אל תגיד נגיד: שר החוץ וח"כ ביטן מצאו מי אשם באינפלציה

הרבה מאוד טרלול חווינו בחודש האחרון, מכל הכיוונים, אבל השיא, לפחות עד עתה, אירע אתמול בערב, עם שתי הודעות יצאו בזו אחר זו.

הראשונה, של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, שנחלץ להגנתם של הזוגות הצעירים, המתקשים לעמוד בתשלומי המשכנתא, וקרא לנגיד בנק ישראל למתן את העלאות הריבית התכופות: "גם אם הדבר יאריך את פרק הזמן הנדרש להורדת האינפלציה", כתב, "הציבור לא עומד בנטל".

לא עבר זמן רב ושר החוץ, אלי כהן, השווה ואף העלה את רף המבוכה, כשצייץ בטוויטר: "לא הייתה הצדקה להעלאת הריבית. ביקשתי משר האוצר סמוטריץ לגבש מתווה מול נגיד בנק ישראל להפסקת עליות הריבית". אתם הבנתם את זה? כל מה שצריך כדי להדביר את האינפלציה הוא מתווה.

כולנו מרגישים שהריבית הגבוהה לוחצת על הארנק שלנו. בעוד עסקים גדולים שזקוקים לגיוסים או אשראי יכולים לספוג אותה ומעמד הביניים נאלץ לוותר על נסיעות בחו"ל וישיבה במסעדות, אלה שנפגעים ממנה באופן הקשה ביותר הם הזוגות הצעירים, שלקחו משכנתא גבוהה ולא מסוגלים לעמוד בתשלומים וחוששים לאבד את ביתם וכספם.

אבל עם כל האמפתיה למצוקת הציבור, לצאת בהצהרות הזויות, פופוליסטיות ומנותקות מכל הגיון כלכלי סביר, זה לא רק מגוחך, אלא חסר אחריות באופן מבהיל.

מאז פרצה הרפורמה המשפטית לחיינו, הוזהרו הפוליטיקאים מפני השלכות הרסניות על הכלכלה הישראלית. חלקן התממשו, כמו החלשות השקל מול הדולר והבורסה המדשדשת, רובן נשארו בגדר ספקולציות באוויר, איומים שעלולים להתרחש בעתיד. על דבר אחד אין מחלוקת: פגיעה בבנק ישראל ובנגיד, תמיט על המדינה ועלינו חורבן כלכלי. ובלי כלכלה, לא יהיה מה להפוך או אפילו לשנות.

בואו נתחיל בעובדות: האינפלציה לא מתמתנת, כיוון שהממשלה לא עומדת בהבטחותיה לריסון יוקר המחייה. המרכיב שהשפיע עליה יותר מכל בחודש שעבר, היה עליית מחיר החשמל ב- 8.2%, שאותו הבטיחה הממשלה להקפיא. הנגיד לא מעלה את הריבית כדי להתעמר בציבור. תאמינו לי, שהוא לא סדיסט שנהנה לראות את כולנו סובלים, בעיקר לא את הזוגות הצעירים. הוא מעלה את הריבית כי זה הכלי היחיד שיכול לעצור את האינפלציה ובאמצעותה לדרוש מהצרכנים להדק חגורה.

זאת ועוד: אותם אנשים שמתלוננים עתה (בצדק רב!) על כך שהם לא מצליחים לגמור את החודש, הם גם אלה שהכי פגיעים לאינפלציה. למה? כי ככל שההכנסה קטנה, כך גדל החלק היחסי שמוציאים ממנה על צרכי מחיה בסיסיים: קניות בסופרמרקט, תשלום חשבונות ועוד.

כבר הזכרנו את המעמד הבינוני ש"יקריב" לכל היותר את החופשה השנתית שלו בחו"ל (מבאס אבל לא מתים מזה). אצל חברו העני יותר, ההתלבטות היא בין החוג של הילדים למעילים חדשים עבורם, אצל העני עוד יותר, ההתלבטות היא בין הלחם לחלב - הבנתם את זה ה"ה כהן את ביטן?

ויש כמובן גם השוואה לעולם: נשיא הפד האמריקאי, ג'רום פאוול מוביל מדיניות דומה, כך גם בבנק המרכזי של אירופה, ששם - אם כבר - מצטערים על שנרדמו בשמירה ואיחרו עם ההעלאה. אז האם השר כהן וח"כ ביטן ממציאים מחדש את הכלכלה?

מדאיג מאוד שאלה שמנסים לרצות את הציבור באמירות פופוליסטיות חסרות שחר כאלה, הם בעלי תפקידים בכירים כמו יו"ר וועדה כלכלית חשובה בכנסת, ושר כלכלה לשעבר, ששאף להיות שר אוצר אך נאלץ להסתפק במשרד חוץ מקוצץ.

ולא רק בישראל חושבים כך. ההתבטאויות שלהם הגיעו לכותרות בעולם, ובאתר בלומברג אף הקדישו לסערה סביב העלאת הריבית והיחלשות השקל את הכותרת הראשית באתר, והדגישו את הדברים החריגים של שר החוץ נגד נגיד בנק ישראל.

ובאווירה אקטואלית: האמירות האלה הן דוגמא חיה לנזק של העברת הכוח לפוליטיקאים, שמתייחסים אל הדרג המקצועי כמו לעובדים בפס ייצור, מבלי לפגוע בכבודם של הפועלים המסורים כמובן. אז פעם זו היועמ"שית, פעם זה המפכ"ל, פעם זה נגיד בנק ישראל - והבא בתור יהיה מבקר המדינה ואחריו הרמטכ"ל. הם הרי פקידים, נכון? כאלה שמפריעים לפוליטיקאים שלנו "למשול"...

לא רק לעלוב בהם, רוצים "נבחרי הציבור" אלא גם להחליף אותם, להפוך אותם למה שמכונה בשפת השחיתות "משרות אמון". עד שבזיכרון ההיסטורי עולה הקיסר הרומי קליגולה שמינה את זוזו לסנאטורבסיטואציה הזאת קשה שלא להיזכר איך קליגולה מינה את סוסו לסנטור.

"כשהמרחב הפוליטי מתפשט והמקצועי מצטמצם, זה מביא לשבירת האמון במוסדות הממשלתיים כולם", מסביר הכלכלן ד"ר ישי אשלג, יזם חברת One BEAT. "מכיוון שאמון בבני אדם הוא הבסיס לכלכלה משגשגת, אם הוא נפגע, היא תשקע מהר מאוד. לנגיד אין הרבה דרגות חופש בקביעת הריבית, כי הוא תלוי בעיקר במה שקורה בארה"ב. הוא יכול לטעות, אבל הוא עדיין נגיד".

ביטן וכהן זרקו גפרור בוער לשדה קוצים ומי שרץ באמצע הלילה עם מטף, וניסה לכבות את הלהבות בכל כוחו, היה שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהוציא באישון לילה הודעה ארוכה בעברית ואנגלית, שבה הודיע בצורה חד משמעית, שיגן על עצמאותו של בנק ישראל ויהי מה.

זה לא שסמוטריץ' נתקף ברצון פתאומי לשנות את הרושם המביך שהשאיר מכתבו העילג בלועזית למנכ"ל רשת "קוסטקו" כשהזמין אותו לפתוח רשת גם בישראל. הוא פשוט הבין, באופן מהיר ויעיל מאוד, יש לומר, שהוא חייב לשדר לעולם ולחברות דירוג האשראי, שעם רפורמה משפטית או בלעדיה, אף אחד לא יאיים על הבנק המרכזי בישראל, אחרת באמת אין לנו זכות קיום כלכלית.

שר החוץ לפחות, ככל הנראה הבין עד כמה תמוהה הייתה האמירה שהשמיע, ולכן מיהר למסור לנו את ההודעה הבאה:

"שר החוץ אלי כהן שעבד בחברת הדירוג הבינלאומית תומך בעצמאות בנק ישראל והניסיון ליחס זאת על אף שלא נאמר אחרת הוא מעוות. השר כהן בהחלט חושב שיש לפעול בכלים נוספים לבלימת האינפלציה ולא לעשות שימוש בלעדי בכלי של הריבית, לדוגמא הורדת מיסים (מע"מ) שתפחית מחירים ולשם כך נכון ששר האוצר והנגיד יגבשו דרכים נוספות ולא ישתמשו רק בכלי הדרקוני של העלאת ריבית".

ראש הממשלה נתניהו, לעומת זאת, זיהה את הנזק באיחור, ורק אחרי הכותרת הקשה בבלומברג, התנער מהדברים.