החשש היה כי התגברות מגמת הוצאת הכספים תוריד את יכולת הבנקים לתת הלוואות ואשראי לחברות השונות, ובכך תוריד את יכולת צמיחת החברות והכלכלה הישראלית מחד, לצד פגיעה בתוצאות הבנקים עצמם מאידך.
אלא שבחינת מניות חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה כי המשקיעים ממשיכים להאמין בכלכלה הישראלית ובבנקים הישראלים. גם האזהרה שהוציאה מודי'ס, אחת משלושת חברות דירוג האשראי הגדולות בעולם, כי אם השינויים המוצעים ברפורמה/מהפכה המשפטית יישומו במלואם עלולים להיווצר סיכונים ארוכי טווח לכלכלה הישראלית, לא מנעו את עליית מניות הבנקים אתמול.
כך מדד ת"א בנקים, המסכם את תנודות מניות הבנקים הגדולים הנסחרים בבורסה בתל אביב, עלה ב-1.8% מאז סוף ינואר האחרון, לעומת מדד ת"א 35, המרכז את תנודות 35 החברות הגדולות במשק הנסחרות באחוזת בית (ביניהן הבנקים), שירד ב-0.5% לאותה תקופה.
הקפיצה העיקרית במהלך זמן זה חלה מאז השאירה סוכנות הדירוג פיץ' את דירוג האשראי של ישראל על כנו, וסימנה למשקיעים כי כלכלת ישראל יציבה. מדד ת"א בנקים קפץ מאז ב-6.57%, יחד עם מדד ת"א 35 שעלה ב-4.72% לאותה תקופה.
גם החשש להתגברות מגמת הוצאת הכספים, בהוצאת ההנחיה של נגיד בנק ישראל למנהלי הבנקים לעדכון שוטף בנושא, לא הזיזה למשקיעים את הגבינה. מדד ת"א בנקים עלה מאז ה-6 במרץ ב-2.4% בעוד מדד ת"א 35 עלה ב-1.75%.
רפורמה? ריבית!
נשאלת השאלה כיצד חששות מפגיעה כלכלית, הנוגעות באופן ישיר לפעילות הבנקים, אינן משפיעות על מנייתן?
עבור שוק ההון הדברים ברורים, החששות מאי הוודאות בעקבות התסיסה הציבורית הנובעת מהרפורמה/המהפכה המשפטית, ולצידה החששות מהורדת הדירוג, הובילו בתחילה לירידת שערי מניות הבנקים.
אך צפי לתוצאות עסקיות חיוביות של הבנקים, לצד המשך מגמת העלאת הריבית שהם נהנים ממנה, והשארת דירוג האשראי של ישראל על כנו, החזיר את המשקיעים במהירות למניות המוסדות הפיננסיים.
הערפל הכלכלי, עם זאת, עדיין לא פוזר, אך לא בשל המחאה הציבורית כנגד הרפורמה/המהפכה המשפטית, אלא מעליית האינפלציה ומולה הריבית המנסה לבלום אותה. ובעיקר מצעדי המנע שמבצעת כלכלת העל האמריקאית, המשפיעה על צמיחת והתנהלות שאר כלכלות העולם.
ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל רזרב, הצהיר לפני יומיים בקונגרס האמריקאי כי המלחמה באינפלציה עדיין בעיצומה וכי מגמת עליית הריבית תימשך, וזו האחרונה היא אבן בנעלי כלכלות העולם. השאלה הנשאלת על ידי כולם היא מתי הריבית תהיה גבוהה מדי, או לחלופין - מתי לעצור.
זאת בשל הפחד כי ריבית גבוהה מדי תוביל את הצרכנים להוריד באופן משמעותי את הוצאותיהם, ובכך יחלו כדור שלג שיוביל חברות לפטר עובדים, שלא יצליחו לעמוד בתשלומי החובות שלהן, וכו'.
לבנקים אמנם יש פתרונות שונים כגון הארכת מח"מ (משך חיים ממוצע) להלוואה ופריסה לתשלומים נוספים, אך אלו הם רק פתרונות זמניים שלא יוכלו לעמוד בנזק מתמשך, ובמיוחד עם יהיה גל של עסקים שלא יוכלו לשלם חוב.
בישראל, לעת זו, הבנקים משדרים כי משקי הבית מיוצבים כרגע, וזו גם התמונה שבנק ישראל משדר לממשלת ישראל - הכל נראה יציב. אך שאלת נקודת עצירת הריבית טרום כניסה לסחרור כלכלי מטה עדיין ממשיכה לרחף.
אלטרנטיבה לנדל"ן
תרחיש הקיצון הזה כנראה עדיין לא נראה באופק על ידי המשקיעים, שרואים לעת זו כי הבנקים ממשיכים להיות יציבים. וגם אם הרווחיות תיפגע והבנקים לא ייהנו מסביבת הריבית העולה כמו שחשבו בתחילה, הם עדיין אחת הקבוצות היחידות שנהנות מסביבת ריבית כזו, ומהוות אלטרנטיבה בטוחה יותר, בעיני המשקיעים, לחברות הנדל"ן, שעלויות המימון מכבידות עליהן.
אחד הבנקים שמנייתו נפגעה בחצי השנה האחרונה כתוצאה מהמתרחש בענף הנדל"ן הוא מזרחי טפחות, המוכר במיוחד מפעילותו בתחום המשכנתאות. אך הבנק הציג צמיחה בפעילויות נוספות, כדוגמת בנקאות עסקית וקמעונאות - ומנייתו זינקה בשיעור הגבוה ביותר מבין חמשת הבנקים, עם עלייה של 4.41% מתחילת פברואר השנה, 9.12% מאז פרסום השארת דירוג האשראי של ישראל על כנו, ו-4.23% מאז הוראת הנגיד לעדכון שוטף על הוצאת כספים.
המניה שהציגה תוצאות הכי פחות חזקות הייתה זו של הבנק הבינלאומי, שירדה 2.74% מאז סוף ינואר האחרון. הרפורמה/המהפכה המשפטית, עם זאת, כלל אינה רלוונטית אליה, שכן הבנק הבינלאומי אינו בינלאומי כלל.
בשוק ההון מסבירים כי מגמת מעבר הכספים מהעו"ש לפיקדונות הייתה רחבה יחסית בבינלאומי, והיא הייתה המינוף שלו על שאר הבנקים, אך מינוף זה הולך ומצטמצם. לצד זאת, המשקיעים בוחנים אלטרנטיבות גם בין מניות הבנקים, ומסתכלים בעיקר על המכפילים היותר אטרקטיביים.
ניכר כי השוק מתחיל להתכנס לתקווה כי הרפורמה/המהפכה המשפטית בדרך לפשרה, ובעולם של ריביות עולות המשקיעים רוצים להיות בעולמות שנהנים מכך - במניות הבנקים.