לאחרונה פורסם כי החברה שהקימה שיר סנדה, המוכרת כ"שר פיטנס", מאמנת הכושר וכוהנת הספורט הידועה, נקלעה לחובות בסך של מעל 24 מיליון שקלים, אשר אילצו אותה להפסיק את פעילותה ולסגור את כל סניפי הרשת שלה.
עוד דווח כי לאחר שהועלו נגד החברה לא מעט טענות לחוב, בתחילת חודש מרץ פנתה החברה לבית המשפט בבקשות להוצאת צו עיכוב הליכים ולהסדר חוב בין החברה לנושיה, וזאת על מנת לשקם כלכלית את החברה ולהימנע מפירוקה או ממכירתה לאחרים. במסגרת ההליכים המתנהלים בבית המשפט סנדה טענה כי השם "שר פיטנס" ששימש למיתוג הרשת, הינו בבעלותה הפרטית ולא בבעלות החברה, ועל כן יש להחריגו מההסדר ואין להעמידו למכירה כחלק מהליכי הבראת החברה.
לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את בקשות החברה וקבע שהמותג, המוניטין וסימני המסחר הרשומים "SHER FITNESS" יעמדו גם הם למכירה במסגרת הליכי חדלות פירעון יחד עם כל יתר נכסיה של החברה. זאת, על אף שסימני המסחר "SHER FITNESS", רשומים על שמה של שיר סנדה ולא על שם החברה (שסנדה בעלת המניות היחידה בה).
נשאלת השאלה האם מדובר בפסיקה ראויה נוכח הנסיבות? כדי להשיב על שאלה זו יש להבין מהו בדיוק סימן מסחר ומהי משמעות רישומו. סימן מסחר הינו סימן המשמש או המיועד לשמש אדם (או ישות משפטית אחרת, (כגון חברה, עמותה וכדומה) לעניין הטובין (סחורה, שירות וכד') שהוא מייצר או סוחר בהם.
סימן מסחר הינו נכס קנייני לכל דבר המעניק לבעליו (אדם או תאגיד על שמו הסימן רשום) זכות לשימוש מסחרי ייחודי ובלעדי. למעשה, לעיתים סימן המסחר של חברה מהווה הנכס המשמעותי והיקר ביותר שלה. בעל סימן מסחר רשאי בצע בו כל פעולה קניינית - לסחור בו, לשעבדו, להעבירו לאחר, להעניק רישיונות שימוש בסימן ועוד.
במקרה זה, שיר סנדה הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בשנת 2014 טרם הקמת החברה. מאוחר יותר, לאחר הקמת החברה, בשנת 2020 הוגש סימן מעוצב נוסף לרישום, אלא שהפעם ביקשה סנדה שהסימן יירשם בבעלות החברה ולא בבעלותה הפרטית.
הרשם לא איפשר רישום סימנים דומים או זהים על שם ישויות שונות ודרש להביא להתאמה בין בעלי הסימנים, כך שעל אף כוונתה הראשונית לרשום את הסימן על שם החברה, גם הסימן הנוסף נרשם לבסוף על שם סנדה כאדם פרטי (יתכן שנעשה כך כדי להימנע מהעברת בעלות בסימן הראשון על שם החברה (דבר שעשוי להיחשב לאירוע מס על כל השלכותיו).
נסיבות אלה מלמדות כשלעצמן על כוונתה של סנדה לקשור בין השם "שר פיטנס" (שהיה כבר בגדר מותג מוכר בשנת 2020) לחברה המעניקה את השירותים.
כאן המקום לציין כי סנדה היא בעלת המניות היחידה בחברה. ולפיכך מדובר בניסיון ליצור הפרדה מלאכותית בין קניין פרטי של סנדה - לקניין של החברה, כאשר למעשה אותו קניין (רוחני) מזוהה עם החברה ושירותיה, משמש "הפנים" של החברה עבור הצרכן הישראלי, וכל ניסיון להפריד בין החברה לסימן המסחר אינו מחזיק מים. הרי החברה היא שמספקת את השירותים תחת סימן המסחר בפועל.
יתרה מזאת, על פי החלטת בית המשפט נמצא כי קידום המותג נעשה במימון ועל חשבון החברה לאורך כל שנות פעילות החברה. כל אלה ועוד מצדיקים את הפסיקה המחשיבה את סימן המסחר הרשום כנכס של החברה. כלומר שעל אף שסימני המסחר נרשמו כנכס פרטי של סנדה עצמה, נראה שנכון וראוי היה לקבוע כי הם מהווים חלק מנכסי החברה ויכולים לעמוד למכירה, וזאת על מנת לפרוע את חובות החברה לנושיה.
מכאן, המסקנה המתבקשת היא שיש להקדיש מחשבה בעת רישום סימן המסחר לזהות הישות המשפטית שעל שמה יירשם הסימו ושתחזיק בקניין הרוחני, הן מטעמים מיסויים, הן מטעמים מסחריים והיכולת לבצע פעולות קנייניות כאלה ואחרות במותג, והן מטעמים שקשורים בהליכי חדלות פירעון.
עו"ד ליהיא כצנלסון היא שותפה במשרד ארנון, ומעיין מלכה רובלין היא עו"ד במשרד. לשתיהן מומחיות בתחום הגנה על מותגים וסימני מסחר.