צמודים לדולר: למה המטבע האמריקני נשאר חזק, בניגוד להיגיון?

הממשל הדמוקרטי והפד ממשיכים כמעט ללא הכרה בהרחבה פיסקלית ומוניטרית. הגדלת הגירעון התקציבי בשנת 2020 ל-3.13 טריליון דולר, אולי הייתה מוצדקת, כדי להילחם בתוצאות האסוניות של נגיף הקורונה.

בשנת 2021 הצליחו להפחית את הגרעון רק ל-2.77 טריליון דולר ובשנת התקציב 2022 - ל-1.38 טריליון דולר, סכום שהוא עדיין מעבר לשנת 2019 (טרם הקורונה) עם גרעון תקציבי של 0.98 טריליון דולר.

ממשל הנשיא ג'ו ביידן, מנסה עתה, לקראת הבחירות בשנה הבאה, להמשיך במדיניות פזרנית בכדי לקנות את קולות הבוחרים. החוב הציבורי של הממשל נסק ל-31.4 טריליון דולר בסוף 2022 (מדי פעם מגדילים, כמחויב בחוק, את היקף החוב המותר), זאת לעומת 23.2 טריליון חוב בסוף 2019.

מאזן הבנק המרכזי היה 4.17 טריליון דולר בסוף 2019. עם התפרצות מגפת הקורונה, הוא זינק בסוף מאי 2020 ל-כ-7.2 מיליארד דולר, כלומר - הדפסת כסף מטורפת, ובתחילת מאי 2022 הוא היה בשיא של 8.9 טריליון דולר, הדפסת כסף שלא הייתה כמותה בהיסטוריה הכלכלית של העולם.

ממש מוזר שהפד חשב כי הדפסות כה אדירות לא יגררו לאינפלציה ארוכת טווח. יו"ר הפד, ג'רום פאוול, טען כי תהיה אינפלציה "מעברית", כלומר זמנית. בפועל המציאות הכתה במומחי הפד והאינפלציה הכתה במשק האמריקאי, וגררה זעזוע עולמי של חוסר יציבות שהתבטא באינפלציה שנתית, שהגיעה בארה"ב ביוני 2022 ל-9.1% - ומאז ירדה ב-5%.

הפד נלחץ מכשלונו בתחום בלימת האינפלציה שייצאה משליטה והחליט לעבור למדיניות מוניטרית מצמצמת, כלומר להפסיק את חידוש רכישת אג"ח ממשלתי ואג"ח מגובה משכנתאות, בכדי לצמצם את האינפלציה שיצאה משליטה.

עד סוף פברואר השנה הצליח הפד להפחית את מאזנו ל-8.34 טריליון דולר, אבל אז לפני למעלה מחודש פרץ משבר הבנקאות האמריקאי של הבנקים האזוריים והפד נאלץ, גם בלחץ הממשל (על אף שלכאורה אינו כפוף לו), לחדש את הגדלת מאזנו עם הזרמת סכומי עתק למערכת הבנקאות תמורת השווי הנקוב של האג"ח שהבנקים החזיקו (ולא במחיר המדולל של אג"ח אלה בשוק).

התוצאה שמאזנו של הפד שב ועלה ל-8.73 טריליון דולר ועתה הוא עומד על 8.63 טריליון דולר.

אינפלציה בארה"ב אמורה לשחוק את ערכו של הדולר לעומת שאר המטבעות או סל המטבעות האמריקאי. בפועל התברר כי האינפלציה, בשל שיבושים חמורים בשרשרת האספקה העולמית וזינוק אדיר במחירי האנרגיה וסחורות חקלאיות, כגון חיטה, בשל הפלישה של רוסיה לאוקראינה, גררו זינוק בשעור האינפלציה גם בשאר המדניות כולל גוש היורו, גוש המטבעות העיקרי בעולם מול הדולר האמריקאי.

בגוש היורו שעור האינפלציה נסק באוקטובר 2022 ל-10.6%, מאז ירד בעצלתיים אך נשאר מאוד גבוה (רק במרס השנה פחת לשיעור שנתי של 6.9%). גם המטבע הסיני, היואן, אינו ממש מטבע להשקעה, היות שהמסחר בו מוגבל וההתערבות של הבנק המרכזי של סין גבוהה, הוא למעשה קובע שער החליפין כרצונו. לכן המסחר העולמי בו דל ולפיכך הוא לא מהווה לפי שעה יעד לאצור יתרות מט"ח או לשמש מטבע עובר לסוחר בשעור משמעותי בסחר העולמי.

הסגר האדיר בסין, שבוטל רק לפני כחודשיים, מנע מסחר של ממש מולה. המפולת בשוק הדיור בסין שהביאה לפשיטת רגל של חברות נדל"ן, פיתוח, הרתיע משקיעים זרים מהשקעה באג"ח סיני מחשש לחדלות פרעון, שהייתה בפועל אצל חלק מתאגידי הנדל"ן רבי הזרועות של סין.

סכומי העתק של ההון שגדלו בשעור ניכר בשנות הקורונה בגלל הדפסה והרחבה פיסקלית בכל העולם חיפשו יעד של מטבע להשקעה. או אז באה הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב-24 לפברואר 2022, הביקוש לחוף מבטחים בדמות הדולר האמריקאי גבר, רחוק מאירופה המדממת שאיש לא ידע מה יקרה שם ומה יוליד יום.

ערכו של הדולר בעולם זינק לאחר הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב-24 לפברואר 2022, עליה של קרוב ל-15% עד לאוקטובר 2022. המשקיעים חפשו מפלט מכאוס המלחמה בדמות הדולר האמריקאי.

הרגיעה היחסית בעולם בכל הקשור לשרשרת האספקה העולמית, התרגלות למלחמה באוקראינה, העלאות הריבית שהגיעו באיחור לשאר מדיניות העולם, בעיקר גוש היורו - ולאחרונה פתיחתה המוחלטת של סין למסחר והשקעות, וחידוש הפעילות הכלכלית המלאה, כל זאת על רקע ההרחבות המוניטריות והפיסקליות של ארה"ב, הביאו עתה להידרדרות בערכו של הדולר בעולם. הדולר האמריקאי ירד בשעור של 9% מול סל המטבעות שלו מתחילת אוקטובר אשתקד.

הירידה בערכו של הדולר הביאה למספר תופעות שהיינו עדים להם במחזורי העסקים הקודמים במשך עשרות שנים. קודם כל עלייה במחירי הנפט, בכדי להתאים לירידה בערכו של הדולר. הצעד נעשה הפעם על ידי קיצוץ בתפוקת הנפט של מדינות אופ"ק+. לא זו בלבד, הפעם בנוסף לכך ישנו הניסיון בהנהגתה של סין, שהפכה למעצמה צבאית וכלכלית, להפחית את חלקו של הדולר כמטבע בינלאומי למסחר, כפי שהאמריקאים קבעו לאחר ניצחונם במלחמת העולם השנייה (לאחר ועידת ברטון ווד, ניו המפשייר, בה נטלו 44 מדינות הברית של ארה"ב).

לסין מטבע הדברים, הצטרפה המעצמה הצבאית האדירה, הכושלת והמרוסקת כלכלית, רוסיה. גם אירן הנמצאת בעצומים מצד המערב הצטרפה לסינים, ולאחרונה, ממש בימים אלה גם השלטון של ממשלת השמאל בברזיל, בהנהגת לואיז אינסו לולה דה סילבה (מדובר גם על עסקאות נפט לא נקובות בהכרח בדולר אמריקאי של הודו ושל חלק מעסקאות במדינות המפרץ).

חלקו של הדולר במסחר הבינלאומי במטבעות היה לפני שנה 88%, בעיקר באמריקות שם חלקו עומד על 96%, באסיה 74% וחלקו בשאר העולם 79%. חלקו של הדולר ביתרות המט"ח של המדינות ירד לממוצע של 64% בעשרים השנה האחרונות ועתה ל-58%. חלקו של הדולר בשליחת חשבוניות ע"י ספקים בעולם ירד ל-50%.

השאלה אם הסינים יצליחו להסיט את הדומיננטיות של הדולר לכיוון היואן שלהם? לשם כך סין תצטרך להפסיק להתערב בשער החליפין של היואן, מה שאין בדעתה לעשות דווקא בימים אלה של יציאה מהאטה של ממש בפעילות הכלכלית לאחר שלוש שנים, שעמדו בסימן קפאון והצטמקות בשל הקורונה.

אם סין תניע שוק חופשי ביואן בזירה הבינלאומית, זה עלול להביא לייסוף המטבע שלה ולעליה מיידית באבטלה, בשל ירידה בכושר התחרות של מטבע חזק יותר, תוך ירידה בעודף בחשבון השוטף. סין תהיה חייבת לעבור מעודף לגירעון בחשבון השוטף., לגירעון, בכדי שתוכל להציף העולם ביואנים, על מנת שבעולם יהיה שימוש ביואן בין מדינות שלישיות, כשהמקור הוא התשלומים העודפים למימון הגרעון הסיני.

מובן מאליו כי סין כלל לא יכולה להיות מעוניינת לייבא אבטלה באמצעות צעד שכזה. כלל לא בטוח שסין מסוגלת לעבור ממדינה מסוגרת יחסית למעצמה עולמית עם שוק סחורות, שרותים ויידע חופשי לכל, בייחוד כרגע כאשר הממשל האמריקאי הנוכחי של ביידן, כמו הקודם של הנשיא דונלד טראמפ, עובר למדיניות MADE IN AMERICA, מדיניות פרוטקציוניסטית אנטי גלובלית שתזיק למשק העולמי. לסין אין את היכולת הפוליטית הפנימית לפגוע בתעסוקה שכה חיונית להמשך העלאת רמת החיים של האוכלוסייה.

גם לאירופה, האיחוד האירופאי ובייחוד גוש היורו אין עניין להביא לכך כי הדולר האמריקאי ירד מהבמה כמטבע בו נקובים עסקאות וחשבונות בינלאומיים. אירופה מעדיפה להשיא עודף בחשבון השוטף, מה שמבטיח לה תעסוקה ושיעור אבטלה נמוך יחסית.

לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה אירופה זקוקה להגנה של ארה"ב יותר מאשר בעשורים האחרונים, על רקע האיום הממשי של רוסיה על האגף המזרחי שלה, זאת הבינו גם מדינות שהיו ניטרליות מתום מלחמת העולם השנייה, כמו שוודיה ופינלנד, שהצטרפו לברית נאט"ו.

היכולת העכשווית של ארה"ב להמשיך להדפיס כסף שלמעשה אין לו כיסוי בסחורות, אלא רק בהבטחה לשלם ריבית על ניירות שאמריקה מדפיסה, היא ערובה לכך שתימשך הזרמת כלי הנשק המתוחכמים, מערכות ההגנה מודרניות והאימונים של צבאות נאט"ו, שיוכלו לסייע לאירופים לעמוד מול הדב הרוסי, שלא רק חושף את שיניו, אלא אף נוגס.

הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון יוצא גלויות נגד היוזמה של ארה"ב לאגד את אירופה עם ארה"ב בחבילה אחת מול האיום הרוסי והאיום הסיני נגד טאיוון. הוא מבקש להפריד בין השניים, כן לאמריקה בנושא הרוסי ועצמאות לאירופה בנושא טאיוון, עליה מאיימת סין יותר ויותר.

ארה"ב תצליח להתנער מכפיות הטובה של צרפת, כפי שעשתה מול הנשיא שרל דה גול, שנהג בהם בכפיות טובה לאחר שהאמריקאים הצילו את צרפת מידי הנאצים ומידי משטר הבובות של וישי הבוגדני בצרפת. דה גול ניסה לערער את יציבות הדולר האמריקאי בגסות, מה שגרם לנשיא ניקסון, ב-15 באוגוסט 1971, לרדת מבסיס הזהב, להפסיק את ההצמדה של הדולר לאונקיות זהב, ולזרוק צרפת מכל המדרגות.

צרפת היומרנית מנסה בשנים האחרונות להטיל מגבלות ומיסוי על חברות הייטק ענקיות האמריקאיות, ונענתה באיומים ואף סנקציות של ארה"ב כלפיה, עד שצרפת התיישרה.

גם הפעם לא תועיל הפגנת השרירים למקרון, המייצג את שאריות האימפריאליזם של המאה ה-19 בשם הסיסמה הריקה "חירות, שיוויון, אחווה". הולנד קיבלה רק לאחרונה ביקור ממקרון, שביקש מדיניות אירופאית משותפת בתחום הבטחון, ההגירה ופיתוח שיתופי פעולה עם אפריקה.

ההולנדים מנומסים, הם יישארו עם בת בריתם האמריקאית ולא צרפת שיכולה להוביל למבוי סתום. האירופאים ממש מודאגים מהגירת תעשיות שלהן לארה"ב, המכריזה בקול גדול כי היא תעניק סובסידיות לתעשיות שיבואו להתבסס בארה"ב - משבבי זיכרונות ועד לסוללות לרכב חשמלי. האמריקאים מקדישים 369 מיליארד דולר כדי לפתות תעשיות לבוא ולהשקיע בארה"ב, במסגרת Inflation Reduction Act (IRA).

תגובת אירופה עם The Green Deal Industrial Plan, חלושה ולא ממוקדת, בעלות מוצהרת של 250 מיליארד יורו, בעיקר לפיתוח תעשיה ומשק נקיים ואוויר לא מזוהם. לשם כך אירופה תצטרך תקציבים נוספים בנוסף להגדלת תקציב הבטחון לכ-2% מהתוצר, בניגוד להדפסה האמריקאית.

האם תצליח? ארה"ב מעודדת חברות רב לאומיות להשקיע בארה"ב גופה בתעשיית שבבי הזכרונות בסבסוד כבד. אירופה שתמיד נשרכת מאחורי ארה"ב החליטה, בלית ברירה, להקדיש 43 מיליארד יורו סבסוד לתעשיית הזכרונות the European Chips Act, חלקו כסף ציבורי וחלקו עסקי.

כיום המסחר היומי בדולר אמריקאי שווה ל-6.6 טריליון דולר מתוך מסחר יומי עולמי של כלל המטבעות בסך 7.5 טריליון דולר. חלקה של סין עם היואן שלה במסחר היומי הוא רק 526 מיליארד דולר.
הירידה של הדולר האמריקאי מהבמה העולמית עדיין רחוקה מאוד, אפילו ממשל ביידן מגלה חולשה מול מדינות המפרץ, סין וברזיל. הדולר יישאר בשנים הקרובות כמטבע הבינלאומי החשוב ביותר, בעיקר כי מאחוריו ניצבת מעצמה כלכלית וצבאית, שהיא עדיין האדירה בעולם.