בדידות יכולה להתבטא בדרכים שונות עבור אנשים שונים. חלקם עשויים לחוות בידוד חברתי, בעוד שאחרים עשויים להרגיש חוסר בקשרים רגשיים עם אחרים. עבור חיילים ללא עורף משפחתי, תחושות הבדידות הללו עשויות להחריף בשל העובדה שהם נמצאים בסביבה חדשה ולא מוכרת, הרחק ממערכות התמיכה שאולי היו להן לפני הצטרפותם לצבא.
בנוסף, חיילים ללא עורף משפחתי עשויים להתמודד עם אתגרים ייחודיים התורמים לתחושת בדידות. לדוגמה, ייתכן שיהיה להם קשה יותר להתייחס לחבריהם החיילים או שהם עשויים להרגיש זרים בקהילה הצבאית שלהם. הם עשויים גם להיאבק בלחץ הנוסף של חוסר משפחה שתפרנס אותם רגשית או כלכלית.
עם זאת, למרות האתגרים הללו, חיילים ללא עורף משפחתי אינם לבד במאבקיהם עם הבדידות. ארגונים צבאיים רבים ועמותות שונות מציעות משאבים כדי לסייע לחיילים להתמודד עם המחיר הרגשי של השירות הצבאי, לרבות שירותי ייעוץ, קבוצות תמיכה ופעילויות חברתיות. משאבים אלו יכולים לעזור לחיילים לבנות קשרים עם בני גילם ולמצוא תחושת שייכות בקהילה הצבאית שלהם.
המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין הוקם בדיוק למען הצרכים הללו ובמטרה לאפשר את השתלבותם של חיילים בודדים ומחוסרי עורף משפחתי בחברה הישראלית, גם לאחר שחרורם מצה"ל. החיילים זוכים לליווי שנמשך חצי שנה לפני הגיוס ועד לחמש שנים לאחר שחרורם.
מנכ"לית המרכז לזכרו של מייקל לוין לסיוע לחיילים בודדים, סא"ל (מיל') ליאורה רובינשטיין: "החיילים הבודדים מורכבים משתי אוכלוסיות, כמחציתם עולים שמשפחותיהם מתגוררות בחו"ל והמחצית השניה הם ישראלים ללא עורף משפחתי, כאלה שנולדו וגדלו בישראל, אך מסיבות שונות אינם בקשר עם משפחותיהם והוריהם, ולכן עומדים בפני אתגרים וקשיים רבים ומגוונים ואנחנו כאן כדי לסייע להם להתמודד איתם, החל מהדברים הבסיסיים ביותר כמו מציאת מקום מגורים ורכישת ביגוד ומוצרי מזון, ועד לייעוץ, הכוונה ותמיכה נפשית בשלבים שלקראת הגיוס, בזמן הצבא ולאחר השחרור".
העמותה הוקמה על שם מייקל לוין ז"ל שעלה לארץ מפילדלפיה שבארה"ב ובשנת 2004 התגייס לחטיבת הצנחנים. בקיץ 2006, מייקל קיבל חופשה כדי לבקר את משפחתו כשבמהלכה פורצת מלחמת לבנון השנייה. כששמע מייקל שכחלק מתגובת צה"ל לירי חיזבאללה על ישובי הצפון נכנסת פלוגתו ללבנון, קיצר את חופשתו וטס חזרה לישראל כדי להילחם. הוא התעקש, למרות הסירוב של מפקדיו, להצטרף לחבריו ולבסוף נענה בחיוב. ביום שלישי, הראשון באוגוסט, נהרג מייקל מירי צלף בכפר "עיתא אל-שעב" כשהוא בן 21, בעודו נלחם על המדינה אשר אהב. מייקל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים.
בעודו בחיים, מייקל שיתף את ציקי אוד, אביו המאמץ, בחלומו לפתוח מרכז שיהווה מקום מפגש לחיילים בודדים שבו יוכלו לחלוק חוויות, לערוך ארוחות משותפות ולקבל עזרה וייעוץ במהלך שירותם הצבאי.
המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין הוקם ב2009 על ידי קבוצת חיילים בודדים משוחררים שבמהלך שירותם הצבאי קיבלו סיוע מציקי אוד וזיהו את הקשיים והצרכים של החיילים הבודדים ובעקבות חזונו של מייקל ליצור קהילה חמה ותומכת. היום המרכז תומך באלפי חיילים בודדים שנחשפו לסיפורו של מייקל והרגישו רצון ומחויבות להמשיך את דרכו, להגיע לארץ, לשרת בצה"ל ולהגן על מדינת ישראל ואזרחיה.
מנכ"לית המרכז ליאורה רובינשטיין הוסיפה כי: "היום המרכז תומך באלפי חיילים בודדים שנחשפו לסיפורו של מייקל והרגישו רצון ומחויבות להמשיך את דרכו, להגיע לארץ, לשרת בצה"ל ולהגן על מדינת ישראל ואזרחיה. החיילים בעמותה מקבלים תמיכה, ליווי והכוונה כדי לקבל הזדמנות שווה להשתלב בחברה. העמותה שלנו היא בית שדואג לכל הצרכים הפיזיים והחברתיים של מעל 7,000 חיילים בודדים המשרתים בצה"ל כיום הנשענת בעיקר על תרומות וכל תרומה הינה משמעותית לקיום שלנו".
לסיכום, חיילים ללא רקע משפחתי עשויים להתמודד עם אתגרים ייחודיים בכל הנוגע להתמודדות עם הבדידות במהלך שירותם הצבאי. עם זאת, חשוב לזכור שהם לא לבד במאבקיהם ושישנם משאבים זמינים כדי לעזור להם למצוא תמיכה ולבנות קשרים בתוך הקהילה הצבאית שלהם. על ידי דאגה לרווחתם הפיזית והרגשית ומאמץ להתחבר לאחרים, חיילים ללא רקע משפחתי יכולים לנווט בהצלחה את אתגרי השירות הצבאי ולמצוא מימוש בתפקידיהם כמגיני ארצם.
זה הזמן של כולנו להתגייס למען חיילים בודדים, עולים וישראלים חסרי עורף משפחתי.
לתרומות הכנסו>>