וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מסיק מסקנות: החג העצוב של ענף שמן הזית בישראל

טליה לוין

18.3.2023 / 11:26

תחילת עונת המסיק היא יום חג לענף שמן הזית בישראל, אך השנה החגיגות מהולות בעצב: יבוא זול מחו"ל מקל על יוקר המחיה, אבל מאיים להרוס את אחד מענפי החקלאות העתיקים. שיחה עם מנהל הענף מגלה שהנאמנים לתוצרת הארץ הם בעיקר מהמגזר הערבי ומלמדת מדוע נדרש תו תקן

יריד שמן הזית ברמת הנדיב 3. ענת חרמוני,
עצי זית צעירים. הענף מתמודד עם יבוא מאסיבי, חלקו נמכר לנו גם כמותג ישראלי לכל דבר/ענת חרמוני

בשעה שענף ההייטק הפך לכרטיס הביקור של המשק הישראלי, נחשקה החקלאות מעט הצידה, אבל אולי דווקא משום כך כדאי להפניות את המבט אל אחד מענפי הדגל של ישראל, שיכול היה ולהצליח יותר אילו רק היתה פה רגולציה ואפילו קצת היגיון. אנו מדברים על ענף הזית שיכול היה לייצג את ישראל כמעט כמו המיתוג כסטארט אפ ניישן.

שמני הזית הישראלים זוכים למקום של כבוד בתחרויות בינלאומיות ובדירוגים בינלאומיים גבוהים. למעשה, מדינת ישראל ויצרני שמני הזית המקומיים נמצאים ברשימת עשר המדינות הראשונות בדירוג, עם כמות זכיות מרשימה. בהתחשב בעובדה שבישראל מדובר ברמת ייצור קטנה של 20-30 מיליון טון בלבד, כרבע מהכמויות במדינות אחרות שנחשבות לחזקות בתחום,

זו רק הוכחה לרמת המצוינות של הענף. לכן אין כמו עונת המסיק הישראלית כדי להציף את הנושא לו יכולנו לחשוב מחוץ לקופסה. עונת המסיק מתחילה בחודש אוקטובר ונמשכת עד לחודשי האביב, זו תקופה יפה עבור מגדלי הזיתים לשמן ששמים את הקשיים לרגע בצד, ומציגים שמנים מקומיים מכל קצוות הארץ.

אתמול למשל, תקיים בגני הנדיב ברכס הכרמל, יריד שמני הזית הראשון של ישראל. מדובר ביוזמה מקורית של ענף הזית ושל מועצת הצמחים הישראלית, המאגד תחתיו חקלאים, מגדלי זיתים ובתי בד מכל קצוות הארץ. משמני הזית המסורתיים של משק ג'השאן שנעשים בגליל משנת 1863, שמני הזית המדבריים של משק 'מרום' במצפה רמון, השמנים הייחודיים של 'שמן הצפון' שהופקו מפירות מטע עצי זית עתיקים בני אלפי שנים בגליל, שמני הזית בחקלאות בעל של 'משק ימין', שמני הזית הנדירים ומעוטרי הפרסים של 'בד ושמן', 'פתורה', אנשי הזית, 'מגל', 'ארץ גשור' ועוד רבים נוספים.

לקראת החג השמח שיש בו גם קורטוב של עצב עבור חקלאים שנאבקים כדי לשרוד, תפסנו לראיון את מנהל ענף הזית בשלוש וחצי שנים האחרונות, אורי יוגב (לא להתבלבל עם הבכיר לשעבר במשרד האוצר, שהיה לאיש עסקים). ליוגב, בן קיבוץ רביבים ניסיון רב בהקמת מטעי זיתים, וכיום הוא עומד בראשות ענף הזית הפועלת תחת הכנפיים של מועצת הצמחים.

אורי יוגב. פרטי,
אורי יוגב, מנהל ענף הזית במועצת הצמחים/פרטי

המגזר מחויב

"ענף הזיתים לשמן הוא ענף ייחודי מכמה היבטים" מסביר יוגב, "קודם כל, רוב השטחים בארץ הם שטחים לא מושקים הנמצאים בגליל, במרכז הארץ וביהודה ובשומרון. ישנם 250 אלף דונם שטחי בעל, ועוד 60 אלף שטחי שלחין, ו- 15 דונם נוספים של זיתי מאכל. עשרת אלפים חקלאים הם מועסקים ישירים בענף ועוד כ- 3000 מועסקים בלתי ישירים".

ענף הזית מייצר בכל שנה כ- 30 אלף טון שמן, ב- 100 בתי בד, עם ערך כלכלי של כ- 500 מיליארד שקל בשנה. עשרת אלפים טון מיוצרים במטעי בעל, רובם במגזר הערבי. "לחברה הערבית יש מחויבות חברתית למכור שמן מתוך ייצור מקומי, מבתי בד ומגדלים מקומיים. אזרח ערבי שמכבד את עצמו לא יקנה שמן זית בסופר, אלא ילך לבית הבד או ישתמש במטעים ושמנים של המשפחה. המחויבות הזאת היא אחד החיזוקים המשמעותיים ששומרים כל כך יפה על הענף הזה בחברה הערבית. אנשים מבינים את הדרישות הגבוהות שעולה לייצר את השמן הזה".

אז מה שאני רואה בסופרמרקט הוא לא מיבול ישראלי מקומי?
"רוב השמן שמיוצר בארץ לא נמכר ברשתות השיווק הגדולות. רוב השמנים על המדפים הם מיובאים, יש גם יצרנים ישראלים שעושים בלנדים בין שמן ישראלי לשמן מיובא. חלק משווקים רק ייבוא, לפעמים יש תווית שמקשת בתודעה עם ציונות או התיישבות, אבל בין זה לבין שמן זית מקומי יש פער מאד גדול".

לאן הולכת כל התוצרת?
"רוב השמן הישראלי נמכר בשוק המוסדי, למלונות, למסעדות לקייטרינג או לחנויות מפעל. גם בבתי בד וברשתות טבע למיניהן וכמובן און ליין, שזו פלטפורמה שלשמחתנו גדלה מאד בתקופת הקורונה ואפשרה ללקוחות שעד אז רכשו רק בסופר, פתאום להיחשף למגוון העצום של שמן זית מיצרנים מקומיים קטנים וזה מגיע עד הבית".

יוגב טוען כי רק 1000 טון מתוך ה- 30 אלף המיוצרים בישראל מגיעים לרשתות השיווק הגדולות מה שפוגע ביצרנים, ומאשים את הייבוא ואת העובדה שמתבצעת כאן הטעיה של ציבור. "משרד הכלכלה ומשרד האוצר פתחו בייבוא של שמני זית בשנה האחרונה בהיקפים דמיוניים של אלפי טונות. הורדו מכסי המגן אלא שלא התנו זאת באיכות.

למה הכוונה? הם לא שמו מנגנון של בקרת איכות על השמנים שמגיעים לפה. צריך להבין שבספרד, באיטליה, ביוון ובעצם גם במדינות רבות באירופה יש עודפים מאד גדולים של ייצור. משנה לשנה יש כמעט 600-700 אלף טון שעוברים משנה א' לשנה ב'. עכשיו, כשמגיע יצרן ישראלי ומבקש שמן זית זול, הוא לא יקבל את השמן הטרי שנעשה עכשיו באיכות גבוהה, אלא שמן שנמסק למכלים גדולים בעבר".

יהיו שיאמרו שהם יודעים מה הם עושים ואין סיבה שהשמן לא יישמר בצורה טובה
"הם יודעים לשמור אותו בתנאים אידיאליים אבל עדיין זה השמן הפחות טרי. שמן זית לא משתבח עם הזמן בניגוד ליין, טעמו ואיכותו לאט נשחקים. צריך לצרוך אותו טרי".

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה
יריד שמן הזית רמת הנדיב 2. ענת חרמוני,
זיתים ארץ-ישראלים. ענף הזית דורש ממשרד הכלכלה להפסיק את ההטעייה הצרכנית/ענת חרמוני

תו איכות

אבל זו לא הבעיה היחידה לטענתו של יוגב כמו תו האיכות החסר. "בספרד, יוון ואיטליה למשל, כשמביטים על המדפים ברשתות השיווק רואים מספר ודירוג איכות. סמל הכתית המעולה שהוא סמל לדרגת היין הגבוהה ביותר, לכתית רגיל או שמן זית שהוא בלנד שמורכב משמנים מזוככים ושמני כתית שהופקו בצורה טבעית. גם שם המחיר לכתית מעולה הוא הגבוה יותר, ובארץ אם תשימי לב כל המדבקות אומרות שמדובר בכתית מעולה. לא כך הדבר בייבוא".

יוגב טוען שבענף פנו למשרד הכלכלה בבקשה לבדוק את השמנים שמיובאים במחירים זולים ארצה, חלק מהם בעלי טעם פגום "אף אחד לא בודק את זה. לחצתם על המשווקים לייבא את הזול, אז תביאו גם וגם והקהל יחליט מה הוא רוצה לרכוש, בין אם כתית רגיל לשמן שהוא מיועד לטיגון ובישול או כתית מעולה, שהצרכן יהיה מודע לכך שהשמן הזול שהוא קונה הוא לא באיכות הטובה יותר. זו בעיני הטעיה שפוגעת בייצור הישראלי".

היכן הרגולציה?
"פנינו גם לשירות המזון במשרד הבריאות וביקשנו שיתייחסו לנושא, הפנו אותנו לאיגוד המזון שמבינים את הטענה שלנו אבל אין להם משאבים, וליתר דיוק את משאביהם המוגבלים הם מקדישים רק למה שמתייחס לנזק בריאותי לציבור. הלכתי לרשות להגנת הצרכן, דיברתי איתם ואמרתי להם שיש פה הטעיה צרכנית היקף עצום.

הציבור רוכש שמן שהוא חושב ככתית מעולה ולמעשה יש כמה טעמים פגומים. הם טענו בתגובה שהם לא בודקים תכולה של מוצר אלא רק שירות המזון, והם אחראיים לתוויות תוקף וכיוצ"ב. אז אנחנו מנסים לחבר בין שירות המזון לרשות להגנת הצרכן, בין הרגולטורים לשיתוף פעולה וקוראים להם אנא, שתפו פעולה, תבדקו את האיכויות האלה ותגנו על הציבור, זה חלק מעבודתכם".

השוק האירופאי מסבסד בצורה נדיבה את החקלאות המקומית, מסביר יוגב, "בספרד לבד מעבדים בשנה כ- 30 מיליון דונם זיתים. בישראל כולה יש רק 21 מיליון דונם. ספרד אחראית למחצית הייצור העולמית שעומד על מיליון וחצי טון, אחריה מגיעים איטליה, יוון, תוניסיה, מרוקו וטורקיה". ישראל היא טיפה קטנה ביד, ללא סבסוד מקומי של חקלאות.

"אנחנו לא יכולים להתמודד עם מחירים נמוכים. כשאת קונה שמן בארץ ברמות המחיר היקרות, זה כי קודם כל עלות המים בישראל יותר גבוהה מהעלות בספרד. עלות עבודה בישראל, האנרגיה, החשמל וכיוצ"ב יקרים יותר ובל נשכח את הכשרות, בניגוד לבתי הבד בחו"ל שעובדים 7 ימים בשבוע 24 שעות בכל יום, בישראל בתי הבד עובדים חמישה וחצי ימים, ויש לנו מה שנקרא מצוות התלויות בארץ כגון: ערלה, שמיטה וכיוצ"ב".

שמירת הכשרות היא דרישה של חלק משמעותי מהשוק. דווקא הקהל שזה חשוב לו מחפש את המחיר הזול?
"רוב האוכלוסייה שמחפשת את הכשרות היא לא האוכלוסייה שמחפשת את השמן היקר וזה מוכח בשטח. כך שאי אפשר להתעלם גם מההשלכות ההיקפיות שהצורך בכשרות מעמיס על העבודה אבל אני לא רוצה להתמקד רק בזה".

יוגב שם את האצבע דווקא על הדיסוננס הגדול בין מה שקורה בארץ למה שקורה בעולם בשנה האחרונה. "באירופה היתה בצורת איומה, ושינויים קיצוניים במזג האוויר שגרמו לצניחה לא פחות מדרמטית ביבול. ספרד ואיטליה ייצרו בשנה החולפת כמחצית! מהכמות הרגילה שלהם, מה שגרם לעלייה דרמטית במחיר הסיטונאי של שמן הזית בעולם, שהגיע ל- 6 יורו לקילו בספרד ואיטליה. את חייבת להבין שבתקופות היקרות ביותר מחיר השמן לא עבר את ה- 3 יורו לקילו במקסימום".

זו אולי בשורה טובה גם ליצרנים המקומיים?
"אולי בהמשך. כרגע בארץ המחירים עדיין זולים, מכיוון שמדובר במוצרים שנמצאים על המדפים מעסקאות שנעשו לפני חצי שנה ויותר. ויש פה לצערי הרב עדיין שמנים עם פגמים גדולים בטעם שלציבור אפילו אין את האפשרות להבדיל בין שמני האיכות לבין אלה האיכותיים פחות".

מה אפשר לעשות כדי לנצח?
"אחת המשימות שלנו היא להפעיל מועדון תו איכות. טביעת האצבע שבעצם כל השמנים הישראלים שנטעמים בצורה עיוורת יקבלו תו איכות, במידה והם עוברים את הקריטריונים. אנחנו נייצג רק שמנים שעומדים בסטנדרט שלנו ובתו התקן, וזה מה שישפר את התוצרת. דבר נוסף שחקלאים זקוקים לו זה יציבות. חקלאי שנוטע עצים זקוק ל 4 שנים עד שהעצים מתחילים להיניב, ו 3 נוספות עד שהם מגיעים לשיא התנובה שלהם. בישראל התחלפו כבר שלוש ממשלות, ומחיר המים עלה, מחיר השוק שתלוי במכסי המגן ירד, כי ביטלו את מכסי המגן, אז קשה מאד לחקלאים להבין מה קורה".

יריד שמן הזית ברמת הנדיב. ענת חרמוני,
עץ זית. האם אחד הענפים העתיקים ביותר בחקלאות הארץ-ישראלית נמצא בסכנה?/ענת חרמוני

לעקור נטוע

אחת מתופעות הלוואי שרואים בשטח היא עצירת הנטיעות. "אנשים מרגישים על הגדר. השותלים הגדולים מדברים על הפסקה של נטיעות וזה דבר חמור מאד, מכיוון שנטעים צריכים כל הזמן להתחדש. חקלאים עם אלפי דונם של עשרות אלפי עצים בנגב, בעמק המעיינות למשל הרימו ידיים. הם אומרים, כמה עוד אפשר לחכות ולהמתין לשנה טובה שבה אפשר להתפרנס?"

כולם מדברים על יוקר המחייה, אז החקלאים משלמים חלק מהמחיר
"במחיר של שמן זית יש עוד משהו פסיכולוגי טיפה מטעה. כשאדם קונה יין יש תו איכות. כשאת קונה בקבוק יין בדרך כלל היין נגמר באותה ארוחה. במקרה של שמן זית, המחירים לא דומים וגם לא השימוש, בקבוק ב- 50 שקל מספיק לך לעשרים ארוחות. אז המשקל של הבקבוק בסל הקניות הוא הרבה יותר קטן, ולכן עניין המחיר הוא אחר.

ושוב, תבינו שיש שמנים איכותיים יותר ויש כאלה פחות. ולא כולם יכולים לשאת את התואר כתית מעולה. אנחנו מתחייבים על התואר תו איכות. והיצרנים שלנו לא מסוגלים להתמודד עם פערי המחיר ברשתות השיווק ולכן אנחנו מקווים שהיריד הזה יפתח לצרכנים שבדרך כלל קונים במכולת ליד הבית, את האפשרות להבין שיש תוצרת טובה והיא גם נגישה במרחק קליק".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully