נתחיל מהבשורה הטובה: אחרי אינספור הצהרות, הכרזות, נאומים ותוכחות, שחזרו על באקסטזה על צמד המילים "רפורמה משפטית" בכל ההקשרים האפשריים, הוכיחה ממשלת ישראל שהיא זוכרת את המונח שהוציאה לפני ארבעה חודשים מהמחזור: יוקר המחיה.
על פניו, נראה שזה ההישג הגדול ביותר של השלב הראשון במה שמכונה: "תכנית חינוך חינם עד גיל שלוש", שהציגו אתמול ראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך. חינוך יהיה שם, אבל חינם? למעטים מאוד. הבעיה היא שמדובר בבשורה הטובה היחידה כמעט בנאום ראש הממשלה אמש. האם זה טיפול אמיתי ביוקר המחיה? ממש לא, לכל היותר רק צעד קטן בכיוון הנכון.
כמו פלסטר על שבר
התוכנית הזאת לא פותרת את הבעיה מהשורש. הטיפול ביוקר המחיה הוא לא לשים פלסטר על שבר, ולצאת בהצהרות בומבסטיות עם המילה "חינם" שמדליקה ישראלים, אלא לקדם תכנית אסטרטגית רחבה בתחום החינוך, הכוללת שכר ראוי לסייעות, הקמת מערך מעונות בפריסה ארצית רחבה, פיקוח הדוק על התכנים, ועזרה דיפרנציאלית לכל שכבות האוכלוסייה, תוך מציאת מקור תקציבי מהימן.
הורים לפעוטות רכים, שמשלמים 5,000 שקלים ומעלה לחודש למעון פרטי, אם הם מצליחים למצוא אחד כזה בכלל (וכזה שעובד ביום שישי בפרט), מחכים להבטחת הבחירות המתוקה הזו מיום כינון הממשלה, וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה.
השלב הראשון ב"תכנית חינוך חינם" אמנם מצ'פרת את ההורים העובדים ב- 940 שקלים לחודש על כל ילד בגילאים האמורים, שזו תוספת נאה לכל הדעות (גם היא, רק מתקציב 2024), אבל היא מכסה פחות מרבע מהסכום החודשי שאותו הם משלמים לגן לחודש ומצפות להן עוד כמה שנים טובות כאלה, כך ש"חינם" אין פה, גם לא קרוב לחינם.
ההחלטה לסבסד רק את מעונות הסמל, בסבסוד כבד של 1,700 שקלים לילד, עושה איפה ואיפה. לא רק ש- 80% מהילדים לא יכולים להתקבל אליהם בגלל מבחן ההכנסה, או בגלל שאין מקום, אלא שהתוכנית הזאת מפלה אותם לרעה. כמו תמיד, גם הפעם מעמד הביניים לא נהנה מההטבה ונשאר בחוץ.
מאיפה הכסף?
ראש הממשלה הבטיח חגיגית להקציב שני מיליארד שקלים לבניית מעונות יום חדשים, כך שתוך חמש שנים יוכל כל הורה להכניס את ילדו למעון מסובסד.
כאן עולות שתי סוגיות קשות: מאיפה יגייסו באוצר שני מיליארד שקלים, כשהגירעון מעמיק וגביית המיסים יורדת, או במילים אחרות, מה המקור התקציבי לפינוק הזה?
והסוגייה השנייה, באיזה סרט חי מי שחושב שיוכלו להקים פה עשרות מעונות בחמש שנים (ע"ע הרכבת הקלה)?.
הסייעות - והסיוע למחאה
זאת ועוד, כי גם "שיפור באיכות הטיפול במעונות המורשים" הוא עוד הבטחה קשה למימוש. תשאלו את הסייעות מה הן חושבות על זה. בקבוצות הווטסאפ שלהן עדיין מתנהלים דיונים סביב תוספות השכר העלובות שקיבלו בהסכם הקיבוצי ובדיקות זו מול זו האם אפשר לגרד עוד מאה שקלים.
אם ההצהרה הזאת באה לנטרל את יום השיתוק המתוכנן לחמישי הקרוב, בסימן "שוויון בנטל", נתניהו עשה את ההפך. למה? כי חלק גדול מהמוחים שיצאו לרחובות, הם ההורים לילדי 0-3 שקיבלו תשובה שלילית ממעונות הסמל, כי "הם לא עומדים בקריטריונים" והורים לגילאי 6-12 שעדיין מחכים לנקודות הזיכוי שהבטיחו להם ראש הממשלה ושר האוצר שלו - ויגיעו, בעזרת השם, אחרי אישור התקציב.