לחות העור (כמות המים שבו) חשובה משום שהיא משפיעה על תכונתיו של העור: על מראהו החלק, אחידות הצבע, המרקם, גמישותו ועוביו.
תכולת המים הממוצעת באפידרמיס היא כ-10%, אך הוספת מים מבחוץ על ידי הרטבת העור - אינה מוסיפה לחות לעור, להפך, לעיתים היא אפילו מייבשת אותו ולכן נחיצותו של קרם הלחות הכרחית.
הקרם יסייע לשמר את הלחות בשכבות העור ע"י יצירת שכבה אוטמת שתמנע התאדות לא מבוקרת של מים, וגם יתרום להחדרת מרכיבים הומוקטנטיים (חומרים המסוגלים לקשור אליהם מולקולות מים) לרווחים שבין שכבות העור העליונות.
ההיאלורונית, נעים להכיר!
החומצה ההיאלורונית (HA), היא חומר טבעי המצוי ברקמות החיבור ובדרמיס, ולה תפקיד מפתח ביכולת של העור לשמר מים.
מדובר במולקולת ענק העשויה ממספר רב של אטומים, הנוטה לחבור למולקולות דומות לה וליצור מבנה אטומי גדול שבכוחו לספוח אליו מים פי 1000 ממשקלו. בשל תכונתה לקשור מים, ההיאלורונית מקנה לרקמה יציבות, נפח וגמישות.
סיפורה מתחיל ב-1934 שקארל מייר וג'ון פאלמר, חוקרים מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, הצליחו לבודד חומר דמוי ג'ל המיוצר בזגוגית העין של הפרה. החומר הזה, כך התברר, הוא פוליסכריד (רב-סוכר) עשיר בחומצה גלוקורונית (נגזרת מגלוקוז), וחומצה אורנית. משום שזגוגית העין נקראת ביוונית Hyaloid, הם קראו לחומר "חומצה היאלורונית" - הלחם של המילים "זגוגית" ביוונית וגלוקוז יורוני.
החומצה ההיאלורונית - מגהצת הקמטים
אף על פי שכבר בשנות ה-30 הבינו שלהיאלורונית תפקיד מרכזי בשמירה על נפח העור ולחותו, הרי שרק ב-1996 החלו להשתמש בה כחומר מילוי ברפואה האסתטית.
במרוצת השנים עברה החומצה שדרוג משמעותי. הדור הראשון הופק מהחי, מכרבולות של תרנגולות. חומר זה נעכל במהירות על ידי האנזימים שבגוף (היאלורונידאז) ומשך פעולתו היה קצר, כשרבים אף הגיבו אליו באלרגיה. בהמשך, הופקה ההיאלורונית בפרמנטציה - תסיסה בקטריאלית (חיידקים) וגם ממיצוי ירקות עשירים בסוכר (סלק) וכך התאפשר ייצור נקי וטהור של סודיום היאלורונט ללא שרידי חלבונים או טוקסינים מבע"ח.
בשנים האחרונות עברה ההיאלורונית שינוי משמעותי גם במבנה המולקולרי שלה. שרשרות הסוכר הישרות עברו קישורים צולבים ביניהן, שינוי שמנע פירוק מהיר שלה לאחר הזרקתה לגוף, ומתוך כך מתאפשר תיקון אסתטי ממושך יותר באמצעותה.
לא בכדי היא הפכה למלכת כל תכשירי המילוי ונחשבת לחומר האסתטי הנפוץ בעולם, כשבשוק קיימים תכשירים ממותגים שונים (נובייה, רסטילן, ג'ובידרם, סייפה ועוד).
בהזרקה, היא פועלת כסוג של "שפכטל" שממלא את הקמט. בנוסף, היא מגרה את העור באזור ההזרקה ומפעילה מנגנון ליצירת סיבי קולגן האחראים לחוזקו של העור.
לחומר מרקם אחיד (הידרו ג'ל), שניתן לעיצוב ע"י עיסוי (לאחר שהוזרק). התוצאות מרהיבות ועמידות בין חצי שנה לשנה, ומלבד מילוי קמטים ניתן להשתמש בה גם להגדלת נפח - בשפתיים ובאזורים שהתדלדלה בהם הרקמה (לחיים, סביב הפה והעיניים).
שלא ימרחו אתכם: האם החומצה ההיאלורונית יעילה במריחה?
כמו שקורה לעיתים קרובות, גילוי ההשפעה המיטיבה של רכיב בתחום הרפואה הופכת אותו מבוקש גם בתחום הקוסמטיקה.
וכך, אימצה התעשייה בחום את ההיאלורונית, וזאת שכיחה היום בכל תכשיר קוסמטי, מהפשוט ועד ליוקרתי ביותר. אלא שבניגוד לחומר המוזרק לעור, הכי שהאחות הקוסמטית נדרשת כמו כל חומר אחר שמיושם על העור לעבור את האפידרמיס, המהווה את המחסום הראשון בדרך לתאים.
"מחסום העור משמש כשכבת מגן לגופנו ומונע חדירת חומרים מזיקים ומזהמים", מסביר ד"ר ערן אלנבוגן, מומחה לרפואת עור. "השכבה הקרנית באפידרמיס מורכבת מרשת צפופה של תאים מתים המתפקדים כמחסום פיזי.
שכבה זו עשירה בסרמידים, בכולסטרול ובחומצות שומן הדוחות מולקולות כמו חומצה היאלורונית. יתרה מזאת, תאי העור צמודים אחד לשני בעזרת מבנים מיוחדים המונעים מעבר בעזרת פעפוע במרווח הבין תאי. זאת ועוד, הגודל והמשקל המולקולרי מקשים על החדרת חומרים לעומק העור".
חשוב לציין, לא כל חומר קוסמטי מיועד בהכרח לחדור לתא. למשל, החומצות ההידרוקסיות, שמסייעות בהפחתת קמטים ובהסרת תאים מתים, פעילות בעומק האפידרמיס, אך אינן צריכות לחדור לתא עצמו כדי להיות אפקטיביות. עם זאת, כדי שההיאלורונית תהיה אפקטיבית עליה לחדור לשכבות העמוקות של העור.
בתוך כך, בשנים האחרונות שוקדת התעשייה על פיתוחים של היאלורונית במשקלים מולקולרים הנבדלים בגודלם, במטרה להציג חומר עם תכונות משופרות מבחינת יכולות העבודה שלו בשימור הלחות בעור ובאפקטים הנלווים לו.
בקוסמטיקה שכיחה במיוחד הימצאותה של היאלורונית במשקל מולקולרי נמוך משום הטענה שהיא מצליחה להיספג דרך העור, להקנות לו לחות ולהשפיע על מראה הקמטים. האומנם?
מתברר שהמלאכה אינה פשוטה. היאלורונית ליישום קוסמטי משווקת ליצרניות כחומר גלם אבקתי, אותו הן נדרשות להמיס טרם שילובו בתכשיריהן, וכך, אפילו אם משקלה נמוך, הרי שבשלב ההמסה שלה היא סופחת מים וחוזרת להיות שוב מולקולה גדולה שאינה מסוגלת לחדור לעור.
כדי להתגבר על הקושי הזה משתמשות היצרניות בפרגמנטים (שברים קטועים שמתקבלים מריסוק /חיתוך המולקולה של ההיאלורונית). אלו, אכן נספגים באפידרמיס ומסייעים במראה מְלֻחְלָח ולטשטוש קמטוטים, אבל האפקט הזה קצר טווח.
כדי להעצים את האפקט נוהגות היצרניות לשלב היאלורוניות במספר משקלים מולקולרים. הגדולה "מתיישבת" מעל האפידרמיס ומייצרת אוקולוזיה (התלכדות) כשהיא מונעת מהמים בעור להתנדף תוך סחיפת הלחות מהאוויר. במשקלים הנמוכים יותר היא משמשת כסוג של "טפטפת" בעור. סופחת מים, מסייעת בתנועתיות שלהם ומסייעת בנפח.
"השוק מוצף בתכשירים קוסמטיים (מריחה) המכילים היאלורונית וכמובן בחומרי מילוי (הזרקה)", אומרת ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור. "ההבדל בין ההיאלורונית שבמזרק לזאת שבתכשירים הקוסמטיים הוא שהחומצה במזרק מכילה מולקולות גדולות ובעלות קשרי צילוב - מה שמאפשר להן להחזיק מעמד בעומק העור לזמן רב.
מנגד, ההיאלורונית בתכשירים הקוסמטיים, מזינה את השכבות החיצוניות של העור, משפרת קמטוטים ומאפשרת לעור לשמור יותר על המים ופחות להתייבש. משום שהעור הוא איבר חי - יש צורך בטיפול ובהזנה קבועה שלו במטרה למזער את נזקי ההזדקנות מהסביבה, ולכן, תכשיר קוסמטי טוב, עם אחוז גבוה של היאלורונית יספק לעור את אבני הבניין שהוא צריך ויסייע בשמירה על מראה בריא וצעיר.
יחד עם זאת, היאלורונית אינה המרכיב המשמעותי היחיד בתכשיר, ויש חשיבות לא לריכוז החומר אלא לחומרים הנוספים ששולבו בפורמולציות עצמן".
היאלורונית - הדור הבא
"האתגר הקוסמטי הוא לפתח יכולת להחדיר מולקולות כבדות של היאלורונית לשכבות העמוקות של העור ללא פגיעה במחסום העורי", מציין ד"ר אלנבוגן.
ואכן, נדמה שהיצרניות פועלות בכיוון זה. חלקן כבר "חותכות"/ שוברות את המולקולה ומקטינות אותה, אך ברוב המקרים הפיתוחים הללו מאפשרים לשמור על הלחות רק בין תאי העור באפידרמיס, ומשום שהעור מפרק ממילא את היאלורונית בחלוף מספר שעות, לרבות את זאת הטבעית שהוא בעצמו מייצר, האפקט המתקבל קצר טווח.
עם זאת, ישנם מספר פיתוחים מסקרנים שמעידים על המגמה שהענף צועד אליה.
חברת נובייה לדוגמה, יצרנית חומצה היאלורונית, מתרכזת בשנים האחרונות בפיתוח של מולקולות בגדלים שונים של שברי החומצה, במטרה לספק הידרציה רב ממדית שתוביל להרגעה ולליחוח העור ולהחדרת החומצה לדרמיס באופן יעיל ואפקטיבי. החברה אף רשמה את הפיתוח האמור "כפטנט עולמי שנתמך במחקר קליני, שנועד לשמור על בלעדיות בפורמולה". לטענת נחום רויטמן, מבעלי החברה, "רק באופן הזה מסוגלת ההיאלורונית לחדור לעור הפנים".
עם זאת ישנן יצרניות שטוענות שכבר יש בכוחן להחדיר לעומק העור היאלרונית במשקל גבוה.
חוה זינגבוים למשל הציגה אשתקד את ה-PROPHECY, המתהדר "בחומצה היאלורונית, ממוזערת, שחודרת לעומק העור במריחה". על הפיתוח הזה אחראית קבוצת מדענים בראשות פרופ' רחל לוברט, מרצה במחלקה לכימיה ופיזיקה באוני' בר־אילן, בתהליך מחקר ופיתוח שארך כעשר שנים.
הטכנולוגיה מאפשרת להמיס את החומצה בתוך מים, לפני שהיא משולבת בתכשיר, וכך מבטיחים שבתוך הקרם משולבת היאלורונית מוקטנת. המולקולות השומניות של הקרם ימנעו ממנה לשוב לגודלה המקורי, וכשהחומצה הממוזערת תחדור לעור, היא תתפח לגודלה המקורי ותשמר בו את הלחות.
גם GIGI מציגה טכנולוגיה מסקרנת. בסדרת D3 שולבה היאלורונית במספר משקלים מולקולרים כשהחדרתה של המולקולה הגבוהה מסתייעת הודות למערכת הובלה ייחודית בשם "ספירוליט". זאת פועלת כמו אוריגמי, כשהיאלורונית "מקופלת" בתוכה ושמידותיה ממוזערות. לאחר שההיאלורונית חודרת לעור, המעטפת מתמוססת, והחומצה נפתחת בעומק שכבות העור כמו מרבד, סופחת לחות ומייצרת נפח שתורם למזעור מראה הקמטוטים.
אך הפיתוח שמסעיר את הענף נזקף לבית שיסיידו היפני שמציע "צמד סרומים למילוי והשבת הנפח לעור". אלו מבוססים על טכנולוגיית MOLECUSHIFT בת שני שלבים, הראשון: דחיסת היאלורונית במשקל מולקולרי גבוה לעור, תוך שמירה על המבנה המולקולרי שלה. השני: הרחבתה מחדש בעומק העור, במטרה להגביר נפחים באופן מיידי מבפנים.
ההשראה מאחורי הפיתוח מסתמך על הימצאותם של כוחות אלקטרוסטטיים שבכוחם לשלוט בגודל ההיאלורונית על ידי הדהוד לחוק המטענים היוניים. חוקי הפיזיקה הבסיסיים קובעים שמטענים מנוגדים מושכים זה את זה בעוד כוחות זהים דוחים זה את זה. ה
היאלורונית אינה יוצאת דופן לכלל זה, השולט בכוחות המשיכה והדחייה הללו, כך שהמטענים השליליים החופשיים מושכים וקושרים כמות גדולה של מולקולות מים הנטענות באופן חיובי וכתוצאה מכך גורמות לגידול משמעותי בנפח.
כך או כך, ההיאלורונית נחשבת למרכיב יקר יחסית למרכיבים קוסמטיים אחרים, ולכן חשוב לשים לב למיקומה ברשימת המרכיבים בגב התכשיר. מיקומה בין ראשוני המרכיבים יבטיח ריכוז אפקטיבי ויעיל ואילו מיקומים אחרונים לאחר הבישום וחומרי השימור יעידו על ריכוז נמוך וחסר משמעות.
ומה חושבים המומחים?
ד"ר מאיר כהן, יו"ר ארגון המנתחים הפלסטיים אסתטיים: "על מנת להחדיר היאלורונית יש להשתמש במחט או בצינורית דקה (קנולה) כדי שהחומר יגיע לשכבות הפנימיות, ימלא את החללים ובמקרים מסוימים גם יעודד ייצור קולגן. ישנן עדויות שגם מריחה שלה לאחר פציעה מבוקרת עשויה לאפשר חדירה מסוימת, אך טרם מדובר על שיטת טיפול מקובלת.
מולקולות גדולות של היאלורונית נשארות לרוב על פני העור, ומספקות אפקט לחות זמני. באשר לטכנולוגיה שהציגה שיסיידו, לכאורה היא מתגברת על הקושי המובנה בהחדרה של מולקולות גדולות של היאלורונית דרך מחסום זה לעומק העור.
המפתחת טוענת לטכנולוגיה של כיווץ המולקולות בשלב ראשון, החדרה שלהן לעומק בשלב השני והרחבה שלהן בעומק העור בשלב השלישי. הטכנולוגיה מבוססת לכאורה על שימוש בכוחות חשמליים. מדובר במותג ותיק, ואם אכן הצליחו במעבדותיו לעשות את מה שמתואר, הרי שמדובר בפריצת דרך".
ד"ר אלנבוגן מוסיף: "אם אכן ניתן להחדיר את מולקולות החומצה היאלורונית (הכבדה) לעומק העור ללא הזרקה, מדובר בבשורה חדשה העשויה להבטיח תוצאות מרשימות וארוכות טווח. אני מתרשם מהרעיונות המעניינים של שיסיידו וממתין לראות את המחקרים והתוצאות מפורסמות בירחונים המדעיים שעברו ביקורת עמיתים דקדקנית העשויות לתמוך ביכולת הטכנולוגית בתכשיר המדובר".