מגמת היחלשות השקל הביאה רבים לשאול מדוע בנק ישראל לא מתערב בשוק המט"ח ומוכר דולרים כדי לחזק מעט את המטבע המקומי. הקולות שקוראים לבנק ישראל להתערב בשוק אפילו התחזקו בשבוע האחרון ובעיקר אחרי נאום הנגיד בכנס אלי הורוביץ לברה וכלכלה (של המכון הישראלי לדמוקרטיה), שבו טען הנגיד שאם הפיחות ימשיך הריבית תצטרך לעלות.
על פניו, אפשר להבין את התמיהה - אם הפיחות מפריע לבנק ישראל, לא עדיף שיפעל בשוק מט"ח במקום להעלות ריבית שוב, מה שיקשה על כולנו? עם זאת, לא היינו ממהרים לבנות על בנק ישראל שיפעל בשוק המט"ח כנגד המגמה וזאת משלוש סיבות עיקריות:
1) אמנם קשה לשים לב לזה לפעמים, אבל ישראל היא מדינה מערבית ומתקדמת וכמו כמעט כל המדינות המערביות והמתקדמות, שער החליפין בה הוא חופשי ולא נשלט על ידי הממשלה או הבנק המרכזי.
לא חסרים מחקרים וניסיון כדי ללמד שמדינות שניסו לנהל את שוק המט"ח שלהן נאלצו בסופו של דבר להתמודד עם תוצאות חמורות יותר. באופן כללי, בנק מרכזי יכול לשלוט רק בשני גורמים מתוך השלושה - האינפלציה, הריבית ושער החליפין. בישראל (שוב, כמו בכל מדינה כמעט בעולם) הבנק המרכזי שולט בריבית כדי להשפיע על האינפלציה ושער החליפין נקבע בשוק.
אם ננסה להשפיע על שער החליפין אז או שהאינפלציה עלולה לצאת משליטה או שהריבית במשק לא תהיה ברמה שבנק ישראל מעוניין שהיא תהיה בה.
2) אבל רגע, תאמרו: בבנק ישראל התערבו במשך שנים בשוק המט"ח. אז אולי כל ההסבר בסעיף מעלה הוא סתם קשקוש אקדמי שאין לו תפיסה המציאות?
ובכן, בבנק ישראל לקחו כנראה באותה תקופה בחשבון שהם עלולים לאבד שליטה באינפלציה או בריבית אבל באותה תקופה האינפלציה היתה כל כך נמוכה שבבנק כנראה היו מוכנים לקחת את הסיכון. היום, הסיכון בהתערבות הוא שהריבית האפקטיבית במשק תהיה גבוהה יותר ממה שבנק ישראל מעוניין ולא בטוח שזה משהו שבבנק מעוניינים שיקרה.
מעבר לכך, בנק ישראל התערב במשך שנים במטרה להחליש את השקל ולא במטרה לחזק אותו. מדובר על הבדל גדול שכן במצב כזה בנק ישראל צריך להדפיס שקלים ולקנות דולרים. כמה דולרים אפשר לקנות? אין שום מגבלה שכן הבנק יכול לייצר כמה שקלים שהוא רק רוצה.
מצד שני, כאשר רוצים לחזק את המטבע המקומי צריך למכור דולרים אבל הכמות של אלו מוגבלת בהתאם לרזרבות המט"ח של הבנק. תהליך כזה הוא מסוכן בהרבה שכן אם רזרבות המט"ח ידללו, הלחץ לפיחות של השקל יתחזק ואז בנק ישראל יאלץ להמשיך לפעול כנגד המגמה כדי לעצור את התהליך וחוזר חלילה. במילים אחרות, תהליך מסוג זה מזמין בד"כ ספקולציות על הקרדביליות של הבנק ועלול להיגמר לא טוב.
3) רזרבות המט"ח של בנק ישראל אמנם גדולות, הרבה יותר ממה שמשק בגודל של ישראל צריך, אבל הן נועדו לשעת חירום. על אף שנושא שער החליפין תופס את כל הכותרות, אם נחזור לפרופורציות נראה שבסך הכל נרשם מהשפל בינואר פיחות של 11.6%.
זה לא מעט אבל זה לא פיחות שמלמד על משבר. גם אם בבנק ישראל יתעלמו משני הסעיפים הראשונים מעלה, הם יבחרו כנראה להתערב בשוק המט"ח רק אם הפיחות יהיה חד הרבה יותר ויקשה על הפעילות השוטפת של המשק. סביר להניח שזה לא יקרה לפני ששער החליפין יחצה את רף ה-4 שקלים לדולר.
גדלה ההסתברות לעליית הריבית
אז איפה כל זה שם אותנו, הצרכנים? ראשית, הפיחות שכבר היה עד עכשיו יבוא לידי ביטוי במהלך החודשים הקרובים ויביא לעליית מחירים נוספת. חלק מהפיחות בא לידי ביטוי באופן מיידי, בעיקר דרך מחיר הדלק (שבינתיים מנוהל על ידי שר האוצר).
עם זאת, היבואנים - בטח בענפים שבהם ישנה תחרות משמעותית - לא ממהרים לגלגל את הפיחות לצרכן באופן מיידי, בורת עליות מחירים, שכן יש להם עדיין מלאים שנקנו בשער חליפין נמוך יותר.
תהליך ההתייקרות לוקח מספר חודשים ולכן סביר להניח שנמשיך להרגיש את ההשפעות של הפיחות על הכיס שלנו גם אם שער החליפין ישאר ברמה הנוכחית. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהאמירה של נגיד בנק ישראל וההסתברות להעלאת ריבית נוספת לרמה של 5%, שעלתה משמעותית בשבוע הקרוב. העלאה זו תשפיע כמובן על הצרכן דרך שוק האשראי ובעיקר דרך רכיב הפריים במשכנתה.