מבצע מגן וחץ שנפתח בעקבות מטח הטילים מעזה בשבוע שעבר, העלה שוב את בעיית מיגון העורף לכותרות ומדובר בנושא מורכב מאוד. לפי נתוני מבקר המדינה ל-700 אלף יחידות דיור בארץ, שהם כ-2.5 מיליון תושבים (28% מאזרחי ישראל), אין מיגון מפני טילים, בבית או קרוב אליו.
הממשלה אמנם אישרה בהחלטת קבינט ב-2018 תקציב של 5 מיליארד שקל למיגון העורף, אולם עד כה, הוקצו רק 10% מהם.
גם תוכנית תמ"א 38 שנועדה למגן דירות ישנות מרעידות אדמה והתקפות טילים, הצליחה להוסיף ממ"ד רק ל-7% מהדירות הפוטנציאליות (כ-50 אלף דירות) ב-16 שנותיה. מיגון זה מבוצע בעיקר במרכז הארץ. לקבלנים לא משתלם לבצע פרויקטים כאלה קרוב לאזורי העימות כשהמצב הבטחוני מוריד את ערך הדירות המוצעות לרכישה.
הפתרון, אם כך, צריך להגיע מהציבור עצמו:
עלות בניית ממד עומדת כיום על כ-150 אלף שקל ובנייתו אורכת זמן ממושך. כדי להתחיל את תהליך הוספת הממ''ד יש לפנות לדיירי הבניין ולבקש את הסכמתם, משום שבניית ממ"ד מחייבת תפיסת שטח קרקע משותף בחצר. כמו כן, ע"פ סעיף 71 בחוק המקרקעין, בניית ממ"ד מחייבת הסכמה של 60% מדיירי הבניין.
אולם קיימים בשוק עוד פתרונות מיגון, שגם הם מאושרים על ידי פיקוד העורף ובנייתם מורכבת פחות. כך למשל, מיגון פנימי של חברת אורטק, מבוצע בתוך דירה, בתוך ימים ספורים. מיגון כזה אף אינו דורש אישור דיירים כיוון שמדובר בשיפוץ פנימי.
אלא שאפילו עלות פתרון כזה כרוכה עדיין בעשרות אלפי שקלים, המכבידים על כיסו של האזרח הפרטי הממוצע.
איך גורמים לאזרחים למגן את ביתם?
לכן על ממשלת ישראל ליצור תמריץ שייתן לכל אזרח הטבה כלכלית למיגון עצמאי של חדר בביתו. תמריץ כזה יכול להיות למשל, עידוד העיריות לא לגבות ארנונה מתושב שהוסיף מיגון לביתו, במשך מספר חודשים עד לגובה עלות השיפוץ, או ליצור מנגנון כלכלי של הלוואות בנקים בריבית מועדפת בערבות העירייה, לצורך כיסוי השיפוץ.
פתרונות אלה זולים הרבה יותר מעלויות השיקום האזרחי אחרי כל מבצע או סבב לחימה. בשנים האחרונות, מאז 2001, ירי רקטות מעזה, וההפצצות התגובה של צה"ל נמשכים כל העת. במהלך התקופה, התנהלו 13 "סבבי לחימה" או "מבצעים". בין ה"סבבים" התנהלו אינספור אירועים נקודתיים של ירי הדדי.
העלות הכלכלית של הלחימה כוללת מרכיבים שלא ניתן לכמת כמו הפגיעה בחינוך ובבריאות התושבים בדרום הארץ (ואולי גם במרכז), הפגיעה בהתפתחות יישובי הדרום והעסקים בהם, הפגיעה המתמשכת בתיירות בישראל כולה ועוד, הכוללים בנייה מחדש של מבנים שנהרסו, פיצוי על ימי עבודה, ועלות טיפולים לפצועים בגוף ובנפש לצד פיצוי למשפחות החללים. סכומים אלה יכולים להגיע, לפי הערכה שמרנית, לעשרות מיליארדים, הרבה יותר גבוהים מעלויות התמריצים הפוטנציאליים למיגון עצמאי של הבית.
אזרחים ללא מיגון במרחב הביתי או קרוב אליהם, עוזבים את בתיהם באופן כמעט מידי על מנת לברוח מאזור העימות, או מפנים עצמם לבתי חולים במידת הצורך. כתוצאה מכך גם נוצר עומס גדול על הכבישים המסכן את האזרחים באזורי העימות ועלול אולי להביא לפגיעה בתשתיות.
הותרת המצב על כנו והזנחת המיגון האזרחי באזורי העימות בפריפריה, היא פוטנציאל די מידי, במציאות הביטחונית הישראלית, לפגיעה קשה בכלכלה. מדינת ישראל יכולה רק להרוויח מתהליכים אזרחיים עצמאיים למיגון הבתים.
מאסלו כבר קבע כי הצורך האנושי הבסיסי והראשון בפירמידת הצרכים שפיתח, הוא בטחון, מדינה שתשכיל לטעת תחושה כזו אצל אזרחיה, באמצעות חשיבה כלכלית יצירתית, תוביל לרווחה, שהיא הרבה יותר משורת הרווח הסופית של תקציב המדינה ואולי אף ליצור אמון מחודש. לכן, אין כל סיבה לקבור יוזמות כאלה תחת ערימות של הליכים בירוקרטיים סבוכים וועדות החלטה שונות. מוטב שיתחילו כבר עכשיו, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא מנכ"ל אורטק