פסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית הדין הרבני הגדול בירושלים עושה סדר בכל הקשור למתח שבין תשלומי המזונות של האב ובין תשלומי המשכנתא של האם וקובע כי גם במקרה שהאם משלמת תשלומי משכנתא עבור דירה בבעלותה - לא יהא בכך כדי לגרוע מחבותו של האב לשלם מזונות עבור הוצאות המגורים של הילדים, כל עוד מדובר בנתונים סבירים.
פסק הדין ניתן במסגרת ערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי שעסק בעניינם של בני זוג, הורים לילדים קטינים, שהתגרשו ואגב כך רכשה האם את חלקו של האב בדירת המגורים המשותפת באמצעות הלוואת משכנתא שנטלה מן הבנק. בית הדין האזורי חייב את האב לשלם לגרושתו דמי מזונות ילדים קטינים אך לא כלל במסגרת זו תשלומים עבור הוצאות המדור ("הוצאות המגורים של הילדים").
בית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל את הערעור שהגישה האם, תוך שהוא מזכיר את פסיקותיו העקביות לאורך השנים לפיהן קיומה של קורת גג לאם אינו יכול לפטור את האב מחובתו לשאת בצרכי המגורים של ילדיו הקטינים, אם אכן קיימת חובה כזו ע"פ ההכרעה שמתקבלת בהתאם לנסיבות התיק.
במקרה הזה, כאשר האב קיבל (מהאם) סכום כספי גבוה בתמורה לחלקו בדירה, שהיא דירה קטנה וסבירה, והכנסתה הפנויה של האם לאחר תשלומי המשכנתא החודשיים איננה גבוהה - האב חייב להשתתף בהוצאות המגורים של ילדיו ע"פ גבולות הסביר.
"לא יעלה על הדעת לפעול לביטול רכיב הוצאות המגורים"
בית הדין הרבני הגדול לא מתעלם מכך שתשלומי המשכנתא לא משמשים רק להוצאות המגורים של הקטינים אלא גם להגדלת הונה של האם, אלא שלא ניתן לאפשר מציאות שפעולות לרכישת דירה יפחיתו מיכולת הקיום של הילדים - מה שיגדיל את העומס על כתפי האם. אם ייקבע שהאם שמשלמת משכנתא לא תהא זכאית לקבל תשלומי מדור במסגרת מזונות הילדים, יימצא שכפינו את האימהות הגרושות לגור בדירות שכורות עד בגרותם של הילדים וזו בוודאי סיטואציה שלא ניתן להשלים עמה.
לכן קובע בית הדין הרבני הגדול כי כאשר מתקיים חיוב של אב בדמי מזונות ילדיו הקטינים, הוצאות המגורים של ילדיו ישולמו גם אם האם משלמת משכנתא (ולא בהכרח שכר דירה) ובלבד שמדובר בתשלום סביר שהולם את צרכי הילדים; לא דין חיוב משכנתא בסך חודשי של 3,000 ₪ עבור דירת 3 חדרים כדין משכנתא בהחזר חודשי כפול ומשולש עבור בית מגורים פרטי ומפואר.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחים בענייני משפחה וירושה מסבירים כי מדובר בפסיקה עקבית שמתחדדת עם השנים לאורם של נורמות חברתיות: "רוחו הברורה של פסק הדין מבהירה היטב כי כאשר לאב ישנה חבות במזונות לא יעלה על הדעת לטעון לביטול רכיב הוצאות המגורים במזונות הילדים רק בגלל שהאמא משלמת משכנתא סבירה לדירת מגורים שמשמשת אותה ואת הילדים. טענה שכזו, אם תתקבל, עלולה לקבע מציאות חברתית שבה אימהות יעדיפו לחיות בדירות שכורות כדי שיוכלו לקיים את הילדים בצורה נוחה ובטוחה - וברור שזו תוצאה שאי אפשר להשלים איתה. בצדק רב קבע בית הדין את נקודת האיזון בגבולות הסביר והדרוש לילדים, מה שיוודא כי יישום הפסיקה ייעשה בצורה הוגנת ע"פ הנסיבות של כל מקרה".