לרפורמה שמובילה הממשלה השלכות כלכליות נרחבות על פי כל הגורמים המקצועיים כמעט, אך נדמה כי אזהרות הכלכלנים ושל בכירי המשק לא נקלטות באוזני מוביליה, והתרגשות גדולה מצדם לא ניכרת.
בעוד המערכת הפוליטית נכנסת אל שבוע קריטי עם פיטורי שר הביטחון ומה שמסתמן כשביתה כללית במשק, נוכח קידום שלבי החקיקה, הרי שהמחאה האזרחית מתרחבת וזולגת אל אוכלוסיות וקהילות רבות בקרב החברה הישראלית, גם אם החקיקה תיעצר לבסוף. החשש מהפיכת המדינה לדמוקרטיה בסגנון רוסיה מעלה חשש אצל רבים, בעיקר בקרב אלו שהגיעו בעבר ממדינות ברית המועצות, ולאחרונה מרוסיה ואוקראינה.
"מערכת המשפט הישראלית, למרות מספר ליקויים, נחשבת לאחת החזקות בעולם, אבל הרפורמה כפי שהיא מוצעת כיום מכילה קווי דמיון לזו של מערכת המשפט ברוסיה", אומרת א' (שם בדוי), עיתונאית שעבדה באחת ממערכות התקשורת ברוסיה ונמלטה לישראל עם פרוץ המלחמה באוקראינה: "מערכת המשפט ברוסיה תמיד הייתה חלשה יחסית.
עוד בשנות ה-90 בתי המשפט היו מושפעת מכל הבא ליד, הרשות המבצעת מינתה שופטים, הרשות המחוקקת הקצתה תקציבים, ובתי המשפט התקיימו למעשה משחיתות ושוחד. זו הייתה תקופה שבה לאנשי עסקים גדולים כמו אוליגרכים, הייתה השפעה גדולה הן על הממשלה והן על בתי המשפט".
היא מתארת את השינוי שהתדרדר במהלך הקדנציה השניה של פוטין: "בתקופה זו הוא החל להתמקד מקרוב במערכת המשפט, כאשר את התהליך הוא כינה "בניית שלטון אנכי".
הוא איחד חלקית את כלל בתי המשפט, שינה את שיטת מינוי השופטים ושלל מהם סמכויות מסוימות. למערכת המשפט היה כעת בעלים אחד והוא פוטין, כל ההחלטות החשובות ביותר הוכתבו לשופטים מלמעלה.
רגע לפני תחילת המלחמה, פוטין נתן למועצת הפדרציה "הכיס" שלו את הסמכות לפטר שופטים מבתי המשפט העליון והחוקתי, העביר שינויים במספר עצום של סעיפים בחוקה דרך הפרלמנט, כל זה נעשה מסיבה ברורה אחת - לבצע את הפקודות שלו. לישראל אין חוקה, אבל הכוונות הן דומות, רצונה של הקואליציה השלטת להכפיף את בית המשפט העליון לעצמה".
איך חולשת מערכת המשפט ושלטון החוק פגעה בכלכלה הרוסית?
"רוסיה מעולם לא הייתה מדינה מועדפת על ידי משקיעים זרים מסיבה זו בדיוק", מסבירה א', "בית משפט עצמאי, מקצועי והוגן הוא ללא ספק המרכיב העיקרי ליצירת השקעה כלכלית איכותית. זו הסיבה שלמרות הימצאות כוח עבודה מעולה וזול, חברות מובילות מעולם לא באמת רוצות להגיע לרוסיה.
חברות בינלאומיות (בעיקר נפט) נכנסו למדינה זו בזהירות ובחוסר רצון, ולעתים קרובות הפכו לקורבנות של פושטים מקומיים (מומחי מיזוגים ורכישות) - ולאחר ניסיונות עקרים להגן על כספם בבתי משפט, הם עזבו את המדינה. לפני כשנה, המשקיעים המערביים האחרונים עזבו את רוסיה, הרובל קרס, והכלכלה צנחה. אמנם זה לא קשר ישיר לבתי המשפט כשלעצמם, אלא למלחמה אבל חשוב לזכור ש'הרפורמה השיפוטית' ברוסיה לא הייתה אלא הכנה לאירועים שקברו למעשה את כלכלת המדינה ועתידה".
על בסיס הניסיון שלה והיכרות עם מערכת המשפט הרוסית, א' מסייעת כיום בישראל לקבוצת המחאה הרוסית ישראלית "הקול שלנו", שלוקחת חלק פעיל במחאה האזרחית העממית: "אנחנו קבוצה של יוצאי חבר העמים שכוללת יוצאי רוסיה אוקראינה ומדינות אחרות, עולים אשר הגיעו בשנות התשעים וגם בשנות האלפיים, אבל גם כאלו שהגיעו לארץ בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לאחרונה".
צבי שטיינגרט בן ה-45, מתכנת ויזם מתל אביב, עלה לישראל בשנת 88. הוא נחשב לאחד ממובילי הקבוצה: "מעולם לא היו לי שאיפות פוליטיות וכעת אני מעורב באקטיביזם לא בגלל שפיתחתי אותן, אלא בגלל שאני באמת לא יכול להישאר אדיש למה שקורה כאן. במהלך התקופה שאני חי בישראל לא היה כדבר הזה, אני מזהה פגיעה בכל מה שיקר לי במדינה הזו: רוח הדמוקרטיה, כלכלה חופשית ומשגשגת, מעמד בינלאומי גבוה, ביטחון - הכול נמצא בסכנה גדולה כיום.
אנחנו מזהים את תהליכים שמאוד מאוד דומים לתהליכים שראינו ברוסיה במשך 20 השנים האחרונות, וראינו מה קרה לרוסיה ללא מערכת משפט עצמאית לכן אנחנו מאוד מודאגים ולא רוצים לראות את ישראל הולכת בכיוון הזה".
תנועת "הקול שלנו" התאגדה בתקופה האחרונה עם התגברות המחאות: "המטרה שלנו היא בעיקר חינוכית", הוא אומר, "הצוות שלנו קטן, אבל אנשים חדשים מצטרפים אלינו מדי יום. המטרה שלנו היא לספק מידע ברוסית על המשמעות ועל התוכן של הרפורמה, להסביר מדוע אנשים מפגינים, אילו השלכות אפשריות עלולות להיווצר".
כידוע, העלייה דוברת הרוסית היא העלייה הגדולה ביותר בישראל. היא מגוונת ומתחלקת בין היתר לחלוקה דורית וגיאוגרפית: "העלייה הזו נקרעת על ידי סתירות פנימיות. כעת אנו רואים זרם עצום של העלייה החדשה, מה שמכונה עליית "פוטין". מדובר באנשים שזה עתה הגיעו לישראל ושקועים מאוד בנושאים יומיומיים. הם צריכים להתמסד, ללמוד את השפה. אבל דווקא מהאנשים האלה אנחנו רואים את התגובה החזקה והחיה ביותר", הוא אומר ומוסיף: "אלו אנשים שראו במו עיניהם כיצד הדמוקרטיה נהרסה, כיצד מערכת המשפט "מוטבעת" דרך הכוח. הם ראו איך משנים חוקים, איך נעקרת עיתונות חופשית, איך מסולפים בחירות ואיך למעשה בוטלו חילופי השלטון. האנשים האלו, לדעתי, מוכנים לצאת לרחוב ולהילחם כדי שההיסטוריה הזו לא תחזור על עצמה בישראל. הם רואים את הסכנה בדיוק כמוני ובאמת לא רוצים לאבד עוד מולדת. איך ישנו חלק גדול מהאנשים האלו שחושבים שהממשלה היא הריבון והיא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה".
על פי שטיינגרט, האוכלוסייה הרוסית כמו כולם פגיעה ונחשפת להמון "פייק ניוז" שרץ ברשת, מידע מוטעה על מהות הרפורמה ועל ההשלכות של הרפורמה ועל מה היו התוצאות של הרפורמה: "הצעירים שגדלו כאן בארץ כמו שאנחנו מכנים אותם 'דור אחד וחצי', הם למעשה ישראלים לכל דבר והם צורכים תקשורת בעברית ולכן הדעות שלהם מתפלגות כמו הדעות בקרב הציבור הישראלי הצברי.
אלו שגרים בפריפריה נוטים יותר לכיוון לתמוך ברפורמה, לעומת אלו שגרים בערים הגדולות ואלו שהם חלק מתעשיית ההייטק, שם יש נשמעים יותר קולות נגד הרפורמה. צריך לקחת בחשבון שחלק גדול מהציבור הרוסי גם מרגיש בפנים כעסים על ישראל מזדהה עם תחושת הקיפוח של ישראל השניה".
יש הבדל בין המדינה ממנה העולים הגיעו?
"אפשר להגיד שאנשים שהגיעו מאוקראינה למשל, שיש להם מודעות יותר גדולה וחשש יותר גדול משלטון טוטליטרי. גם אלה שהגיעו כיום מאוד מודאגים, אבל הם עדיין לא מרגישים חלק ממה שקורה פה אבל לכן הם לא כל כך יוצאים להפגנות. אלו שהגיעו לארץ בשנות ה-90 רובם מאוד פטריוטים ומאוד ציונים והם חושבים שמה שקורה פה הוא ממש בקטנה לעומת מה שקורה ברוסיה".