ראש הממשלה בנימין נתניהו ממש שיחק אתמול לידיו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. האחרון הדף עד אתמול בגופו את כל הלחצים שהונחתו עליו להשבית את המשק. ממי הוא לא קיבל טלפונים? מי לא שיגר אליו מסרונים? אבל בר דוד קרא להידברות ופיוס, משל היה הנשיא.
אבל אפילו בר דוד המתון נשבר לאחר שראש הממשלה פיטר את שר הביטחון יואב גלנט והבעיר את הכור האטומי של הפגנות ההמונים. מרגע שהחליט על השבתת המשק הפך בר דוד לגדול המוחים וחובק על ידם.
יום מתוח ומלא עצבים עבר אתמול עד להודעה על עצירת החקיקה. נתניהו רצה לארגן תמונת ניצחון מצד ימין, בעיקר כדי ליצור איזון, שלא קיים, בין מפגינים נגד המהפכה המשפטית לאנשי הימין התומכים בה. ההמתנה עד הערב, מנעה את הפסקתה המידית של שביתה וגרמה להוצאה של מאות מיליוני שקלים מיותרים.
כל המדינה שבתה
להכרזת השביתה של ההסתדרות הצטרפו באופן חסר תקדים: הבנקים, רשות שדות התעופה, רשתות השיווק, המרכזים המסחריים, החברות הפרטיות ועוד. מנהלי חברות כמו טבע, דיסקונט ואחרים, שחלקם נזהרים מהתבטאויות פוליטיות כמו מאש, שיגרו לעובדים מכתבי הסבר על מהותה של הדמוקרטיה והחששות לפגיעה בה. כך קיבלו העובדים כבונוס שיעור באזרחות.
מבין כל השביתות שנערכו אתמול במשק, על רקע המהפכה המשפטית, צדה את עיני אחת במיוחד. השביתה של רשת מקדונלד'ס ישראל. מעולם לא נערכה שביתה ברשת זו בישראל ולמיטב ידיעתי גם בעולם.
אחד ממדדי ההשוואה הכלכליים הבינלאומיים לגבי יוקר המחייה העולמי הוא מדד 'הביג מק' המשווה את המחירים הדולריים של קציצת הבשר.
אז מאתמול ניתן להכריז גם על מדד מחאת מקדונלד'ס לפיו השתתפות הרשת במחאה כלשהי מעידה על עוצמתה. נציין כי זכיינות הרשת נמצאת בבעלות עומרי פדן (שדווקא הוא, אישית, כן היה מעורב בעבר במחאות אזרחיות) יוצא סיירת מטכ"ל ששירת בצוות של אבי דיכטר (המועמד הנוכחי לשר הביטחון).
והוא לא היחיד: בשביתה אתמול השתתפו באופן חריג החברות שבבעלות קרן ההשקעות פימי שבשליטת ישי דוידי, אף הוא יוצא סיירת מטכ"ל. קרן פימי מעסיקה 55,000 עובדים ב-50 מפעלים בארץ ועולם.
דוידי, שפעל מאחורי הקלעים כדי להגיע להבנות בנוגע לחקיקה, אמר אתמול: "ישראל עומדת בפני ימים גורליים. אני קורא לעצור את החקיקה לאלתר, להחזיר את שר הביטחון יואב גלנט לתפקידו ולהשיב את המדינה לשפיות".
פדן, דוידי וכל האחרים, הם חרדים-חילונים. כלומר, חרדים לא לכיסם אלא לגורל המשק והדמוקרטיה. לא ניתן לצבוע אותם באינטרסים פוליטיים כמו שניסה נתניהו לעשות בשלושת החודשים האחרונים. אחרי ביטול המהפכה יחזור איש איש לביתו מבלי לפנות לפוליטיקה, באשר לחלקם, לא נדע לעולם אפילו עבור איזו מפלגה הם מצביעים.
"דין רודף"
נתניהו מודל 2023 אינו מנהל את האירועים אלא רודף אחריהם. כל תגובה שלו, כמו בנאום אתמול, הופכת למעט מדי ומאוחר מדי. הוא התחיל את הדרך בנאצות כלפי המוחים וכינה אותם אנרכיסטים (סביבתו הקרובה מאוד השתמשה גם בביטויים קשים בהרבה, לכאורה שלא בידיעתו), אבל לאחר מכן חיבק אותם.
הוא פיטר במחי יד את שר הביטחון יואב גלנט, אבל לאחר מכן הסכים להקפיא את החקיקה בנוגע לוועדה לבחירת שופטים.
מעתה והלאה חייב ראש הממשלה לקחת את העניינים בידיים: המשך הפרחת סיסמאות באוויר כפי שנשא בנאומו אתמול כמו "אחים אנחנו", כבר לא עובדת.
העם מחכה לקבלת תמורה במזומן ולא להגיגים ספרותיים מבית מדרשו של בגין (שאולי מתהפך עתה בקברו). כמה מאכזב שהנאום לא כלל אפילו רמז לסיבה לפיטורי גלנט.
נתניהו חייב להבין שהציבור לא יסתפק אלא בביטול מוחלט של הליכי החקיקה, וזה עדין לא קרה. כל ניסיון להמשיך בה, יעצים את ההפגנות ויקצר מאוד את הדרך להתנגשות עם בית המשפט העליון. הספינים של נתניהו עובדים אולי על חיילי לה-פמיליה של בן גביר, אך לא על ציבור המפגינים.