קטה אדם, בת 22, מאשדוד, מכונאית שיפוץ מטוסים באל על
"התחלתי את דרכי בתחום כבר בתיכון. למדתי מכטרוניקה (שילוב של מכונות ואלקטרוניקה). אהבתי את המקצוע ונמשכתי אליו. בסוף התיכון המשכתי ללימודי הנדסאים והתגייסתי לחיל האוויר.
חודשיים אחרי השחרור ראיתי את המשרה, הגשתי מועמדות ומאז אני כאן. אני עובדת ב"האנגר", זה בעצם המוסך של המטוסים. בדרך כלל אני מגיעה מוקדם בבוקר ומסיימת אחר הצהריים. כל בוקר מתחיל בשיחת בטיחות, מנהל העבודה מעדכן את ראשי הצוותים מה צריך לטפל באיזה מטוס, והם מחלקים לנו משימות.
בין העבודות שאני מבצעת, לדוגמא- פתיחה בדיקה וסגירה של פאנלים בגוף המטוס או פירוק של מערכות, הרצות מנועים (בדיקה לנזילות ותקינות של המנוע), השגחה בזמן גרירה מפני התנגשות לא רצויה של המטוס ועוד. החל מהדברים הקטנים במטוס ועד לגדולים ביותר. אני אוהבת מאד את הפן הטכני של המקצוע, במיוחד את ההתעסקות וההבנה בפרטים הקטנים של המכונה הגדולה, להבין איך מערכות טכניות עובדות, להיכנס לפרטים הקטנים של כל חלק וחלק שמרכיב את המכונה הגדולה.
למעשה הפן הטכני היה תמיד חלק מהמשפחה שלנו מה שגם תרם למשיכה שלי לתחום מגיל צעיר.
כשהגעתי למחלקה באל על, הייתה שם אישה אחת בלבד. הגעתי עם עוד שתי חברות מהטייסת, עשו לנו קבלת פנים מאד נעימה ונהיינו חלק מהקבוצה תוך זמן קצר. היום אנחנו 6 מכונאיות ואני מרגישה בבית לגמרי. הגברים במחלקה מתייחסים אלינו כחלק מהחבר'ה.
אמנם בהתחלה היה להם קצת קשה לדעת מה לבקש מאיתנו לעשות ומה לא, מבחינת הפיזיות והקושי, אבל מהר מאד הם ראו שאנחנו עושות הכל ויכולות הכל. אני מרגישה מאד בנוח והתחושה היא שרוצים לקדם אותי ולעזור לי להתפתח".
אני כל הזמן מקבלת תגובות מאנשים שלא מאמינים שהיא יכולה להיות מכונאית מטוסים, אבל אני מראה לכולם שאני כן יכולה, כל יום מחדש. כבר בצבא המפקדים לא האמינו שחיילות מסוגלות לעשות את אותן העבודות כמו חיילים, היינו לא מעט בנות והראנו להם שאנחנו כאן לעבוד קשה ולא לבקש הנחות בגלל שאנחנו נשים.
האתגר הגדול הוא בעיקר הפיזיות, אם זה להרים דברים כבדים במיוחד או להחזיק משהו לאורך זמן, אבל זה לגמרי אפשרי וכולם תמיד יושיטו יד אם מבקשים עזרה- ללא קשר אם זה גבר או אישה. למעשה לפעמים היד הקטנה שלנו הנשים מהווה יתרון כי היא נכנסת לזוויות שהגברים לא מצליחים להגיע אליהן. הכי הכי חשוב בעיני זה לחשוב מחוץ לקופסא, להסתכל מבחוץ על הדברים ולהביא עין רעננה.
שי קלוגר, מנהלת פרויקט הקמת מפעל "אפולו כרמל" של חברת אפולו פאוור
"התפקיד שלי משלב עולמות מגוונים ושונים לחלוטין - מצד אחד תחומים מקצועיים הכי מעניינים שיש ומצד שני - אנשים. הרבה, ומכל הסוגים. מהנדסים מבריקים, יצרני מכונות מכל רחבי אירופה וארה"ב שהפכו ממש לשותפים וחברים, קבלנים מכל הדתות והגוונים בישראל ובעיקר - צוות פשוט מדהים.
המוצר שלנו, ותחום האנרגיה הירוקה בכלל - זה העתיד. גם המכונות והטכנולוגיה שפותחה פה היא ללא ספק עתידנית ו'היי-טקית'. לעומת זאת, ענף הבנייה יכול להיות מיושן, מסורבל ומרובע - וגם שם אנחנו מוצאים את הדרך שלנו לחדשנות, התייעלות ויצירתיות.
"אין ספק שהעבודה שלי היא העבודה הכי מדהימה בעולם. האמת היא שאני מתרגשת כל פעם שאני נכנסת למפעל שזכיתי להיות אחראית על ההקמה שלו ועד לא מזמן היה דמיוני לחלוטין. הפרויקט שלנו הוא פרויקט ברמה הלאומית והוא ראשון מסוגו בעולם. הוא עתידני ויחד עם זה, הוא מפעל תעשייתי בישראל - דבר שלאט לאט נעלם, ובטח שלא תפגשו בתכיפות כאלו שקמים פה בארץ היום. אני קמה בבוקר והולכת לישון בלילה עם תחושה שיש לי חלק משמעותי ביצירה של משהו גדול ובחברה שהולכת לשנות את העולם.
שני העולמות האלו הם בלי שום ספק עדיין גבריים מאוד, אבל בעיניי יש ערך עצום בלהיות אישה בתחומים האלו ואני חושבת שנשים צריכות להחזיק בהם בתפקידי מפתח. אני יכולה להעיד שאני עובדת בחברה שיש בה נשים מעוררות הערצה, וכל אחת היא השראה בתחומה. באפולו, מעולם לא הרגשתי הבדל בגלל שאני אישה והדבר המדהים הוא שעדיין בתקופה הזאת זה לא דבר מובן מאליו.
כבר התרגלתי להרמות גבה, בכל טלפון ראשון עם מישהו חדש, כששומעים את הקול שעונה לשיחה מבקשים לתאם מולי פגישה עם 'שי מנהל הפרויקט', ולזה שלרוב צריך לתת לאנשים כמה שניות להתאפס אחרי לחיצת יד ראשונה כשרואים מולם בחורה בת 28. אבל אחרי היכרות קצרה, כל זה נעלם - ופשוט מדברים עבודה. והאמת, שיש כל כך הרבה פרגון מהמשפחה, מהחברים והכי הרבה מהנבחרת המטורפת הזו שמרכיבה את 'אפולו'.
שחר בניטה, פקחית איכות סביבה בנמל אשדוד, בת 29, סטודנטית למדעי הטבע.
"במסגרת התפקיד אני מפקחת ברציפים התפעוליים, על מנת לוודא עמידה בדרישות הרגולציה ומתן מענה והנחיות לצוותים התפעוליים שבשטח בהקשרים של איכות סביבה. לנמל מגיעות כל מיני אוניות ובמהלך הפריקה של הסחורות, או מכולות, נוצר לכלוך וזיהום.
תפקידי להסתובב בשטח התפעולי ולהיות בקשר שוטף עם עובדי התפעול, מנופאים, מנהלי העבודה והסוורים, במטרה לוודא שהעבודה מתקיימת על פי כל ההנחיות של איכות הסביבה ולוודא פריקה כמה שיותר נקיה, עם מינימום זיהום ומפגע סביבתי ימי, אווירי או יבשתי.
אני ילידת אשדוד, כך שהנמל הוא חלק מהחיים, בימים אלה אני גם סטודנטית למדעי הטבע והתפקיד בעצם משלב את שני הדברים שיקרים לליבי, אשדוד ואיכות הסביבה. לפני התפקיד הזה, עבדתי כמאבטחת בסיירת בדרום הר חברון, מאבטחת טיולים ועוד.
לאחרונה גם התנדבתי גם לקורס הכשרה אינטנסיבי של כבאים מפעליים. אישה יחידה בקורס מאתגר, עם הרבה מאמץ פיזי והתמודדות עם סיטואציות מורכבות כמו חילוץ, חומרים מסוכנים, כיבוי שרפות ולבוש מסורבל.
אני האישה היחידה בצוות של גברים ובהתחלה באמת היו קצת גלגולי עיניים, או אפשר לומר שלא לקחו אותי לגמרי ברצינות. לא כל כך הבינו מה מביאים אותי, כי אני לא באה מהשטח, מפריקה של מכולות, או משהו כזה.
אני חושבת שאפשר לומר שהיה שוק בהתחלה, בעיקר במקרים של 'עצירת עבודה', שכן, אם אני רואה מפגע בשטח אני צריכה לעצור את העבודה ולדאוג לתיקון המפגע. אבל היום, אחרי תקופה ארוכה בתפקיד ואחריי שהספיקו להכיר אותי, יש שיתוף פעולה ומקשיבים לי כמובן.
לקח לי זמן להסביר לאנשים שלא מכירים, מה בדיוק מהות התפקיד, אבל אני יכולה לומר שההורים שלי מאד גאים בי שאני עובדת בנמל. מבחינתי זאת עבודה עם משמעות אדירה, מכיוון שאפשר לראות את ההשפעה הישירה שלי בשטח. אם אני מנעתי ממישהו לנשום אוויר מזוהם, או מנעתי מפגע כלשהו, אין סיפוק גדול מזה".
מעיין אבל, בת 25 מלוד, מכונאית וחשמלית רכב בסוכנות רייכמן של טויוטה
"השתחררתי באוקטובר האחרון משירות קבע בצבא במשאבי אנוש, החלטתי לשנות לכיוון ובשנה שעברה התחלתי לעבוד כמכונאית וחשמלאית רכב בסוכנות מורשית טויוטה רייכמן. כבר מילדות תחום הרכב מאוד משך אותי, האחים שלי עסקו בתחום וככה נחשפתי אליו.
אבל אף פעם לא האמנתי שאני באמת אעסוק בזה, בעיקר בגלל הנושא המגדרי. יש לי ראש מאוד טכני, תמיד אהבתי לבנות ולפרק דברים. למשל, אני אוהבת ללכת לאיקאה ולקנות רהיטים מורכבים כדי להרכיב אותם, וחברים שלי תמיד קוראים לי תמיד לעזור כשהם צריכים להרכיב משהו.
האהבה ו"החוש" לתחום הטכני מאוד חשובים למקצוע, וגיליתי שאני מאוד טובה בזה, אפילו אמרו לי בסוכנות שדברים שקלטתי ולמדתי תוך שניות לקחו להרבה מהאחרים ימים ללמוד.
התגובה הראשונה שאני מקבלת כשאני מספרת על העיסוק שלי זה; "אני לא מאמין לך", או "אבל איך זה יכול להיות? יש לך לק ג'ל וידיים נקיות". אבל התגובות מאוד חיוביות ונלהבות, הרבה מתעניינים בנושא הפיזי ואיך אני מתמודדת עם להרים ולסחוב ציוד כבד. בנוסף, יש לי חשבונות טיקטוק ואינסטגרם בהם אני מסבירה על עולמות הרכב ועל העבודה שלי ביומיום ואני מקווה להנגיש את הנושא ושיכירו יותר נשים שעוסקות בעולם הזה.
בגלל שסוכנות טויוטה בה אני עובדת נמצאת בבני ברק, היה לי חשש מהתגובות של האנשים, שאולי יפריע לחרדים שטכנאית הרכב שלהם אישה. להפתעתי גיליתי שאין שום בעיה עם זה, והנשים שמגיעות- בכלל ממש נלהבות. אחת מהלקוחות אפילו אמרה לי שתשמח להגיע לסוכנות הספציפית רק בזכותי.
יש לי מנהלת בסוכנות, דבר שמוסיף לתחושת ההבנה והקבלה, לעומת מקומות אחרים שהתראיינתי אליהם בהם הרגשתי לפעמים תחושת זלזול בגלל שאני אישה. מאז שהגעתי לטויוטה רייכמן, דיברו איתי על האפשרויות שלי להתפתח ולהתקדם, בנוסף אני לוקחת קורסים מקוונים של טויוטה ולומדת המון תוך כדי תנועה. כשהגעתי לסוכנות חששתי ולא הייתי בטוחה אם יקבלו אותי בצורה טובה, והופתעתי איך קיבלו אותי בזרועות פתוחות וכמה תמיכה אני מקבלת מההנהלה ומהעובדים שאיתי"
יערית בוקר, מנהלת מפעל ואתר אורון ICL
יערית בוקר, גרה בנתיבות, נשואה לרועי, אמא לחמישה ילדים, יובל (10), גפן (9), יולי (6), בארי (2) ועברי (6 חודשים), בעלת תואר ראשון בהנדסה כימית B.Sc התמחות בתעשיה התהליכית ותואר שני בהנדסת תעשיה וניהול M.Sc התמחות בניהול תעשייתי.
יערית עובדת כ-15 שנה במפעל רותם מקבוצת ICL ומספרת: "אני מנהלת מפעל ואתר ייצור להשבחת פוספט של ICL- מפעל אורון, הכולל יותר מ- 100 עובדים. אורון הוא הספק המרכזי של פוספט, שהוא למעשה אחד המינרלים החיוניים להאכלת העולם ומרכיב קריטי לתעשיית המזון. הוא מספק פתרונות שונים לתעשיית הבשר, מוצרי החלב ומאפים ומסייע בין היתר בייצוב והארכת חיי מדף.
מתוקף תפקידי כמנהלת מפעל אני אחראית על נהלי הבטיחות, האקולוגיה והייצור השוטף לאספקת חומר הגלם וכל צוותי התפעול, האחזקה, הפרויקטים השונים, מחקר ופיתוח ועוד.
מאז ומתמיד אהבתי כימיה, בסיום השירות הצבאי היה ברור שאלך ללמוד משהו בתחום, החלטתי על הנדסה כימית כי זה תחום רחב מאוד, אין היום תעשיה תהליכית שמהנדס כימיה לא נמצא בה. ברמה האישית אני מוצאת המון עניין בשיפור תהליכי ייצור ובפתרון בעיות מורכבות בצורה הנדסית. מאוד אוהבת את האתגר בעבודה, היצירתיות והדינמיות.
כאישה, אמא ומנהלת בתעשייה הכימית הכבדה זה דיי נדיר בנוף הקיים, באופן טבעי קיימת תחושה של מיעוט שהפוטנציאל שלו טרם מומש. יש תגובות של הרמת גבה, בעיקר תדהמה איך להיות אמא ל-5 ילדים קטנים משתלב עם קריירה תובענית בתעשייה הכבדה. בסופו של דבר הנדסה כימית הוא תחום שמתעסק במדע וטכנולוגיה וכל אדם עם כישורים מתאימים יכול לעסוק בזה.
