סערת הרוחות שפרצה ברשות התחרות, מאז ביקש שר הכלכלה ניר ברקת, מהממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, להתפטר, לא נרגעת.
מצב הרוח ברשות גבה גלי, עד סוער: כמעט שבוע חלף מאז שהחל ברקת בהליך ההדחה של כהן מתפקידה, בשל חוסר שביעות רצונו מתפקודה - או נכון יותר, מאי תפקודה, ופתאום, אחרי שנתיים של רפיון ודיונים על ריק, החליטה הממונה לעשות מעשה, והודיעה שהיא בודקת למה הבנקים מקפידים לגבות מקסימום ריבית באשראי ולתת מינימום ריבית בעו"ש.
סמיכות הזמנים בין השימוע של כהן להודעה על הבדיקה, נראית כמו ניסיון נואש להסיר את החרב מעל צווארה, לאמור, אם תעמיד את הבנקים על ראש שמחתה, ייווכח השר במעלותיה הטובות ויבין שאין אפקטיבית ממנה. אלא שהזיעה ניכרת והתזמון עלוב.
ייאמר מיד: "עושק הפיקדונות" הוא נושא ראוי מאוד לעסוק בו, אלא שהוא פרץ לחיינו כבר לפני שנה, עת התברר שהריבית המטפסת היא כאן כדי להישאר. בעוד שכהן התעוררה מנמנומה והתחילה לטפל בו באופן פומבי (מיד נפרט לגבי חשיבות הפומביות) רק אחרי העלייה העשירית. זאת אומרת, אחרי שריבית הפריים כבר עומדת על 6.25%, ואחרי שהבנקים גרפו רווחי עתק והמנכ"לים שלהם מחכים בקוצר רוח לבונוס שנתי שמנמן.
כאן המקום להסביר, שחלק מעבודתה של רשות התחרות היא לייצר הרתעה. מכיוון שבארגז שלה מונחים כלים מושחזים, דוגמת קנסות מנהליים בסכום של עד 100 מיליון שקלים והגשת כתבי אישום שיכולים לגרור למאסר בפועל, היא יכולה רק לפתוח אותו מעט ולחשוף את הלהבים החדים שבתוכו, בלי להתחיל בהליך כלשהו, כדי ליישר עסקים סוררים.
אבל כשהממונה על התחרות דוחפת אותו עמוק למחסן, הפחד מפני הכוחות שאיתם היא אמורה להתמודד, הם מצפצפים עליה. כך היה בפרשת "תיאום המחירים" ועכשיו ב"עושק הפיקדונות".
בתחילת השבוע שעבר, מייד לאחר עליית הריבית, העבירה הרשות לתחרות דרישה לבנקים לקבל מידע על גלגול עליית הריבית לציבור. מתברר שזו הייתה הפעם השלישית שבה התבקשו הבנקים להעביר מידע כזה. תחילת הבדיקה הייתה באפריל. רק בספטמבר, חמישה חודשים אחרי, נדרשו הבנקים להעביר חומר. השלמות החקירה התבצעו במרץ ועכשיו, בסוף מאי, הם שוב נדרשו להעביר חומרים.
מה עשתה הממונה עם הנתונים שקיבלה בשנה שחלפה? אלוהים יודע. מה גם, שברקע עומדים נתונים ברורים של בנק ישראל, לפיהם הבנקים העלו את הריביות על הלוואות בשיעור הרבה יותר גבוה מזה שעל הריביות שהם מעניקים לציבור על פיקדונות. זאת אומרת, השורה התחתונה הייתה מרוחה באדום על הקיר.
אפשר להבין את הצורך שלה לאסוף את הנתונים בעצמה, ולא להסתמך על אחרים, אבל שלושה סבבי בדיקות, במהלך שנה באותו הנושא, כשבתווך לא נעשה דבר? ועם זה היא רוצה לשכנע את השר שהיא ממלאת את תפקידה בצורה נאותה?
היא רק מחזקת את רצונו לשלוח אותה הביתה. כי הרי זו בדיוק הייתה הטענה נגדה, בחקירת תיאום המחירים שבה פתחה הרשות לפני יותר משנה וחצי: אספת נתונים, חקרת, ושוב אספת נתונים וחקרת, וחוזר חלילה, ושום דבר מהותי לא קרה, מעבר לכך שהנחקרים קיבלו, אולי, הזדמנות טובה יותר להתגונן...
לנוכח האיטיות שהרשות מפגינה, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו הממונה הייתה הופכת את הבדיקה שלה לגלויה, נגיד, בספטמבר. הבנקים היו מושכים בבלם היד מיד, כמו שהם עושים בכל פעם שהמפקח על הבנקים שולח איום מרומז על גובה הריבית שהם גובים על המשכנתאות, למשל.
באופן פלאי פתאום הם יוצאים במבצעים מיוחדים לספיגת עליות הריבית ללווים. מכיוון שזה לא קרה, הם המשיכו להרוויח על כספי הפיקדונות פעמיים - גם בריבית שהם גובים וגם כשהם משתמשים בכסף הזה כמקור להלוואות בריביות שיא.
ועכשיו נעבור מדמיון למציאות העגומה שלנו: הציבור יודע שהוא לא יכול לתלות תקוות ברשות התחרות, כיוון שעד ש"הבדיקות" שהיא עורכת יבשילו, אולי, למשהו דמוי קנס או כתב אישום - הריבית במשק כבר תחזור לסביבת ה - 2.5% ולא יהיה בה עוד צורך.
כך או כך, מסביבתו של שר הכלכלה נמסר, שהליך הדחתה של הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, ממשיך בכל הכוח. גם האחיזה בקרנות הבנקים לא תעזור לה.
וצריך לומר גם מילה על המעטפת המחבקת שבחרה לאתרג את כהן, מעטפת שמורכבת מפקידים אחרים וממתנגדי החקיקה המשפטית, שלפחות במקרה הזה פועלים על אוטומט וזועקים שמנסים להחליש כאן את שומרי הסף. לא היא: פה מדובר בשומרת סף שבחרה להיות חלשה מאוד מלכתחילה.