יורופאנד מקימה קרן שתשקיע בטכנולוגיות הגנה אזרחית

היקפי ההשקעה של הממשל האמריקאי בלבד עתידים להסתכם ב-2003 בכ-40 מיליארד דולר. כ-77 מיליארד דולר נוספים ישקיעו ארגונים ציבוריים ופרטיים בטכנולוגיות אבטחה שונות. אלא שהון זה יגיע ברובו אל קבוצה קטנה של חברות ענק לאינטגרציה הפועלות בתחום התעשייה הביטחונית והתעופה העולמית, דוגמת בואינג ולוקהיד מרטין, הזוכות במרבית מכרזי הענק של הפנטגון בייצור ושיווק של כלי נשק ואמצעי הגנה.



"מדובר בתחום חדש שבו יש עדיין יותר שאלות מתשובות", אמר צביקה שכטר, שותף מנהל בקרן ההון סיכון גיזה, שהקימה צוות לבדיקת השקעות בתחום. "גם בארה"ב אין כיום משקיעים רבים המתמחים בהשקעות בהגנה אזרחית". לדבריו, קרנות ההון סיכון מחפשות טכנולוגיות שיוכלו לשמש הן לצרכים אזרחיים והן לצבאיים. "הטכנולוגיות האלה מעניינות את כל הגורמים, אך רק חברות מעטות עונות על דרישה זו. בעיה נוספת היא שבתחום הביטחוני הכל עובר דרך חברות האינטגרציה. אלה דורשות בלעדיות ומונעות מהחברות למכור טכנולוגיות לגופים אחרים. הסכמים אלה חוסמים את אפשרויות המימוש של הקרנות מההשקעות בחברות", הוסיף שכטר.



בעיה נוספת שעלתה בכנס היא מורכבותם של הפתרונות הנדרשים בתחום. לדברי פרופ' אבי מרמור, ראש המרכז למדע וטכנולוגיה של ביטחון בטכניון, אתגר הלחימה בטרור מורכב, ומחייב תשובות מתוחכמות לנשק פשוט ובסיסי. "קצב השינויים של הטרוריסטים מהיר, בעוד קצב התגובה, המלווה בפיתוחים טכנולוגיים, איטי יותר", אמר. "מורכבות זו מחייבת ניהול ברמה לאומית שיאפשר להתאים בפרק זמן קצר טכנולוגיות קיימות".



מרמור קרא להקמת מיזמים משותפים של טכנולוגיית לחימה בטרור שיכללו את צה"ל ומשרד הביטחון, התעשיות הביטחוניות, התעשייה הפרטית והאוניברסיטאות וינוהלו בידי המועצה לביטחון לאומי ומועצה להיגוי ותקצוב.



דוברים נוספים בכנס ביקרו את חוסר שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות. לדבריהם, רשויות מתחילות לפתח פתרונות טכנולוגיים להגנה בשעה שחלקם כבר פותחו ברשות אחרת בישראל ומופעלים בה. טענות נוספות של המשתתפים בכנס כלפי הרשויות היו לגבי העדפתן מוצרים טכנולוגיים מתוצרת חוץ. אחד המשתתפים סיפר כי רשויות ביטחוניות הקימו פרויקט שלם בהשקעה גדולה, תוך התבססות על טכנולוגיות שנרכשו בחו"ל, וזאת אף שפתרונות מקבילים פותחו בישראל ומציגים ביצועים טובים יותר.