במערב אין כל חדש, במזרח - הודו עומדת להפוך לאימפריה

אוכלוסיית סין הצטמקה אשתקד לראשונה מזה ששים שנה, מספר התושבים ירד ב-850,000, ל-1.41175 מיליארד בסוף 2022. הפלא הסיני מתפוגג אחרי חצי מאה של פיתוח אדיר שכמוהו האנושות לא ידעה מעולם, אולי למעט ההתקדמות התעשייתית של האמריקאים בחצי השני של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

הצטמקות מספר התושבים היא תחילתו של תהליך שיימשך זמן רב למרות מאמציה של המשלה הסינית למנוע את הירידה, זאת בניגוד למדיניות "הילד האחד" שהונהגה במשך עשרות שנים ושינתה את פני החברה והמשפחה הסינית.

סגן יו"ר הוועדה לנושאי החקלאות והכפר בקונגרס העם, צא'י פנג, Cai Fang, אומר כי סין בתחילת תהליך הצטמקות של האוכלוסייה למרות דחיפה הממשלה להגביר את הילודה. תהליך ההצטמקות ילווה, כפי שהיה ביפן, בעליה מתמשכת בגיל האוכלוסייה, שמשמעותו יותר זקנים הזקוקים לטיפול, בעלויות גוברות ופחות צעירים שצריכים או חייבים לדאוג להוריהם וסביהם.

מספר פרובינציות כמו שנזן, מציעות מענקים כספיים למשפחות של שני ילדים או שלושה עד לסכום השווה ל-5,500 דולר ונקודות זיכוי לעניין מס הכנסה. החיים בסין שהפכו ליקרים, מצריכים השקעות אדירות בילד בכדי שיגיע להישגים ויוכל ללמוד באוניברסיטאות יוקרתיות. כך ישתכר היטב עשרות שנים וגם יוכל לגמול להוריו ולמשפחתו לעת זקנה. מחירי הבתים והדירות, חינוך, שרותי הבריאות, כל כך יקרים, שאין כמעט סיכוי שהורים יתפתו להגדיל מספר הילדים שהם מביאים לעולם.

שעור הילודה בסין ירד אשתקד ל-6.77 לידות ל-1,000 תושבים לעומת 7.52 לידות לאלף בשנה קודם לכן. בשנת 2022, שנת הקשיים הכלכליים עקב נגיף הקורונה והסגר, שלוו בפיטורים ובשכר שלא הדביק את קצב עליית האינפלציה, נולדו מיליון ילדים פחות מאשר שנה קודם לכן, בשנת 2021: רק 10.62 מיליון באו לעולם בשנת 2022. גם מספרם של הסינים שהלכו לעולמם, בעיקר זקנים, זינק ככל הנראה בעקבות נגיף הקורונה, למרב מאז 1976, 7.37 מתים לכל אלף תושבים. הלמ"ס הסיני מבהיר כי עדיין היקף הכניסה לשוק העבודה גדול מהביקוש, כלומר שאין מחסור בידיים עובדות.

צא'י פנג אומר כי השינויים הדמוגרפיים והזדקנות התושבים ייאלצו את סין לעשות שינויים במבנה הפנסיה, טיפול זקנים ודאגה לבריאותם, מה שיכביד מטבע הדברים על המבנה הפיננסי של המדינה, הכבדה תקציבית בנטל שתפגע בצמיחה המשקית. המשק הסיני כבר מקרטע, הממשלה הודיעה כי צמח בשנת 2022 ב-3% בלבד, שעור הצמיחה הרדוד ביותר מזה עשרות שנים. מטבע הדברים אי אפשר לצמוח בקצבים מהירים כפי שסין צמחה ממדינה אגררית רעבה לפת לחם למדינה תעשייתית מתקדמת המאיימת על ההגמוניה האמריקאית.

הסגר במשך שלוש שנים, בגלל נגיף הקורונה, אף הוא פגע בצמיחה. בנוסף לכך מגלומניות של הנשיא הנוכחי, שבחר עצמו לתקופה לא קצובה, המשמש גם כיו"ר המפלגה הקומוניסטית ושר הצבאות, שי ג'ינפינג, גררה אותו ביחד עם המפלגה הקומוניסטית לדכא חלק מהפעילות היזמית של תעשיית ההי טק המצליחה, שפשוט הביאו לנסיגה ביזמות והחזון שהיו מנת חלקה של סין במשך שני עשורים.

כאשר הנשיא והמפלגה ראו כי הסגר ודיכוי ההייטק פוגע במדינה, החליטו ביום אחד, בתחילת השנה לבטל כל ההגבלות על התושבים הזועמים שחלק מהם היו בכלא, ביתם שלהם, במשך מספר שנים. משהו נמוג מכוחה המאיים של סין שהייתה בעליה. היא תהייה חייבת להתחשב מחדש במדינות המערב בכל הנוגע ליחסי החוץ, ההתפשטות הצבאית שלה בים סין הדרומי וכן במדיניות החוץ שלה האגרסיבית לכבוש עוד ועוד שווקים. סין לא תחזור לניסיון לשעבד את אפריקה, באמצעות הלוואות לבניית פרויקטים של תשתיות שאפריקה, בהגדרה, אינה יכולה לשלם.

העולם זקוק לענק תעשייתי וצרכני חדש שאולי לא יחליף מיד את סין, אך ילך לצדה ויוכל להציע לעולם תוצרת חרושתית מעולה במחירים סבירים בני תחרות. הפור נופל על הודו שמספר תושביה כבר עובר את זה של סין, 1.42 מיליארד נפש, וימשיך לעלות לכיוון 1.7 מיליארד נפש בעשור שבין 2050-2060. עפ"י הערכות של האו"ם ודמוגרפים אחרים בשנת 2100 אוכלוסיית הודו כבר תרד ל-1.53 מיליארד הודים - כפול מזו של סין שמספר תושיבה יצלול ל-0.77 מיליארד סינים.

הודו אטרקטיבית למשקיעים ואנשי עסקים בגלל תעשיית ההייטק שלה הצומחת ללא הפסקה, בניה המוצלחים של הודו משמשים מנהלים וראשי חברות הייטק מהמובילות בעולם, בעיקר בארה"ב. כפי שישראל נהנתה ועדיין נהנית מהפוטנציאל של הישראלים בעמק הסיליקון האמריקאי, העושים סיבובים הלוך ושוב ומפרים את המשק הישראלי, כך גם הקהילה ההודית בעמק הסיליקון בקליפורניה תורמת ויכולה להגביר את התרומה למדינת האם, הודו.

בניגוד לסינים שהאמריקאים מבקשים לסלק מנגישות לסודות ההיי טק האמריקאי, ההודים המצליחים בארה"ב מקובלים ואינם נחשדים כבעלי פוטנציאל להעברת יידע רגיש למדינת האם. זהו יתרון אדיר של הודו על פני סין, שלא יסולא בפז - בעיקר על רקע המשך היחסים המתוחים גם בממשל הנוכחי של ארה"ב בראשות הנשיא ביידן כמו בממשל של הנשיא טראמפ. שתי המפלגות בארה"ב מאוחדות בפחד מסין הקומוניסטית.

בשנים האחרונות הצמיחה של הודו גוברת לקצב שנתי של 7%-8%. הודו עדיין עניה מאוד ביחס לסין, התוצר לנפש, עם תוחלת חיים של 70 שנה, 2,260 דולר לעומת 12,560 דולר בסין שם תוחלת החיים עולה, המכבידה כלכלית, כבר 78 שנה. בכח קניה הפער נמוך יותר, התוצר לנפש בסין גבוה פי 2.3 מאשר בהודו.

למרות שההכנסה לנפש נמוכה יחסית, האוכלוסייה בהודו היא צעירה, עם פוטנציאל צריכה אדיר כמשתקף אצל משפחות צעירות ללא הגבלה על מספר הילדים. גם אספקת שרותים לאוכלוסייה הצעירה נותנת דחף למשקיעים בינלאומיים בהודו.

להודו יש חסרונות מובנים, לאורך שנים התעשייה הנשלטת ע"י קונגלומרטים משפחתיים עתיקי יומין, יוהרה, זלזול בעובדים מכתות חברתיות נמוכות. ייצור בעיקר לשוק המקומי הרעב למוצרים ושרותים, יהיו אשר יהיו, ללא יכולת לבחור הסחורות הטובות ביותר או השרותים הסבירים ביותר. השוק ההודי לא נחשף ליבוא מתחרה משמעותי מחו"ל, אם כי בשנים האחרונות סין הגדילה בשעור ניכר ייצוא מוצריה להודו בתחום הטכנולוגיות המתקדמות למשקי הבית, כגון טלפונים ניידים.

חולשה נוספת של הודו היא הנוחות של התעשייה המקומית ששמחה בחלקה בשוק מקומי אדיר, לא עשתה עדיין מספיק מאמצים לעבור למדיניות ייצוא אפקטיבית בינלאומית בכדי לבחון מעשי חרושתה. עכשיו הודו עושה צעדים ראשונים, וזה מאוד חשוב.

נזכיר כי הייצוא הישראלי והדרישות של מדינות הסחר של ישראל בעולם הם שדחפו את התעשייה הישראלית להתמכן, להתייעל, להתמחשב, לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים מבחינת איכות המוצר והשרות וגם להתאים את התוצר לצרכן הסופי בחו"ל. חשיפה זו היא שהביאה את ישראל להישגים אדירים, בעוד שהתעשייה המסורתית שאינה חשופה לתחרות וצורכי הייצוא, נשארה מאחור עם פריון עבודה נמוך, שרק הגנות המכס והתקנות למניהן עדיין מאפשרים לה לפעול עם צמיחה איטית בלבד.

הודו חייבת ללמוד מסין איך היא עשתה זאת, אם חפצת חיים היא, ולא להסתפק בשוק מקומי. חולשתה של הודו היא גם בתשתיות הלא מספקת שלה, מסילות ברזל לכיוון הנמלים, כבישים מהירים, נמלי תעופה מודרניים, אינטרנט ומערכות אנרגיה מתקדמות. עדיין רק ל- 99% מהתושבים יש נגישות לחשמל לעומת 100% בסין. בהודו רק ל-46% מהאוכלוסייה גישה לסניטציה מודרנית, שרותים, לעומת 70% בסין. הגישה בהודו לאינטרנט של משקי בית 43% בלבד לעומת 73% בסין. חולשה נוספת של הודו היא ההשקעה בחינוך ויידע, נמוכה משמעותית מזו של סין.

התקווה עבור הודו נמצא בהנהגת ארה"ב שמאגדת מספר מדינות שיוכלו לעמוד כנגד סין בתחום המשקי, הטכנולוגי והצבאי יחד עם אוסטרליה, יפן והודו המשתפות עמה פעולה. התקווה להודו תבוא עכשיו מכיוון בלתי צפוי, שיתוף פעולה בטחוני וצבאי עם יפן שהחליטה להכפיל התקציב הצבאי והבטחוני שלה מ-1% מהתוצר, כפי שנכפה עליה על ידי שלטונות הכיבוש האמריקאיים בתום מלחמת העולם השנייה - ל-2%.

שתי המדינות, הודו ויפן, כבר החליטו לפני מספר חודשים על תרגילים אוויריים משותפים כחלק משיתוף פעולה צבאי מול הענק הסיני. ההודים קוראים ליפנים להשקיע בתעשייה הצבאית ותעשיית הציוד הצבאי של הודו, לחיזוק היחסים הצבאיים ביניהן. נזכיר כי הודו היא לקוחה וותיקה של ישראל בתחום הציוד הצבאי, הגנתי והתקפי, ולאחרונה בשל האיום הצפון קוריאני והתחזקות סין, גם היפנים מתעניינים ומזמינים ציוד צבאי ישראלי.

הפיל ההודי בחדר ביחסים בין יפן להודו היא סירובה של הודו לכל פעולה בתחום הבטחוני העלולה לפגוע ביחסיה עם רוסיה המתבוססת במלחמתה באוקראינה. הודו סירבה לבקשתה של יפן לאפשר נחיתת מטוסי תובלה בדרכם לאוקראינה לספק ציוד צבאי למלחמה מול רוסיה. הודו אינם רוצה להכעיס את רוסיה, שהייתה בת בריתה במשך עשרות שנים עת ארה"ב צדדה בפקיסטן אויבתה המושבעת. פרט לכך הצמא של הודו לנפט הרוסי גדל בחודשים האחרונים בעשרות אחוזים בעוד המערב מגביל את מחיר הנפט הרוסי שמותר לו לשלם לרוסיה וכן מגבלות אחרות על הנפט רוסי באמצעות עיצומי המערב.

יוצא אפוא כי עלייתה של הודו לחזית הבמה האסטרטגית, בטחוני, משקית וטכנולוגית כלל לא תהיה קלה אם לא יהיה שינוי במדיניות החוץ וצמצום כוחות של קונגלומרטים מקומיים. בשנים הקרובות, למרות החסרונות המבעבעים של סין, סין עדיין תהיה דומיננטית כלכלית, טכנולוגית צבאית ומדינית. הודו אינה יכולה לשמש חלופה צבאית טכנולוגית בדרום מזרח אסיה, לבטח לא מיידית. האמריקאים המודעים לחולשותיה של הודו בחרו חלופה צבאית מיידית, אוסטרליה.

בשיתוף אמריקאי, מתכוננת יבשת המחצבים בעוד כחצי שנה לדון במערכות הגנה ותקיפה אסטרטגיות לטווחים בליסטיים בין יבשתיים, הרחק מידה הארוכה של סין. מערכות פיקוד ושליטה כבר נבנות כפי שהיבשת האוסטרלית מעולם לא התקרבה אליהם. הפוטנציאל היחיד לשיתוף פעולה מול סין בהנחיית ארה"ב הוא יפן ואוסטרליה. סין יכולה להירגע לפי שעה, למרות פגיעותה - בגלל שהודו מחוץ למשחק הצבאי הגדול.

המערכות הצבאיות החדשות של מדינות המערב יקרות מאוד לבנייה, שליטה ואחזקה, רק עשירות כמו ארה"ב, יפן ואוסטרליה יוכלו להשקיע ולתחזק. לתעשייה הישראלית ובייחוד לתעשיות הביטחוניות כגון רפא"ל והתעשייה האווירית, יהיו ידיים עמוסות בעבודה והזמנות ברגע שהפור ייפול בקנברה. בעוד המערב העשיר מתחמש הודו תמשיך לקוות להיות ספקים סחורות רגילות יחסית, כגון אופנועים במקביל לשרותי תוכנה מתקדמים.