כשסטנלי פישר פרש מתפקידו כנגיד בנק ישראל, הוא פתח במסורת של כנסי פרידה חגיגיים בהשתתפות בכירי הכלכלנים, במקום קוקטייל סטנדרטי. חמש שנים אחר כך, נפרדו בבנק ישראל מקרנית פלוג, מי שהייתה המשנה שלו והחליפה אותו בתפקיד, בכנס רב משתתפים במכון וון ליר, בנוכחותם של הנגידים לשעבר: פישר עצמו, פרופ' יעקב פרנקל, והמשנה לנגיד פרופ' צבי אקשטיין. הנאום שנשאה פלוג, נשמע אז קיצוני מדי, אבל היום הוא רלוונטי מאוד, כאילו חזתה את מה שקורה עכשיו במדינת ישראל, עת הפוליטיקאים מנסים להתערב בפעילותו של הבנק המרכזי.
"באשר לחיכוך בין הבנק המרכזי והמערכת הפוליטית", אמרה אז פלוג, "הרי שבמהלך כהונתי המתח גבר דווקא סביב נושאים הנמצאים בליבת העשייה של בנק ישראל, הנוגעים לתמיכה ביציבות הפיננסית. החתירה להגברת התחרות בשירותים פיננסיים, שכולנו שותפים לה, הובילה לוויכוח ער לגבי הקצב, ההיקף, והפרטים הספציפיים של הרפורמות במגזר הפיננסי. הוויכוח התמקד בכך שהתעקשנו להבטיח שהרפורמה לא תערער את היציבות הפיננסית, שלעיתים נתפסת כמובנת מאליה על ידי השותפים שלנו בעיצוב הרפורמה".
"עלינו להיות מסוגלים לעמוד בהם", הוסיפה. "בחלק מהמצבים, עלינו לספק את המלצות המדיניות בשקט, מאחורי דלתיים סגורות, ובשאלות המדיניות המרכזיות עלינו לתרום גם לדיון ציבורי מושכל יותר. אני מאמינה כי בתוך ההקשר הפוליטי הנוכחי שבו המדיניות נוטה, יותר מהעבר, להתמקד בתועלות של הטווח הקצר ולהתעלם מסיכונים ועלויות לטווח הארוך, חיוני שמוסד עצמאי בעל מוניטין יספק ניתוח מדיניות וייעוץ, ויסייע בהסברת הסוגיות לציבור".
סכנה ברורה ומיידית
עברו חמש שנים מאז עזבה את השירות הציבורי. היום היא מכהנת כסגנית הנשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת ת"א והצעת החוק של יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, להקפאת הריבית על המשכנתאות שנדחתה בינתיים, עדיין תלויה באוויר. כשאני מזכירה לה את הנאום ההוא, בכנס, היא מחייכת בעצב.
"אני עדיין חושבת שהסכנה שש פגיעה בעצמאות בנק ישראל היא סכנה אמיתית", אומרת פלוג. "אם היית שואלת אותי לפני שנה או שנתיים, אם מישהו באמת יאיים על עצמאות בנק ישראל, הייתי אומרת שזה לא יעלה על הדעת, אבל למדתי לאחרונה, שגם דברים שלא אמורים לעלות על דעתי, עולים על דעתם של אחרים, כמו ההתבטאויות של גורמים בממשלה על האפשרות להתערב המדיניות בנק ישראל.
"אני מוטרדת ומופתעת מיוזמת החקיקה של גפני, שמדבר על אי גלגול העלאת הריבית על חלק מהמשכנתאות. זו לא רק התערבות בעצמאותו של בנק ישראל, אלא נטרול היכולת של כלי המדיניות שלו, הוא מעקר את בנק ישראל.
אני שמחה שראש הממשלה עצר אותה, אבל עצם זה שהיא עלתה בכלל - מדהים. זה יכול להתדרדר לחוסר יכולת להילחם באינפלציה. לא בכדי בנקים מרכזיים קיבלו את העצמאות להילחם באינפלציה באמצעות הכלים שעומדים לרשותם. אם המלחמה האינפלציה הייתה נתונה בידיהם של הפוליטיקאים, כפי שהיה בעבר, המצב היה קטסטרופלי.
"ראינו מה קרה בישראל בשנות ה- 80' ומה קרה בטורקיה, כשארדואן פיטר סדרה של נגידים שלא מצאו חן בעיניו, אמר לנגיד, שהיה איש שלו, שהדרך להילחם באינפלציה היא בהורדת הריבית והביא את הכלכלה הטורקית למשבר חמור. לא בכדי הטיפול באינפלציה נתון בידי אנשי מקצוע".
השנה הקרובה היא שנה קריטית לבנק ישראל. השווקים סוערים, אינפלציה פרועה, הפוליטיקאים מנסים לערער את עצמאותו, ובנוסף פרופ' אמיר ירון, הנגיד המכהן, אמור לסיים את תפקידו בסוף השנה הנוכחית, ובקרוב אמור להתמנות מפקח חדש לבנקים.
בנאום הפרידה שלך, נגעת בעדינות במתקפות שהיו עליך והמלצת לעשות את המהלכים בשקט בחדרי חדרים. פרופ' אמיר ירון, חטף אש מהפוליטיקאים והפך לשק חבטות כשהעלה את הריבית. לא קל לעמוד במתקפות האלה ולשמור על קור רוח.
"כל מי שנושא בתפקיד ממלכתי ולא פוליטי, לא משתתף בשיח המובל על ידי פוליטיקאים למקומות אישיים. לא פעם חשבתי שאני מנהלת את השיח עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב, כי לא חשבתי שזה נכון לרדת לרמה האישית".
נקודת אל-חזור
פרופ' פלוג, 68, בעלת דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הייתה כלכלנית בקרן המטבע הבינלאומית, כלכלנית מחקר בכירה בבנק האינטר אמריקאי לפיתוח, מנהלת מחלקת המחקר של בנק ישראל וחברת הנהלה.
אחרי שנתיים כמשנה לנגיד סטנלי פישר, מונתה לנגידת בנק ישראל הראשונה, ונבחרה פעמיים בין שבעת הנגידים הטובים בעולם על ידי מגזין "הגלובל פייננס". במהלך כהונתה היו לה חיכוכים לא פשוטים עם שר האוצר דאז, משה כחלון על מגוון של נושאים, ביניהם העברת תקציב דו שנתי ותכנית "מחיר למשתכן" אותם ביקרה בדרגה האלגנטית. בשקט, באופן מנומק, בלי ריקושטים.
גם את ההתנגדות שלה לרפורמה המשפטית היא מנסחת בבהירות מתונה, למרות שהיא מאוד מודאגת מהפגיעה הכלכלית. נפגשנו אחרי שחברת דירוג האשראי "מודיס" הוציאה את הדיווח המטריד שלה.
"מודיס הוציאו דיווח שלא מן המניין שהזהיר מפני ההשלכות קצרות וארוכות הטווח של הרפורמה המשפטית", היא אומרת. "לדבריו, אם המהלך ייושם במלואו, השינויים הללו יחלישו את יכולת הבקרה המשפטית על הממשלה. הוא ממשיך ואומר שהשינויים מסכנים את האופק הכלכלי לטווח ארוך ואת ההשקעות הזרות שהן קריטיות להי טק. מה שהדו"ח אומר מאוד דומה למה שהכלכלנים מזהירים מפניו מהרגע שהמהפכה המשפטית יצאה לאוויר העולם.
"קמו הרבה אנשים, שלאו דווקא מזוהים פוליטית ומבינים דבר או שניים בכלכלה והתריעו. הם מבינים, אבל אני לא מבינה, איך יכול להיות שהמחיר הכבד של המהלך הזה, גם כלכלית וגם מבחינת הקרע בעם, עדיין לא גרם לעצירת הרפורמה. אני מקווה שיתעשתו ויעצרו את המהלך וינסו לגבש רפורמה מדודה שתתגבש בהסכמה רחבה".
ממה את הכי מוטרדת?
"אני חוששת שאם המהלך יעבור כמו שגובש על ידי אלה שמובילים אותו, שיחליש את מערכת המשפט ויהפוך את הממשלה לבעת כוח בלתי מרוסן, יביא לפגיעה בכלכלה, בזכות הקניין, זכויות חוזיות והגנה של שחקנים ומשקיעים מפני החלטות שרירותיות של השלטון ושינוי חד צדדי של כללי המשחק בחילופי שלטון. זה יגרום ליזמים ומשקיעים להירתע מלהיות פה".
את חוששת מ"ריצה לבנק" ומשיכת פיקדונות היסטרית?
"אני פחות חוששת ליציבות הפיננסית של הבנקים ויותר לפוטנציאל הפגיעה בכלכלה בטווח הבינוני והארוך. הערוץ העיקרי שיפגע הוא זה של המשקיעים. כבר היום הזמינות של השקעות הון יותר נמוך, בגלל עליית הריבית והווליואציות בשוק ההון. ההון הופך ליותר סלקטיבי. סקטור ההייטק שלנו תלוי במימון זר. הם פחות יוכלו לפתח את הרעיונות שלהם. מכיוון שהמשקל שלו בכלכלה הישראלית גבוה, 15% בתוצר, 25% מתקבולי המיסים הישירים ו - 10% בתעסוקה, פגיעה בהייטק היא פגיעה אנושה בכלכלה הישראלית".
זאת הסיבה שההייטקיסטים היו הראשונים שהחלו למחות.
"אנחנו היינו צריכים לקפוץ, לא הם. יזמי ההייטק הם מבריקים וניידים. יש הרבה מדינות בעולם שהיו שמחות לקבל אותם אליהן. זה לא רק הייטק, אלא השקעות בכלל. משקיעים מחו"ל מסתכלים על שיקולים סביבתיים, חברתיים וממשל תאגידי.
"המשמעות, בגלל משקל ההייטק, תהיה פגיעה בכלכלה, בתעסוקה ובתקבולי המיסים, מה שיחייב את הממשלה לצמצם בהוצאות שלה, לצמצם בהשקעה בתשתיות ולתת פחות שירותים לאזרח. זה יפגע בכל אזרחי המדינה, אבל קודם כל באוכלוסייה החלשה. ולא דיברנו מה יקרה אם תהיה הפחתת דירוג אשראי. אז עלות המימון שלנו תעלה ונשלם יוותר ריבית על החוב. אנחנו עדיין לא נמצאים בנקודת האל-חזור, אבל אנחנו מתקרבים אליה בצעדי ענק".
לא מרימה ידיים
את מדברת על פגיעה עתידית - אבל היא כבר כאן כולנו מרגישים את עליות המחירים בסופרמרקט, שמתבצעת מתחת לרדאר, בחסות העיסוק ברפורמה המשפטית.
"יכול להיות שתשומת הלב הציבורית מקלה על העלאת המחירים. אנחנו רואים תנודתיות גדולה בשער החליפין ועד כמה הוא רגיש לתהליך החקיקתי. כשנוצר הרושם שהוא דוהר קדימה, חל פיחות, וכשמדברים על פשרה - השקל מתחזק.
אבל אם התהליך שאנחנו נמצאים בעיצומו יצא לפועל, תהיה ירידה משמעותית בזרם ההון לישראל ואולי גם היצוא הישראלי יפגע, נתמודד עם תהליך של פיחות שיזין את האינפלציה. חלק גדול מחומרי הגלם והמוצרים מקורם בייבוא ולכן זה משפיע על המחירים. לפי האומדנים של בנק ישראל, כל פיחות של אחוז, מעלה את האינפלציה ב - 0.2%".
בספטמבר התפרסם בתקשורת מחקר שערכת, תחת כותרת לפיה החיים בארץ הפכו זולים משמעותית לעומת העבר, וחשבתי לעצמי האם אנחנו חיות ביקומים מקבילים. הרי גרף המחירים נמצא תמיד עם הפנים למעלה.
"לצערי הכותרת שניתנה לראיון לא שיקפה את המחקר. המחקר בחן מה קרה בעשור האחרון לסה"כ האינפלציה המצטברת, השכר הריאלי וההכנסה הפנויה. השכר עלה ריאלית ב - 25% וזה מתיישב עם עליה משמעותית בצריכה הפרטית. לא אמרתי שהחיים פה זולים. האינפלציה מסתכלת על סל המוצרים והשירותים שרוכשים משקי הבית, והיא לא כוללת את מחירי הדירות המשפעים על נטל המשכנתא שיש להם משקל רב במצבם הכלכלי של משקי הבית".
"בכל מה שנוגע ליוקר המחיה, התחרות בשוק המזון היא מאוד משמעותית ואני רוצה לקוות שהרפורמה על יבואניות המזון, שיצאה מחוק ההסדרים, תחזור אליו. בנושא הדיור, צריך להבטיח היצע מספיק גדול באופן מתמשך, גם באזורי הביקוש, כדי שיענה על הצורך בדירות ובדירות להשכרה לטווח ארוך, שלא קודמו מספיק. האתגר הזה גדול בישראל מאשר במדינות אחרות, כי האוכלוסיה צומחת בשיעור של 1.8% לשנה ואין מספיק היצע".
כשאני שואלת אותה אם היא מתגעגעת לבנק ישראל, אומרת פלוג שהיא מאוד אוהבת אותו, אבל מאוד נהנית מהעשייה שלה במכון לדמוקרטיה שמאפשר לה לעסוק במחקר. כרגע היא מתמקדת במוביליות בינדורית בכלכלת ישראל, שהחלק הראשון שלו בדק האם המקום שממנו באת מכתיב את המקום שאליו תוכל להגיע בבגרותך.
לפני כמה שבועות פרסמה מאמר משותף עם פרופ' יעקב פרנקל, שהזהיר מפני השלכות הרפורמה המשפטית. "אין לנו את הלוקסוס להרים ידיים. כל עוד אפשר לשכנע שצריך לעצור אותה, אעשה זאת".
ואם, בסופו של דבר, היא תעבור?
"אני לא הולכת לשום מקום. אני נטועה כאן".
הריאיון שקיימה ליאת רון עם פרופ' קרנית פלוג יתפרסם גם במוסף עסקים של מעריב, ו', 17.3