המטרה טובה, הביצוע גרוע: האמת מאחורי קרן הארנונה

קרן המטבע הבינלאומית סיכמה בשבוע שעבר ביקור עבודה בישראל, היא ממליצה לממשלת ישראל לפנות מקורות לצמיחה נוספת והפחתת אי השוויון בחברה הישראלית. כוונת קרן המטבע היא לאי השוויון הזועק לשמיים בין הפריפריה החלשה למרכז הארץ העשיר, החזק והמשפיע על סדר היום הציבורי.

הקרן ממליצה לעשות זאת באמצעות העלאת ההכנסות ממס הכנסה, בכדי שיהיו מקורות להשקעה בתשתיות ובחינוך שהן חיוניות מאד לצמיחה. עוד ממליצה הקרן כי הממשלה תמשיך בפעולות להגברת היצע הדירות בישראל.

בעיית הדיור טרם נפתרה, למרות ההתמתנות במחירי הדירות. היצע דירות מוגדל, קובעת הקרן, יקל על מחירי הדירות ויאפשר נגישות לשוק הדיור לאלה שידם אינה משגת לרכוש קורת גג. קרן המטבע הבינלאומית מעודדת את ממשלת ישראל להגביר את היצע הדירות באמצעות השקעות בתשתיות, מאחר וקיימת התניה של קידום תוכניות בשכונות חדשות אלא אם יקודמו התשתיות.

עוד מציינת הקרן מפורשות כי יש להגביר את התמריץ של רשויות מקומיות ולעודד בנייה למגורים. יש חשיבות רבה במניעת עלייה במחירי הדיור כדי למנוע משבר פתאומי העלול להקשות על החזר תשלום המשכנתאות. ההשקעה בתשתיות, בחינוך, וצמצום הפערים החברתיים יכולים לתרום רבות לצמיחה, כך קובעת הקרן, שאת משלחתה אירחו בנק ישראל ומשרד האוצר.

יש לשים לב, הקרן אינה ממליצה להרחיב את התקציב ללא מקורות מגבייה מוגברת של מסים. חיוני להגביר את גביית המסים עבור תשתיות תחבורה, מחקר ופיתוח וטכנולוגיה ירוקה, כך קובעת הקרן.

בימים אלה קמה מהומה רבה בקרב הרשויות המקומיות העשירות בארנונה מעסקים, רובן במרכז הארץ, עם הכוונה של משרד האוצר להקים "קרן ארנונה" שתחלק מחדש את הכנסות הארנונה מעסקים (לא מארנונה הנגבית ממגורים, בין הישובים החזקים לבין הישובים החלשים, רעיון שהעליתי לפני שנים רבות). חוק קרן הארנונה נמצא בחוק ההסדרים ובמסגרתו רשויות חזקות יקצו הכנסות מארנונה שנגבית מעסקים, לטובת תמרוץ בנייה למגורים בערים חלשות.

.

עסקים טובים
במה דברים אמורים? בישראל שאוכלוסייתה גדלה בקצב המהיר ביותר בעולם, כ-2% לשנה. בה הרשויות המוניציפליות החזקות כלל אינן מעוניינות בתושבים בגלל מבני הארנונה המעוות, המעודד בנייה למרכזי עסקים ומשרדים.

באלו יש תוחלת גביית ארנונה גבוהה לעומת הפסד לרשויות המקומיות מארנונה למגורים, עם קליטת תושבים חדשים. ההשוואה הינה שעל כל 100 שקל שנגבים מעסקים כארנונה, הוצאות הרשות עבורם הינה 60 שקל, בעוד שעבור כל 100 שקל גבייה כארנונה ממשקי בית, עלות הרשות המקומית למשק הבית הינה 160 שקל בממוצע. לפי חישובי האוצר ההכנסה מהארנונה למגורים עומדת בממוצע על 52 שקל למ"ר לעומת 182 שקל למ"ר לעסקים.

מטבע הדברים הרשויות החזקות דוחקות את האוכלוסייה החלשה מחוץ לערים שלהן, בשיטות שונות, כמו איסור על בנייה של דירות מגורים קטנות. החלוצה בדחיקת משפחות מחוץ לתחומה, כבר לפני עשרות שנים, הייתה עיריית כפר סבא, שאסרה על בניית דירות שלושה חדרים.

בשיטה זו או אחרת דוחפות הרשויות החזקות את העניים והמוחלשים לערים וישובים חלשים, בהן רשויות שכלל אינן יכולות לשאת בנטל של תושבים קיימים, כל שכן תוספת של תושבים חדשים. כך גם עולים חדשים אינם מגיעים בהמוניהם לישובים החזקים.

העולים החדשים מגיעים לעיירות פיתוח, כולל הזקנים מעולי בריה"מ לשעבר, שלא רק מכבידים על הרשויות החלשות שאין הפרוטה מצויה בידם, אלא אף המחוקק מאלץ אותן לתת לזקנים אלה הנחה מארנונה.
משרד הפנים מפעיל מערכת איזונים כלפי הרשויות המקומיות, לרשויות מקומיות חלשות הוא מעביר מענקי איזון מדי שנה בכדי שיוכלו להתקיים. באותה שיטה משרד הפנים היה יכול לבצע מענקי איזון שליליים עבור הרשויות החזקות, כלומר להפחית העברת תקציב עבורן, נניח לחינוך - כאיזון להוצאותיו לרשויות החלשות.

הרי זו המשמעות של איזון, בבחינת צדק חלוקתי. חלוקה צודקת של הכנסות נעשתה לדוגמא בנגב: שלוש ועדות ציבוריות שהוקמו לבדיקת ההכנסות מארנונת עסקים, בחנו את הבעיה הקיימת של כל רשות ותוך גישור ביניהן הציעו פתרונות שהתקבלו בסופו של דבר, כך שרשויות סמוכות התחלקו בהכנסות בהצלחה, והגורמים המעורבים ברכו על כך.

מי ששיבש את המנגנון הזה של חלוקה בין רשויות, שהגיעו להסכמה במסגרת ועדות ציבוריות לחלוקה מחדש של הכנסות שקשורים לפעמים בשינוי גבולות, היה משרד הפנים שביטל את הוועדות הציבוריות לפני מספר שנים והעביר את הסמכויות לוועדה עליונה שהתווה דרכיה, הכאוס לא איחר לבוא.

מלכתחילה היה יתרון לרשויות המקומיות הנמצאות במרכז הארץ, הרשויות החלשות ניסו להתארגן אך הוכשלו. משרד האוצר והמחוקק היו יכולים במשך שנים לשנות את מבנה הארנונה המעוות, של ארנונה נמוכה לתושבים לעומת ארנונה גבוהה לעסקים. העסקים, ביחוד הקטנים נחנקים תחת העול.

גופים בינלאומיים שישראל מסונפת אליהם כבר העירו לישראל על המבנה המעוות. אם המחוקק במשך שנים מתעלם מהסוגייה, אין פלא לנהירה של רשויות מקומיות לבנייה לעסקים. מנתוני מנהל התכנון עולה שמדינת ישראל נמצאת בעודף תכנוני של 200,000 מיליון מ"ר לתעסוקה.

כל הרשויות מעוניינות במרכזי התעסוקה עם הארנונה המכניסה, לעומת הארנונה למגורים ההפסדית. לאחר שהרשויות החזקות תכננו ופתחו אזורי תעסוקה בהצלחה, עם תכנון והשקעות של סבלנות מול גופי התכנון, הממשלה שתפקידה לעשות סדר בניהול תקציבי הרשויות והתכנון, מבקשת לפתע פתאום וללא תיאום בין הרשויות כפי שנעשה בנגב, להקים את קרן הארנונה כפתרון לעיוותים שהממשלות בעצמן יצרו. לא זו בלבד, אף לא היה עידוד והכוונה לרשויות החלשות, לאורך שנים, לתכנן ולבצע שינויים, כדי שאף הן יקבצו סביבן מרכזי תעסוקה.

הכעס של הרשויות החזקות מובן, הם בנו ופעלו לפי התנאים שהממשלות הכתיבו, לפתע פתאום באבחת חרב הממשלה רוצה לבטל את הקיים, בדרך קלה ומהירה, ללא מחשבה יתרה, וללא תיאום. הבה נבחן כיצד מרכזי התעסוקה והעסקים הפכו לכל כך אטרקטיביים לרשויות, גם מעבר לפוטנציאל הארנונה.

הממשלות לאורך השנים הקצו תקציבים לחזק דווקא את מרכז הארץ, לעומת הפריפריה והספר. מי שהשקיע מאות מיליארדי שקל, לאורך שנים בנתיבי איילון צפון ודרום, במסילות הברזל לאורך נתיבי איילון, בדיפון נתיבי איילון, ברמפות לכניסה ויציאה מנתיבי איילון, ברמזורים ובטיחות, גינון סביבתי לאורך הנתיבים, בכבישי תחבורה ציבורית ייעודיים, ברכבת הקלה המרשתת את אזור המרכז, היא לא אחרת מאשר ממשלת ישראל על חשבון כל עם ישראל.

כל עם ישראל , כולל העמלים מהפריפריה שלא זוכים לקמצוץ מכל הטוב שהמדינה מרעיפה על המרכז. מטבע הדברים, השקעות אלה השביחו את אזור המרכז, והתוצאה עלייה באיכות החיים ועליה בביקוש למרכזי תעסוקה, מסחר ועסקים אחרים במרכז הארץ.

ביד אחת הממשלה משביחה את מרכז הארץ וביד שנייה פתאום מבקשת להפחית את היתרון של מרכז הארץ לטובת החלשים, אולי את החלשים המקורבים למפלגות המרכיבות היום הקואליציה. מטבע הדברים אין אמון של הרשויות החזקות ותושביהם בממשלה ששמה יד גסה בקופה הציבורית עם תקציבי העתק, ומעבירה כספים קואליציוניים, לכל מפלגות החרדיות והדתיים לאומיים.

זאת כאשר מחקרים מוכיחים באופן חד וברור שכספים לחרדים ללא אילוצם ללמוד מקצועות הליבה, גוררים לירידה בהשתתפות בכח העבודה וצמצום קצב הצמיחה של המשק.

על רקע זה החשד של הרשויות החזקות מול קרן הארנונה גובר, מאחר והאימון נשבר ואין לסמוך על דרכיה של ממשלה זו, כאשר הינה מושפעת מגורמים התומכים בשלמותה, אפילו מח"כ דרעי המושך בחוטים למרות שאינו חבר ממשלה. מאידך - צריך להזכיר למתנגדים לקרן הארנונה, כמו ראש עיריית רמת גן שאמה הכהן, כי לא העירייה שהוא עומד בראשה השקיעה בכל המחליפים בואך רמת גן, החל מסמוך למרכז העסקים של הבורסה ליהלומים ועד היציאה של דרך ההלכה ולא ברכבת הקלה שחוצה את עירו.

נכון הוא שקרן הארנונה היא בבחינת פסיעה גסה, אך באותה מידה ניתן לומר לכל רשות מקומית שמתנגדת לקרן הארנונה, להחזיר מיליארדי לקופה הציבורית, בתוספת ריבית והצמדה, עבור כל התשתיות שהמדינה בנתה עבורן, או אז אולי יהיה מקום לפטור אותן מהשתתפות קרן הארנונה.
קרן הארנונה נועדה לגבות מרשויות מקומיות חזקות ולייעד תקציבים לטובת בנייה בערים מוחלשות.

לפי ההצעה, רשויות מקומיות תעברנה לקרן הייעודית שתוקם לצורך זה בין 10%-28%, מהרווח של הארנונה העסקית, והכסף יחולק כתקציב לכל הרשויות, עבור כל היתר בנייה למגורים שתפיק הרשות. בכך ייווצר תמריץ לעודד בנייה למגורים, עת רשויות יקבלו כסף של 2,000 שקל עבור כל היתר בנייה לדירת מגורים.

הכוונה לעודד בנייה למגורים חיובית, אפילו האורחת לרגע קרן המטבע הבינלאומית ממליצה כאמור, למרות שלא התוותה את הדרך המיטבית. הרשויות העשירות מתנגדות לקרן הארנונה מטבע הדברים, הן התרגלו להגדיל את התקציב שהתקבל מארנונת עסקים בעשורים האחרונים, באמצעות ממשלת ישראל - משרד האוצר שאפשר להם להעלות את הארנונה לעסקים.

האוצר גם בנה תשתיות מסביב למתחמים או בסמוך להם, כולל קווי מים שחברת המים הלאומית מקורות הנגישה במחיר יקר לאזורים אלה. ממשלת ישראל כשלה לאורך שנים גם בכך שהקימה משרדי ממשלה במרכזי הערים העשירות, כך נבנה משרד ממשלתי יקר מאוד באחד המקומות היקרים ביותר בישראל, בניין הממשלה, מרחק זריקת אבן מבנייני עזריאלי, עם חניה בשפע לעובדים. מדוע לא הוקמה קריית הממשלה בחגורה השנייה של תל אביב? נניח בבאר יעקב או ביהוד?

ולא זו בלבד, נזכיר לכל ראשי הערים כי בערים שלהם קיימים מטות או משרדים גם של חברות ממשלתיות וגם של חברות פרטיות הנותנות שירותים לכל הארץ: משרדי עו"ד, מהנדסים, מתכנתים, אדריכלים, היושבים בתל אביב ונותנים שירותים לכל מדינת ישראל, למרות שהמשרדים הראשיים בתל אביב. לפיכל הארנונה שמשרדים אלה משלמים שייכת לכל עם ישראל, לא לעיריית תל אביב, שמטבע הדברים אינה נותנת שרותים למשרדים אלה בענייני חינוך, רווחה ושמירת איכות הסביבה.

חברות אלה עושות הכל על חשבונן. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי המליץ להשבית כל הרשויות המקומיות החזקות, את כל השלטון המקומי. אדרבא, שישבית, אולי תושבי המרכז השבעים ירגישו מה זו השבתה כפי שתושבי עוטף עזה נאלצו להשבית הפעילות הקהילתית שלהן בשל מטח הטילים מרצועת עזה? האם חשבה ולו לרגע עיריית תל אביב לשלוח תקציבי חירום לערים הפגועות בעוטף עזה שאינם זוכים לארנונה מעולה מעסקים על חשבונה? לא.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי אומר כי מדובר בהלאמת כספים של רשויות מקומיות חזקות. נזכיר לחולדאי כי גביית הארנונה והסכומים שנגבים נעשים על פי חוק שהכנסת מחוקקת, הריבון, זה כסף שהריבון החליט עליו, לא כסף עירוני פרטי. אם חולדאי מבקש לשנות החקיקה בנושא הארנונה שירוץ מחדש בראש רשימה לכנסת.

נזכיר לעיריית הרצליה כי עם ישראל ממן את המקטע של איילון צפון וכביש 541, שהנגישו את הרצליה למערכת התחבורה הארצית. אם הרצליה תחזיר ההשקעה של המדינה בתשתיות שמקיפות אותה, כולל מחלפים ומסילות ברזל, עם ריבית והצמדה, אולי אז יהיה מקום לדון בבקשת תושבי הרצליה למנוע מהן לממן גירעונות של רשויות חלשות.

ישנה טענה כי הכסף יועבר לרשויות מקומיות הקרובות לשלטון, טענה יכולה להיות מאוד נכונה וצודקת, הגיונית, אם נסיק מההתנהגות הנלוזה של הממשלה בחוק התקציב שרוצים להעביר החודש שכולו לטובת מקורבים בסכומי עתק, ללא בושה, מעל המקפצה. הגיע הזמן לומר האמת, מרכז הארץ העשיר והמבוסס אומר כי הוא בעד שיוויון ובעד הזדמנויות לכולם ועליו להוכיח זאת, אם לא דרך קרן הארנונה אז בדרך אחרת.

יחד עם זאת, חוסר האימון של המרכז השבע בממשלה מוצדק, הממשלה מוכיחה בהתנהגותה כי אינה ראויה לאמון. צריך וחובה להתחשב בפריפריים גם כאשר אינם מופגזים וילדיהם מרטיבים במיטתם לאורך שנים. האם מישהו מהעיריות החזקות שמע את זעקתו הכנה של ראש עיריית אשקלון תומר גלאם על מחסור במיגון ראוי ובסיסי ל- 40,000 מתושבי אשקלון?

הגיע הזמן לומר שהארנונה היא כסף שלטוני, לא מקומי, שרק שניתן לגבייה באמצעות גורמים מקומיים. הגיע הזמן לומר שחיזוק הפריפריה יעלה את רמת החינוך והיכולת של הפריפריים, יותר שיוויון כפי שקרן המטבע הבינלאומית ממליצה לחברה שוויונית וצודקת יותר.

גם הטענה שהממשלה צריכה לגייס כסף ובאמצעות תקציבים לסייע בעזרה לרשויות המקומיות החלשות היא מופרכת. נזכיר שקיימות מגבלות תקציביות, יש יעדי גרעון ויש יעדי חוב לתוצר. לממשלה אין מקורות נוספים והמקור של הרשויות החזקות הוא הצודק, אך לא בדרך שהממשלה בחרה: תיקון חייב להיעשות לאורך עשרות שנים.

האבסורד הוא שהממשלה טוענת שבגלל מגבלות התקציב היא אינה יכולה לממן את המענקים לרשויות חלשות אך באותה נשימה מעבירה תקציבים לחרדים בתקציב הנוכחי, בסכומים מטורפים לכל הדעות ומערערים בכך את יסוד הדרישה לעמידה ביעדי תקציב וגרעון.

חטא זה, הוא המונע דיון ענייני של עזרה לחלשים והעיירות המוחלשות שאין להם פה בציבוריות הישראלית, לא במרכז הארץ ולא בקרב הפוליטיקאים של הממשלה הנוכחית. פוליטיקאים אלה נוטלים ללא חשבון כלשהו מן הקופה הציבורית, שמיסי תושבי מרכז הארץ (בעיקר) ממלאים מסביב לשעון.

האבסורדים שנחשפו מן המחלוקת שנוצרה בין גביית המסים של השלטון המקומי לבין גביית המסים של השלטון המרכזי ואופן חלוקת מסים אלה בלי לתת חשבון לציבור, הם עיקר הבעיה