לקחת אותו ברצינות, אפשר בהחלט שהגורמים הבאים שירצו להקים עמו מיזמים עסקיים, לא ירצו להסתבך עם מי שקשה לדעת מתי הוא רציני ומתי הוא מתלוצץ (שוב, בהומור שמובן כנראה רק לו).

אז נכון, לא צריך לרחם על מאסק - הוא יישאר עשיר מופלג בכל תסריט אפשרי. מה שכן, אפשר בהחלט לתהות האם השדים שהיו כלואים בו תמיד, השתלטו על הגאון השיווקי שהפך לאיש העשיר בעולם.