בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בשעה שעם ישראל התייחד עם זכר ששת מיליון הנספים שנרצחו על ידי הנאצים, הניח ח"כ ארז מלול מש"ס, הצעת חוק שזכתה לביקורת קשה, ולוותה בציוץ מביך של יו"ר התנועה שלו, אריה דרעי שהתגאה בחוק ובח"כ הטרי שהגיש אותו.
"ביום השואה ש"ס דואגת לכבודם ורווחתם של ניצולי השואה!" כתב דרעי. "ש"ס הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שתעניק הנחה משמעותית לניצולי השואה ברכישת חלקת קבר. זה המעט שאנחנו יכולים להעניק לניצולי השואה שעוד נמצאים בחיים. אני מבקש להודות ליוזם החוק ארז מלול על היוזמה החשובה לרווחת ניצולי השואה".
מעבר לעיתוי התמוה, ולעובדה שש"ס, כחברת קואליציה בכירה הייתה יכולה לדאוג לשלל הטבות כספיות כאלה ואחות לשורדים החיים ולהכניס אותן לספר התקציב, כדאי לדעת שכל אזרחי ישראל זכאים לקבורה בחינם, אלא אם הם מתעקשים להיקבר בקבורה בגובה פני הקרקע ולא בקבורה בקומות.
משפחה של שורד שואה שהספיקה לקרוא את הציוץ לפני שנמחק וקברה לפני כמה חודשים את האב, אמרה לוואלה, "זה כל כך ציני. ההטבה הזאת לא הייתה מגיעה לאבא בכל מקרה, מכיוון שהוא נפטר. מי שמקבל את ההטבה היא המשפחה. למה לא חושבים בש"ס איך להקל את החיים של הניצולים ולא לצ'פר את המשפחות שלהם אחרי המוות בהטבה שלא צריך?".
המבוכה רק מתעצמת כשקוראים את דברי ההסבר להצעת החוק. "נכון להיום רבע מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני, כאשר מעל 80% מהם נאלצים לוותר על מוצרים ושירותים חיוניים בשל קשיים כלכליים. הנחה על חלקת קבר תהווה סיוע משמעותי ליכולת שלהם להיקבר במקום בו ייבחרו'".
בסביבתו של ח"כ מלול מסבירים שכמחצית מניצולי השואה מבקשים להיקבר בקבורת שדה (כינוי לקבורה בגובה הקרקע, לא חלילה לקבורה ארעית) בגלל אמונה דתית, אבל בשל העובדה שהתעריפים של קבורה כזו גבוהים מאוד, הם אינם יכולים לעמוד בהם, והחוק מביא להם בשורה משמעותית.
לשאלתנו, מדוע לא לתת להם חלקת קבר בחינם, אמרו שם ש"בחברא קדישא" תהיה לזה התנגדות גורפת.
אורית מסמי, מ"מ מנכ"ל חברה קדישא לשעבר, והיום מנכ"לית ומבעלי חברת "עד עולם", שמייצרת מודעות אבל דיגיטליות, אומרת שהצעת החוק מעורפלת מאוד ומכיוון שכל אדם זכאי להיקבר בחינם, ההנחה הזו רלוונטית רק למקומות שבהם יש קבורה רוויה, שבאה לצמצם את שטחי בתי העלמין.
כדי לעודד אנשים לקנות בחייהם חלקת קבר רוויה, ניתנה הנחה של בין 20% ל- 25%, אבל הדבר לא עודד את הישראלים להיקבר בקומות והנהייה אחרי קברים פרטיים על הקרקע, המשיכה ביתר שאת. כל אדם יכול לקנות קבר בחיים במחיר מפוקח ובכל בית עלמין (אך רק אם יש מקום. כלומר - על פי הזמינות) ישנה חלקה מיוחדת שבה ניתן לקנות קברים בתשלום לא מפוקח, המיועד ל"תושבי חוץ" ומטרתו לווסת את "ההגירה" של נקברים לבתי עלמין מבוקשים. הבעיה היא שבבתי עלמין "מבוקשים" (עם או בלי מירכאות), בערים הגדולות שבהן אין מקום למשלמי מחירים מפוקחים, בחלקות המועדפות.
בשנות ה - 70', כשחוקק "חוק שירותי הדת היהודית" הקמת בית קברות הייתה עניין פשוט יחסית: אלא שהבנייה של קבורה רוויה יקרה פי 20 (ממחיר קבר חפור באדמה) ומחיר אחזקת בית הקברות עלה מאוד, כך שמכירת הקברים ושירותים נוספים שנותנת החברה בתשלום, הם הכרח קיומי להמשך פעילותה.
ובמקומות שבהם, כאמור, "נדל"ן הקבורה" מבוקש במיוחד, כמו ת"א, חיפה, ירושלים ותל רגב, תעריף קבר תחת כיפת השמים מגיע, על פי המחירון המתעדכן מדי שנה ונמצא תחת פיקוח הדוק של משרד הדתות, חלקת קבר עולה 17,275 שקל. ברעננה תשלמו 14,596 שקל, כפ"ס 13,340 שקל ורחובות 11,618 שקלים "בלבד".
האם חלקת קבר היא מוצר סחיר?
נשאלת השאלה, האם הנדל"ן הזה סחיר? זאת אומרת, אם אדם קנה חלקת קבר בסכום נכבד ומחליט שלא להשתמש בה, האם הוא יכול למכור אותה למישהו אחר? "לא", אומרת מסמי. "אין אפשרות לסחור בחלקת קבר, אלא אפשר להחזיר אותה לחברא קדישא, שחייבת לקבל אותה בחזרה ולהשיב את מלוא סכום הקניה, פלוס הצמדה וריבית".
ואם בן משפחה רוצה לרכוש את החלקה של קרוב המשפחה שאינו רוצה בה עוד, הוא יכול לבקש אותה ספציפית מחברה קדישא?
"על פי החוק, החברה מתחייבת לשמור שתי חלקות קבר בסמוך, או קבר מכפלה, ל- 90 יום. קבר מכפלה, הוא קבר שבו נקברים שני אנשים, אחד מעל השני, ומשמש בהרבה מקרים לקבורת זוגות, כשעליו מונחת מצבה שמחולקת לשניים, בהרבה דרכים יצירתיות במיוחד. אם בן משפחה מדרגה ראשונה יבקש לקנות את החלקה שהתפנתה, סביר להניח שחברה קדישא תסכים. בחלקה החריגה בבית העלמין, אין פיקוח למחירון וחברה קדישא יכולה לגבות כל מחיר.
מהי חלקה "חריגה"? לפחות על פי המחיר, מדובר בחלקה בה המחירים מטפסים לסכומים מדהימים של 40,000-90,000 שקלים.
מסמי מוסיפה: "בגלל שאין פיקוח על המחירים, יש מקרים אבסורדיים כמו זה של בית הקברות של הוד השרון, שגובל בבית הקברות ירקון. חלקת קבר תעלה מעל 17,000 שקלים, ובהוד השרון 4,000, בגלל שאין בו קבורה רוויה. מדובר על שני צדדים של כביש חמש. גם בכפר שמריהו, רמה"ש וסביון, שלקנות בית עולה שם הרבה מאוד מיליונים, הקבורה באדמה מאוד זולה או בחינם, כי מספר הנקברים שם נמוך".
משפחות ישראליות אבלות מוכנות להוציא סכומי עתק, כדי שיקירן לא יקבר בכוך, כשאין הרבה הבדל בין קבורה באדמה לקבורה בקומות. יש גם הבדלי מנטליות, למשל בקרב רבים מיוצאי בריה"מ, דווקא המיוחסים נקברים בקומות ופשוטי העם "נזרקים" למקומות הפתוחים ונקברים באדמה".
שאלנו את מסמי מה בנוגע לחללי צה"ל, במיוחד בשבוע שבו החלקות הצבאיות בבתי העלמין הפכו מסמל של איחוד לסמל של הקרע בעם.
"חללי צה"ל ופעולות האיבה, נקברים בחלקות הצבאיות, שנמצאות תחת "המחלקה להנצחת החייל" במשרד הבטחון. ישנם חיילים שנקברים בבתי העלמין האזרחיים, בדרך כלל כאלה שמשפחתם מתעקשת שלא יקברו בארון, כפי שנהוג בבתי הקברות הצבאיים, לפי עקרון השוויון בקבורה, כולם נקברים באותו האופן בדיוק".
"לפני שנה איבדתי את אבי", אומרת מסמי, "וגם אני, שעוסקת בקבורה כבר 34 שנים, איבדתי את הראש בימי האבל ולכן אני ממליצה לדבר על הנושא, לבדוק היכן רוצים קרובי המשפחה להיקבר, באיזה אופן, לדעת מה נותנת המדינה ולא לשלם על שירותים חינמיים, ולקנות חלקה בעודם בחיים, אם יש בקשות מיוחדות, כדי לא להגיע לרגע הכואב הזה, לקבל החלטות לא רציונאליות, ולהוציא עשרות אלפי שקלים סתם".