כבכל שנה, לאחר חופשת חג הפסח שיצרה סיר לחץ למשפחות רבות חלה עליה במספר הזוגות שמחליטים לפרק את החבילה ולהתגרש. על מנת להניע את התהליך, אין ברירה אלא לפנות לערכאה משפטית, באמצעותה ינסה כל אחד מהצדדים לפתוח את המאבק בעמדת פתיחה שתהיה נוחה לו. עורכי דין העוסקים בדיני אישות מנחים את לקוחותיהם בבחירת הערכאה המועדפת ומייעצים להם למהר ולהגיש את התביעה לאחת משתי הערכאות, ביהמ"ש האזרחי או ביה"ד הרבני, וזאת לפני שיוקדמו בידי בן/בת הזוג.
פסק דין תקדימי שנתקבל לאחרונה, מטה באופן משמעותי את הכף לכיוון בית הדין הרבני, והופך אותו לחלופה העדיפה לגבר/אשה ככל שאלו בעלי חברה או נחלה חקלאית. התמהמהות שתוביל את הצד השני לעשות את המהלך הראשון ולפתוח את התיק בבית המשפט לענייני משפחה - יכולה לעלות לו מיליוני שקלים.
לאחרונה דן בית הדין הרבני הגדול בערעור על פס"ד של ביה"ד האזורי. המקרה אשר נדון בביה"ד הרבני האזורי עסק בבני הזוג נישאו בשנת 1994 והחלו בהליך גירושין בנת 2019. בבעלותו של הבעל חברה ונקבע כי הוא ישלם לאישה מחצית משווי חלקו בחברה בהתאם לחוו"ד מומחה, אשר ניתנה בבית הדין הרבני האזורי. קרי, שווי מחצית החברה ברוטו. הבעל ערער בטענה כי ביה"ד חישב את שווי החברה נומינלית מבלי לקחת בחשבון את המס בעת מימוש השווי בגובה של כ-30%. בית הדין הרבני הגדול קיבל את הערעור של הבעל וקבע כי על הבעל להעביר לאשה מחצית משווי החברה כאילו היא נמכרה לצד ג' - קרי, להעביר מחצית שווי נטו ולא ברוטו.
ולא, אין מדובר בפער ברוטו - נטו משל היה זה תלוש משכורת, אלא סוגיה שבשורה התחתונה שלה, מונח הרבה מאוד כסף. הנושא מעט מורכב. עו"ד יוסי הרשקוביץ, מומחה בדיני משפחה, מפשט: "קחו לדוגמה זוג שמתחלק במשק חקלאי. שווי המשק ברוטו הוא 10 מיליון שקל ואולם, אם הוא יימכר ייגבו בגין המכירה מיסים שונים בגובה של 4 מיליון שקלים. בשיטת חלוקת ברוטו יעביר בן הזוג סך של 5 מיליון ובשיטת חישוב נטו יעביר רק 3 מיליון.
לדברי עו"ד הרשקוביץ, בפסיקה זו סטה ביה"ד הרבני מההלכה השלטת בבתי המשפט האזרחיים לפיה, ככל שחברה/משק חקלאי וכד' מחולקים בין צדדים, הרי שהחלוקה תיעשה בערכי ברוטו מכיוון שהצד המשלם "לא פגש" את מערכת המס בעת החלוקה, ורק באם על מנת לשלם הוא נאלץ למכור חלק מהחברה/משק וכד' ו"פגש את מערכת המס" ושילם מס בפועל הוא יוכל לשלם בערכי נטו.
ומדוע כלל הצדדים צריכים לחלוק את הרכוש שצברו במהלך הנישואים? חוק יחסי ממון קובע כי איזון משאבים בין בני זוג שמתגרשים כך שהנכסים אשר נצברו בתקופת הנישואין, יחולקו ביניהם בחלקים שווים. העקרון של שוויון בזכויות שנצברו במהלך הנישואין, התפתח בפסיקת בית המשפט העליון שיצרה את מושג "חזקת השיתוף".
כלומר, חזקה כי הצדדים התכוונו ליצור שיתוף ביניהם, אלא אם הוכח ההיפך. חוק יחסי ממון שנחקק בשנת 1973 אימץ את העיקרון של שותפות מלאה ברכוש ובזכויות הסוציאליות שצבר אחד הצדדים במהלך הנישואין וקבע את הזכות ל"איזון משאבים" (לא כולל מתנות וירושות שכל צד נותר בעלים במה שקיבל ממשפחתו או שהביא עמו לנישואין). החוק קבע את הכלל שכל מה שנצבר על ידי זוג במהלך הנישואין שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. מטרת החוק היתה לפשט ולהקל ולקבוע אוטומטית זכות למחצית מהזכויות שנצברו במהלך הנישואין.
לסיכום, מציין עו"ד יוסי הרשקוביץ, כי נושא "מרוץ הסמכויות" הידוע שבין בית המשפט האזרחי לביה"ד הרבני מקבל מימד נוסף אשר משמעותו הכלכלית לצדדים יכולה ותהיה עצומה, כך שעל הצדדים לכלכל צעדיהם בהתאם.