חג השבועות הוא אחר החגים הכי כיפיים בלוח השנה שלנו: ילדים לבושים בלבן, זר פרחים לראשם וביד טנא מלא בפירות וירקות, צועדים לגנים ובתי הספר, כדי לחגוג את הישראליות במיטבה או שולחן החג, מלא בגבינות, פסטות ושאר מוצרי חלב.
אלא שגם את ההנאה מהחג היהודי האחרון עד לערב תשע"ד, הצליחו לקלקל לנו השנה: כדי למלא את הטנא מכל הלב, צריך לקחת משכנתא או לשדוד בנק, וכשמוצרי החלב בפיקוח עולים כמו מנה ראשונה במסעדה, ואת הפירות והירקות שוקלים כמו יהלומים, קשה לחייך.
וזה עוד לא הכל, כי שבועות הוא אולי החג האחרון בלוח השנה, אבל גם לאחריו ימשיכו חגיגות ההתייקרות ויוקר המחיה, עם עליית מחירים נוספת במוצרי שטראוס ותנובה, מתחילת החודש הבא.
לכל הטוב הזה אחראי שר החקלאות אבי דיכטר, או אולי מוטב לומר - השר ליוקר המחיה, שהפך את לשכתו למטה החקלאים ואת המחיר על חוסר התפקוד שלו, כולנו משלמים. כשמוצרי החלב בפיקוח זינקו, לקול זעקות הציבור, הצליח דיכטר להסתתר מאחורי גבו הצנום של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שספג במקומו את כל האש.
לא נסיר לחלוטין את האחריות מסמוטריץ', אבל מי שאמור היה לוודא שיצרני החלב לא ישתוללו, הוא שר החקלאות, שלא פצה פה וצפצף, כשיצרניות החלב המשיכו להעלות גם את המוצרים שאינם בפיקוח.
דיכטר שמר על דממת אלחוט כשמחיר השניצל נשק ל- 50 שקלים לקילו לפני יום העצמאות (להפך: שבועיים קודם לכן, בתגובה לידיעה שפרסמנו כאן בוואלה, טען משרדו שלא צפויה עלייה במחירים... ככה זה כשעובדים במשרה מלאה עבור החקלאים ולא עבור האזרחים) וגם עכשיו, כשתנובה העלתה את מחירי "טירת צבי" ו"מאמא עוף".
כאמור, גם העופות נמצאים תחת מוטת הכנפיים של משרדו (גם יתר מוצרי הבשר והביצים), אבל למי אכפת, שיתפרעו. זה מה שקורה כששר החקלאות מעדיף להיות שפוט של החקלאים, במקום לטפל בחוליי החקלאות הישראלית שהביאו את כולנו עד הלום.
עודד פורר, שר החקלאות הקודם והמאוד לא פופולארי בקרב חקלאי הארץ, הכריז על רפורמה, קיבל גב משר האוצר דאז, אביגדור ליברמן - והלך עליה בכל הכוח.
הוא לא הספיק להשלים את המשימה, אבל כל עוד חרב הרפורמה הייתה תלויה באוויר, הם ניסו להיות הוגנים עד כמה שניתן, גם אם נלחמו בה בכל כוח. החקלאים ידעו והשר ידע, שפתיחת היבוא לתחרות, עלולה לעלות להם ביוקר. דיכטר, לעומת זאת, עסוק בעניינים ברומו של עולם, כמו, למשל, לקראת יום העצמאות הפיץ משרדו סקרים חגיגיים על כך שהישראלים מעדיפים את תוצרת הארץ.
אז מה אם מבקר המדינה מוציא דו"ח חמור על הריכוזיות בשוק החלב, שליטת מועצות החלב בייצור ובשיווק החלב ועל הסבל שנגרם לפרות - או דו"ח קשה על ריכוז חומרי ההדברה בפירות וירקות? אז המבקר כתב. מה הוא מבין בכלל? הרי הפרה הישראלית היא הכי מניבה בעולם והאבוקדו הישראלי נותן בראש לכולם. למה לתקן משהו מאוד מקולקל אם אפשר להתעלם ממנו? הרי הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, נכון?
בדיוק כמו עם הפירות והירקות, שעולים לנו הרבה יותר ממה שאנחנו משלמים עבורם בסופרמרקט. למעשה הם עולים לנו אפילו אם החלטנו לחסוך ולחיות רק על לחם ומים: במדד האחרון, שהשאיר בהלם גם את גדולי הכלכלנים כשקפץ כמעט פי שניים מהתחזית, הפירות והירקות התייקרו בשיעור חד של 4% וסחבו אותו איתם למעלה את מחירי המזון - ואת המדד.
כלומר, גם אם ויתרתם על פירות וירקות בסופרמרקט, תשלמו בקרוב את מחירם העולה: דרך שכר הדירה הגואה, המשכנתא המתנפחת או האוברדראפט שמתייקר.
שמעתם על זה מילה משר יוקר המחיה? התייעצות חירום לטיפול במצב? הורדת מכסים, הגדלת ייבוא? כלום ושום דבר. דיכטר עסוק, כנראה, בהכנות לשבועות, אולי יפיץ עוד סקר עד כמה אנחנו אוהבים ירקות ופירות.
שר יוקר המחיה מתנהל בדיוק כמו שר הניתוק הכלכלי, בצלאל סמוטריץ' שמגלגל על הלשון כמו מנטרה משפט כמו "נלחמים ביוקר המחיה" ומאשים בכל דבר את הממשלה הקודמת או את תנועת המחאה.
הוא מדבר גבוהה על הורדת מחירים, אבל מוציא את "חוק היבואנים", השוט היחיד שיכול היה לגרום להם לרדת, מחוק ההסדרים ואחר כך מגלגל עיניים לשמיים ולא מבין למה היבואנים והיצרנים מצפצפים עליו ועל כולנו (או עסוק בציוצים נגד התקשורת. אולי גם היא אשמה ביוקר המחיה?).
וכשזו המדיניות של שר האוצר, מה הפלא ששר החקלאות, אבי דיכטר, ממשיך לישון בעמידה, ממילא אצלו משרד החקלאות הוא בקושי תחנה בדרך למשרד הגדול הבא. מצד שני, אם אלה ההישגים שלו במשרד החקלאות, אולי יש לנו מזל גדול שהוא (עוד) לא שר הביטחון.