בית לוחמי הגטאות הוא מוזיאון השואה הראשון שהוקם בעולם, והיחיד שנוסד על ידי ניצולי שואה. משנת 1949 הוא מביא את סיפורי הגבורה, ניצחון הרוח ויכולתם יוצאת הדופן של ניצולי השואה ולוחמי המרד לבנות את חייהם מחדש מישראל.
המקום היה לאחד מסמלי הזיכרון לשואה ולגבורה, כאשר בכל מוצאי יום הזיכרון נערך בו הטקס המרכזי לסיום אירועי היום המיוחד. לא עוד?
במהלך השנים הצליח המוזיאון לגייס תרומות כדי לקיים את פעילותו, אך השנה נקלע המוזיאון למצוקה תקציבית: אם לא יצליח לגייס עוד ארבעה מיליון שקלים, תצומצם פעילותו באופן משמעותי.
יגאל כהן, מנכ"ל בית לוחמי הגטאות אומר לוואלה, שסגירת קרן ג'נסיס, שמימנה כ- 40% מתקציב הבית, גרמה לבור הפיננסי. "התקציב השנתי שלנו עומד על כ- 14 מיליון שקלים, כשהמדינה מממנת כשליש ממנו ואת השאר אנחנו צריכים לגייס לבד, וזה מדיר שינה מעיני. אנחנו נמצאים בגליל המערבי, מיקום גיאוגרפי לא מאוד אטרקטיבי, ובמאמצי שיווק עילאיים, הבית מלא ואנחנו מקבלים פניות לביקורים.
אבל אוטובוס שנוסע מת"א לגליל, לא עולה כמו אוטובוס מת"א לירושלים (בה נמצא מוזיאון יד ושם. ל.ר), כך שעלויות הביקור אצלנו גבוהות יחסית. אנחנו צריכים לממן את זמן הנסיעה של המרצים אצלנו, למצוא בעלי מקצוע שיסכימו להגיע אלינו כי מדובר ביום עבודה שלם. כך שמראש ההוצאות שלנו גדולות ממוזאוני שואה אחרים".
נפלו בין פולין לרוסיה
כהן מסביר את הנסיבות בגינן נקלע בית לוחמי הגיטאות לבור התקציבי שמאיים על המשך פעילותו:
"בנוסף ל- 4.5 מיליון השקלים שהמדינה נותנת, אנחנו צריכים לגייס את השאר מתורמים וקרנות. אין לנו טענות למשרד התרבות, שהתייחס אלינו בצורה נהדרת באמת, באכפתיות ודאגה עמוקה בתקופת הקורונה, ונתנן לנו פיצוי מיוחד. הבעיה היא סגירת קרן ג'נסיס, שהייתה אחת הקרנות העיקריות שתרמו לנו, בגלל המלחמה באוקראינה והסנקציות על האוליגרכים.
הם היו מקור מימון קבוע ושוטף, כי יהדות בריה"מ קיבלה אצלנו ביטוי משמעותי, כשבשאר המקומות הדגש הוא בעיקר על פולין. אנחנו צריכים למצוא חלופות במהירות כדי שנוכל להמשיך ולקיים את זיכרון השואה בשעה ששורדי השואה נפטרים, ויש צורך לגעת בנפשם של הצעירים ולחבר אותם אליו".
כמה מיליוני שקלים הם כסף קטן במונחים ממשלתיים. למה המדינה לא מגדילה את התקציב שהיא נותנת לכם?
"התחלנו מהלכים גדולים מול הממשלה הקודמת, אבל חוסר היציבות השלטונית, כששר התרבות מתחלף אחרי תקופה קצרה, הקפיאה אותם. היה אמור לצאת קול קורא לשיפוצים, מהלך שהוא קריטי עבורנו, כי מעט מאוד תורמים, אם בכלל, מוכנים לתרום לאיטום גג שנדרש כדי שהמוצגים ההיסטוריים, המסמכים, יצירות האומנות והאוצרות שיש אצלנו לא יינזקו. גם בימים אלה אנחנו עובדים ומבקשים סיוע ממשרד המורשת ו'הנגב והגליל' בתקווה שימצא פתרון".
והיה ולא תצליחו לגייס את מלוא הסכום?
"נאלץ לקצץ בפעילות. בקורונה ירדנו ב- 90% בכוח האדם שלנו וגם מתוך המוזיאון הריק והחשוך הצלחנו ליצור פעילויות, כמו זו שסביב הצלת יהדות דנמרק. אני רוצה להאמין בניצחון הרוח. המדינה מחלקת כספים לימין ולשמאל. אנחנו ממיסים את החומות ויוצרים זיכרון משותף לכלל החברה הישראלית".