מדינת ישראל מתנהלת עכשיו כמו עסק שקורס לתוך עצמו.
כשהרגשי והאידיאולוגי מוביל באופן מוחלט את האסטרטגיה של הדירקטוריון - במקרה שלנו הממשלה - מתקבלות החלטות שגויות והרסניות, הנוגדות כל הגיון כלכלי ופוגעות בצמיחה, ברווחיות וברווחת העובדים. ולעובדים - נמאס: הם הזהירו, כתבו מכתבים יצאו להפגין ועכשיו הם נוטשים. והראשונה לברוח היא פאפאיה גלובל, חברת ענק טכנולוגית, שהודיעה הבוקר על כוונתה להוציא את עסקיה מישראל כאשר בעקבותיה הלכו גם קרנות ההון סיכון של טל ברנח.
לדאבונם של מקבלי ההחלטות, אי אפשר לנתק את הרפורמה המשפטית מהכלכלה, ושום מסיבת עיתונאים בהולה ונאומים מזיעים על "משפטיזציה", לא ישנו את פני המציאות הזאת. עסקים חייבים ודאות. כשפוגעים בדמוקרטיה ומעבירים סמכויות משפטיות לא מאוזנות לפוליטיקאים מצד אחד של המפה, פוגעים בביטחון המשקיעים מבחוץ ובעסקים מבפנים.
איך זה יכול לבוא לידי ביטוי? מחר יקום פוליטיקאי עצבני ויחליט שהוא מלאים עסקים שלא באים לו טוב בעין ונוגדים את אמונתו - ולא יהיה מי שיעצור אותו חוקית. אף גורם עסקי עם מעט שכל קודקודו לא יהיה מוכן לקחת סיכון שיגנבו לו את מפעל החיים.
על ההחלטה הדרמטית של חברת פאפאיה - https://news.walla.co.il/item/3554145
לפראיירים נמאס
כלכלת מדינת ישראל תלויה ומונעת על ידי החילונים, שלמדו לימודי "ליבה פלוס פלוס", גם באקדמיה, והפכו בחודשים האחרונים לנרדפים. אי אפשר ליפות את זה: מתנהל פה מאבק איתנים בין הציבור החילוני לציבור הדתי-חרדי. מאז ומתמיד רובו של המגזר החרדי נמנע מלשאת בנטל ולהיות יצרני, בניגוד למגזר החילוני שכורע תחת העבודה ותשלום המיסים וסוחב אותם על גבו. הגיע הזמן שישמעו את האמת: לפראיירים נמאס.
קורה פה דבר לא יאמן: הממשלה חותכת במו ידיה את צינור החמצן של המשק הישראלי וגורמת לאסון כלכלי. אותו ראש ממשלה, שבמהלך 12 השנים שבהם ישב באותו התפקיד בדיוק, קידם את הכלכלה והביא את מדינת ישראל ליציבות והישגים שלא היו כמותם, עולה עם 9-D לא על רק על בית המשפט, אלא גם על הכלכלה, על אנשי העסקים ועל החילונים.
הוא וחבריו שוכחים כנראה, שאותם העשירים שתורמים לקמפיינים שלהם סכומים נכבדים, הם אלה שנדרסים עכשיו תחת גלגלי השופל. מכיוון שלא מדובר בשכבה מוחלשת, אלא להפך, באנשים בעלי כוח, ממון וידע, הם לא ישבו פה, בישראל, ויחכו שמישהו יקבל שכל ויתעורר. בניגוד לחרדים, יש להם הרבה מאוד אלטרנטיבות בעולם. הם לא חייבים להחזיק את העסקים שלהם בישראל. כל מדינה מערבית, דמוקרטית, עם אוריינטציה עסקית בסיסית, תחבק אותם בחום בלי להסס לרגע.
בכל פעם שהם מותקפים, מזכירים הפוליטיקאים את הציבור שבחר בהם ומונים את מספר המנדטים שנתנו לו. הם שוכחים שהציבור הזה חי על המיעוט, לכאורה, שהפסיד בבחירות, אבל מביא לו אוכל הביתה. מהמהלכים שהם מובילים לא נפגעים רק בוחרי האופוזיציה, אלא בעיקר הבוחרים שלהם. גם כשבעל הבית משתגע, הוא צריך לזכור שבעל המאה הוא בעל הדעה.