ספק אם יש גופים רבים שמעוררים כל כך הרבה אמוציות בקרב הציבור כמו רכבת ישראל. נדמה שאין צורך אפילו להסביר עד כמה נחוץ מערך רכבות יעיל במדינה שקורסת תחת הפקקים, אבל בשנים האחרונות היה נדמה כי הרכבת מתקדמת בכיוון הפוך מהצורך.
חלק מהבעיות נבעו מהצורך לשדרג את התשתיות ולהתאים אותן לתמיכה במערך רכבות מודרני. אחרים היו פועל יוצא של יחסי עבודה עכורים, שהפכו את יושבת ראש הוועד, גילה אדרעי, לדמות מוכרת כמעט בכל בית בישראל. בין היתר בלטו בהיסטוריה של סכסוכי העבודה ברכבת ישראל, מני "מחלות מסתוריות" שנהגו לפקוד בבת אחת את הנהגים.
בעלי השמחה
היום אמור להגיע לכל זה סוף, עם חתימה על הסכמי שכר חדשים ברכבת ישראל. האירוע שיתקיים בבית ההסתדרות יקבץ לתמונת ניצחון את שרת התחבורה, מירי רגב, שעל פי הדיווחים הלכה כברת דרך לכיוון העובדים, כדי להבטיח שקט בגזרת הרכבת במשמרת שלה, יו":ר ההסתדרות, ארנון בר דוד - שישאף להראות שדרכו, דרך ההדברות, היא לא פחות אפקטיבית (ובוודאי שיותר קונסטורקטיבית) מדרך העיצומים והשביתות.
עוד בין החוגגים: גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי הרכבת - שתשמח להפסיק להיות הדמות שהפכה סמל לכוחניות של ועדי העובדים והשושבינים מטעם ההנהלה - המנכ"ל מיכאל מייקסנר והיו"ר משה שמעוני, שיזכו לשקט בגזרת יחסי העבודה, נוכח עבודות הפיתוח והתשתית ברכבת.
ראשון בשורה של הסכמי שכר משמעותיים
הסכם השכר ברכבת מעניין גם מהבט נוסף, בראייה משקית: השנה אמורים להיחתם הסכמי שכר חדשים בתחומים רבים. באוצר כבר הביעו חשש לפיו פריצה של מסגרות התקציב, כפועל יוצא מהסכמי שכר נדיבים, עלולה להגביר את האינפלציה למרות מאמצי בנק ישראל לבלום אותה.
מולם טוענים נציגי העובדים כי דווקא בגלל האינפלציה, ששחקה את השכר, יש צורך בתוספות מיוחדות. במילים אחרות: לא רק עובדי הרכבת נושאים את עיניהם לטקס החתימה היום, אלא גם שורה של ועדי עובדים שיודעים שהם הבאים בתור - ולא יסתפקו בהישג שיהיה פחות מזה של עובדי הרכבת.