עצמאות כלכלית? זאת המשמעות של "להיות עם חופשי"

ערב יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, נראה שמזמן לא נשמעה באופן חד כל כך הקריאה מתוך ההמנון הלאומי "להיות עם חופשי בארצנו". אך יש לזכור, שהחופש שעליו כולם מדברים, כולל את חירויות הפרט, ובהן גם החירויות הכלכליות, שלצערי במדינת ישראל עדיין מצומצמות לעומת מדינות רבות בעולם החופשי.

במאבק האיתן שמנהלת החברה הישראלית על החירות הפוליטית ועל היותנו חברה חופשית, צריך לזכור, דווקא לקראת אישור תקציב המדינה, את אמירתו של חתן פרס נובל לכלכלה, מילטון פרידמן: "חירות כלכלית היא גם אמצעי הכרחי להשגת חירות פוליטית" (מתוך "קפיטליזם וחירות" הוצאת שלם) לכן, מדיניות שאינה מקדמת חירות כלכלית של האזרחים, בהכרח פוגעת ביכולת שלהם להשיג חירות פוליטית.

בתקציב הקרוב צפויה מדינת ישראל להכניס את היד לכיסם של כלל האזרחים העובדים והמשלמים מיסים כדי להכפיל את תקציב הישיבות ולהגדיל את קצבאות האברכים. כול זאת, על מנת לעודד את אותה אוכלוסייה שלא לצאת לעבוד ובפועל למנוע מהם את עצמאותם הכלכלית.

לא זו בלבד, אלא שממשלת ישראל מעוניינת לאשר סכום עתק של 1.7 מיליארד שקלים לטובת תקצוב מוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה (לימודי יסוד בחינוך הממלכתי) - מתמטיקה, אנגלית, מדעים ומחשבים. לאיזה עתיד דנה מדינת ישראל את הילדים שלומדים במערכות החינוך האלו, ללא שיש להם אפשרות בחירה כלל?

מה מקדמת הנהגה שמונעת מילדים השכלה בסיסית ורכישת כישורים שיאפשרו להם להתפרנס כאזרחים בוגרים ועצמאיים במדינת ישראל? ארגון ה-OECD קבע בדו"ח השנתי שלו שהקצבאות וההנחות לאברכים מהווים תמריצים שליליים ליציאה לעבודה.

כך, יוצרים בפועל עוד נטל על הציבור הכללי, שנדרש לשלם יותר מיסים על מנת לשלם על אוכלוסייה הולכת וגדלה, שמנהיגיה עושים הכול על מנת להשאיר אותה ענייה ונתמכת.

דו"ח בנק ישראל קבע שמשק בית יהודי משלם 4,500 שקל מיסים ותשלומי חובה לחודש, לעומת 1,250 שקל במשק בית חרדי, בעוד בקצבאות התמונה היא הפוכה ומשק בית חרדי מקבל 4,000 שקל לחודש בממוצע מקצבאות והעברות לעומת 2,300 שקל שמקבל משק בית יהודי לא חרדי.

זו אינה גזירת גורל. זו מדיניות שמצמצת את החופש ופוגעת בכלל האזרחים, הדתיים ואילו שאינם דתיים. היא שוללת את החופש מאזרחי ישראל ופוגעת בעתיד הילדים.

לצד זאת, יוקר המחייה שובר שיאים וגם שם אזרחי ישראל סובלים משוק סגור ורגולטורי. הבחירה החופשית אינה ניתנת היום לאזרחי ישראל כשהם נכנסים לרשתות השיווק, כשהם עושים עסקים או כשהם רוצים להביא לעם היושב בציון מוצר מצוין שיוצר מעבר לים. בחג הפסח האחרון סל המוצרים התייקר בשיעור של בין 7.5% ל-10%.

אך מדינת ישראל במקום לפתוח את השוק, סוגרת אותו. בכהונתי כשר החקלאות, פרצתי דרך בפתיחת השוק לתחרות, כדי שאזרחי ישראל יוכלו לרכוש פירות וירקות במגוון רחב ובמחיר הוגן.

הורדתי את מכסי המגן והעברתי את התמיכה לחקלאים למסלול של תמיכה ישירה. במקביל, הגשתי לוועדת הכלכלה תקנות, שעם אישורן, היו מקילות על הייבוא ומאפשרות לייבא פירות כבר בקיץ הקרוב. לצערי, עם כינונה של הממשלה החדשה, התקנות הללו נגנזו.

בשל לחצי אגף התקציבים הן מופיעות כעת בחוק ההסדרים, אך גם אם יאושרו ולא יוחרגו משם, את הקיץ הקרוב אזרחי ישראל כבר הפסידו. זמני ההתארגנות לא יאפשרו לייבא לכאן פירות באופן שישפיע דרמטית על המחיר.

הדבש ושמן הזית, היו דוגמא מצוינת להשפעה של שוק פתוח על מחירים ותחרות - מכסות הייבוא שנתתי בזמן הממשלה הקודמת הביאו לכאן סחורה במחירים דמיוניים של שליש וחצי מחיר. הצריכה במוצרים הללו עלתה ובפועל אפשרנו ליותר אזרחים לרכוש מוצרים שנמנעו מהם בעבר בגלל המחיר.

לצערי, במקום שכעת ירחיבו את הפעולה ויפתחו את השוק באופן מלא, המכסות הסתיימו ולא חודשו, ואזרחי ישראל חזרו לשלם מחירים מופקעים.

אם כן, ערב יום העצמאות ולקראת אישור התקציב, חשוב שאזרחי ישראל יזכרו, שעם חופשי דורש גם כלכלה חופשית, ועליה נמשיך ונלחם.