הבנק הגדול ביותר בארה"ב, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, הודיע לאחרונה כי הגיע להסכמה עקרונית עם אחת מקורבנות גפרי אפשטיין, במסגרת תביעה שבית-המשפט בניו-יורק התבקש להכיר בה כתביעה ייצוגית. לפי ההסכמה בין הצדדים, הבנק ישלם 290 מיליון דולר לקבוצת הקורבנות של אפשטיין, המונה לפי ההערכות כ-100 נשים.
במרכז התביעה, נטען כי העובדה שהבנק לא ניתק את קשריו עם אפשטיין לאחר שכבר הורשע בשנת 2008 ואף עצם עיניים נוכח ממצאים בחשבונותיו לפיהם הוא מבצע סחר בנשים ומעביר תשלומים ליישוב תביעות שהגישו קורבנות - היא לא פחות מאשר סיוע מעשי לאפשטיין לבצע את זממו. תביעות דומות כבר הוגשו נגד העזבון של אפשטיין, וגם נגד בנקים נוספים בהם ניהל אפשטיין חשבונות בשווי של מאות מיליוני דולרים.
עו"ד ברק קדם מ'ארבוס, קדם צור - משרד עורכי דין', המתמחה בתביעות נזיקין, מזכיר כי המוטיבציה של הבנק להגיע לפשרה אינה מלמדת דבר על ידיעתם או אי ידיעתם של בכירי הבנק על מעשיו של אפשטיין, וכי פשרה - מעצם טיבה - לא כוללת הודאה של הצדדים זה בטענותיו של האחר.
לדבריו, "מפתה לחשוב כי אם הבנק הסכים לשלם סכום אסטרונומי כזה, כשהתביעה האישית אפילו לא אושרה עדיין, אז כנראה שהוא אכן ביצע את המיוחס לו. אבל האמת היא, שתביעות ייצוגיות רבות, בוודאי מתוקשרות וכאלה המאיימות על המוניטין של הבנק, עולות הרבה מאוד כסף בכל יום שהן מתנהלות - רק מעצם התמשכותן. לכן, אפשר להניח שלבנק יש סיבות טובות לסגור את התיק הזה, אפילו במחיר מופקע, ואפילו אם מבחינה משפטית הוא אינו חשוף במידה גבוהה."
עם זאת, מסביר קדם, "ההסכמה אליה הגיעה הבנק עם אחת מקורבנותיו של אפשטיין עשויה להוות תקדים, בעקבותיו יוגשו תביעות דומות נוספות לבתי-המשפט בכל רחבי העולם. כך למשל, פשרת העתק מעלה לדיון את השאלה האם לבנק יש אחריות לפקח באופן מיוחד וקפדני יותר על חשבונותיו של מי שהורשע בפעילות פלילית - כמו במקרה של אפשטיין - והאם הוא חב בנזיקין ככל שאינו עומד בחובתו זו".
יתרה מכך, אומר עו"ד קדם, "עולה השאלה האם החובה הזאת, ככל שקיימת, קמה רק במקרים מובהקים וסדרתיים כמו של אפשטיין - או בכל מקרה של עבריין שמורשע. כך או אחרת, אין ספק שהפשרה אליה הגיעו הצדדים מפיחה רוח במפרשים של תביעות נזיקין ייצוגיות נוספות שוודאי ישאבו השראה מהמקרה הזה, ויגלגלו לפתחם של בתי-המשפט את השאלות המהותיות האלו."