מרס טורקי: היום שבו תרעד האדמה בישראל ולא בגלל הקואליציה

הריסות, זעקות שבר, מתים על אלונקות, ילדים יתומים רועדים מקור, כלב שמלקק את כף היד של בעליו הלכוד תחת שברי בניין, התמונות מאסון רעידת האדמה בטורקיה וסוריה קורעות את הלב.
אלא שאחרי שאנחנו גומרים להזדעזע, אנחנו חוזרים לעסוק בשלנו - ואם בימים הראשונים לאחר האסון אנו נחשפים לכותרות עם תרחישי אימה על הצפוי בישראל, חלילה, במקרה של רעש דומה, אנו מתפנים לעניינים אחרים.

אז אולי הפעם נהיה מעט חכמים יותר, לפני מעשה ולא רק אחריו? במשך שנים מתריעים המומחים בישראל שהטבע יתהפך גם עלינו. השאלה, לדבריהם אינה "אם", אלא רק "מתי", וקובעים שלא ירחק היום שבו הארץ תרעד. אבל מתברר שההבדל בין תמונות נוראיות בתורכיה, לבין רעידת אדמה קטלנית בישראל, שתעבור בנזקים פחותים בהרבה, הוא בסך הכל שלושה מיליארד שקלים.

ממשלות ישראל לדורותיהן, מימין ומשמאל, הקפידו במשך עשרות השנים שבהן קיימת המדינה, להתעלם מהבעיה ולקוות שכשהאדמה תרעד, זה לא יהיה במשמרת שלהם. אם עברה בכם תחושת דה ז'ה וו לאסונות המוניים אחרים, כמו אסון מירון למשל, אתם לא לבד. כולם רואים את הכתובת על הקיר, אבל לא שמים אליה לב עד שהיא מרוחה בדם.

על פי ההערכות במשרד השיכון, רק שלושה מיליארד שקלים נחוצים לחיזוק של 36,000 הדירות שנמצאות בבניינים מסוכנים הקרובים לשבר הסורי אפריקאי, רובן בצפון. באוצר טוענים שהסכום גדול בהרבה, אבל אין מחיר לחיי אדם. העובדה המוצקה היא שמאות אלפי תושבים נמצאים בסכנת חיים, מתוכם אלפים עלולים לאבד את חייהם, כאשר על פי ההערכות, עלות רעידת אדמה וקריסת מבנים, נאמדת ב- 90 מיליארד שקלים.

במשרד השיכון מאשימים את אגף התקציבים במשרד האוצר, שהוא לא מעביר את הכסף לחיזוק המבנים. במשרד האוצר אומרים שהעבירו 110 מיליון שקלים לחיזוק מבנים במסגרת תקציב התחדשות עירונית, כיוון שמי שצריך לבצע אותה הם יזמים פרטיים על חשבונם ולא על חשבון המדינה. הבעיה היא, שאף יזם פרטי לא רוצה לחזק מבנים בפריפריה, כי אין שם רווח.

אם המדינה לא רוצה שימותו אנשים, היא חייבת להכניס את היד לכיס, ולא לעסוק בהתחשבנות קטנונית, כשמנגד תלויים חיי אדם.

ההתקוטטות הטיפשית הזאת מוציאה מהדעת בעיקר כי כולנו יודעים שכשהפוליטיקאים רוצים, הם מוצאים את הכסף יש מאין. הבעיה היא שהכסף הציבורי שלנו מנותב בדרך כלל למקומות של בעלי עניין, בלי סדר עדיפויות ששם את האזרחים בראש הרשימה. איכשהו ימצא התקציב להשתיק חבר כנסת סורר שמאיים להפיל את הממשלה, לתת ג'וב לאיזה "מאכר" שהוא גם קבלן קולות בפריימריז, או לפנק את ראש מועצת שקר כלשהו, כדי להרגיע מגזר שעושה בעיות.

וזה אפילו לא משנה בכלל אם בראש הממשלה עומד נפתלי בנט, יאיר לפיד או בנימין נתניהו, והם צריכים לרצות חברי קואליציה שקוראים להם מנסור עבאס או יצחק גולדקנופף. ידוע הרי שהכספים הקואליציוניים הם ארנב שקופץ כמו בקסם מקופת המדינה.

פה 50 מיליארד, שם 20 מיליארד, אין בעיה. אבל כשמדובר בחיי אזרחים, שעלולים למות מוות בייסורים, פתאום מתקמצנים וסופרים כל שקל.

ככה זה גם עם מיגון הבתים בצפון שיום אחד יאלצו אולי לספוג מתקפת טילים של החיזבאללה, אולי גם של צבא סוריה, כך זה עם יישובי עוטף עזה, שעומדים מול טילי חמאס, כשחלקם ללא ממ"ד. כולם יודעים שבאיזשהו שלב תהיה שם מלחמה, אבל למה להשקיע עכשיו במשהו שיכול לקרות רק עוד כמה שנים, כשהמפלגה של ראש הממשלה אולי תהיה באופוזיציה?

התשובה היא חד משמעית: בדיוק בגלל התמונות מתורכיה, כדי שלא נראה דומות להן כאן. גם אם זה יעלה לנו, שומו שמיים, כמו הסכם קואליציוני של מפלגה אחת.