וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"גם כשמתחתנים אתה לא חושב 'טוב, אולי אתגרש'"

יש להם חששות והרבה לבטים, אבל הם עוזבים הכול וקונים כרטיס בכיוון אחד. לא, אנחנו לא מדברים על היורדים לארה"ב אלא על אלה שעושים את הדרך ההפוכה, ובסיוע של ארגון "נפש בנפש" מגיעים להשתקע בישראל בלי להביט לאחור. תפסנו לשיחה כמה משפחות שעושות זאת

משפחת ברמן. עומר קפלן,
מוכנים לעלייה. משפחת ברמן/עומר קפלן

בחודשים האחרונים אפשר לקרוא בכל פינה כתבות, פוסטים ושמועות על כאלה שרוצים לעזוב את מדינת ישראל. מפורסמים החליטו לשכן עצמם מעבר לים, אנשים מחפשים את הרילוקיישן החלומי ובעיקר הרבה רעשי רקע על טיב מדינתנו, כשהפלונטר הפוליטי-מדיני-כלכלי ממשיך להוסיף שמן למדורה.

מעבר לים יש תנועה הפוכה, כזו שנמצאת תמיד בצל, שכמעט ולא נשמעת אך מתרחשת בכל דקה ודקה - תנועה של יהודים ציוניים שרק חולמים על ההגעה לארץ ישראל. אם בעליות הקודמות אפשר היה למצוא טריגרים שקשורים לטיב חייהם של היהודים בניכר, עוני או ממשלות שרוצות לפגוע ביהודים רק מעצם היותם יהודים, הרי שהעלייה הנוכחית, של יהודי העולם בכלל ושל יהודי צפון אמריקה בפרט, מביאה סוג אחר של עלייה, הסוג שמזכיר יותר את גלי העלייה ערב קום המדינה מאשר את העליות בעשרות השנים האחרונות - עליה שכולה מבוססת על ציונות נטו, של אנשים מבוססים ברובם, כאלה שתורמים למדינה לא מעט הן מבחינת מיסים, הן מבחינת ידע ובעיקר מבחינת ההוויה והאהבה שהם מגיעים איתה.

אותם עולים, שמגיעים במאותיהם בכל שנה ושנה, אינם מאופיינים בסגנון אחד. הם כוללים זוגות צעירים, בני נוער שסיימו גיל תיכון ואפילו פנסיונרים, שמקבלים את ההחלטה, עוקרים את חייהם (הנוחים בדרך כלל) בארצות הברית וקנדה ומגיעים לישראל. ואם יש מי שחושב שמדובר בשליפה מהמותן, הוא צריך להתעמק קצת יותר באזרחים החדשים של ישראל ולהבין שמדובר בהחלטה קשה מנשוא, כזו שסוחבת איתה לא מעט שאלות ותהיות.

רוברט ודברה וייס. עומר קפלן,
"אחרי 25 שנה החלטנו שהולכים על זה". רוברט וייס/עומר קפלן

אם בעבר אותם עולים היו צריכים להתמודד עם השאלות לבד, הרי שכיום ארגון "נפש בנפש", העמותה האחראית הבלעדית על עלייתם של יהודי צפון אמריקה (ושעובדת בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארצות הברית) היא הכתובת לשאלות. פעמים רבות היא גם עושה את ההבדל בין מחשבה למימוש. "נפש בנפש למעשה מלווים אותנו מהרגע הראשון שבכלל חשבנו על האפשרות", מסבירה בשיחה עם וואלה רבקי ברמן, שתעלה ביחד עם בעלה וארבעת ילדיהם לארץ ישראל בחודשים הקרובים, "כשהתחלנו לחשוב על זה, פנינו אליהם באפליקציה ומאותו רגע הם פשוט לא עזבו אותנו, גם כשעוד שקלנו וגם אחרי שהחלטנו בהכנות כדי שננחת לדרך חלקה יותר בישראל".

הדברים של רבקי אינם נקודתיים. לפני כשבוע וחצי נכחנו באירוע השנתי של העמותה לעולים ולמשפחותיהם שנערך בניו ג'רזי. מאות עולים שיגיעו במהלך החודשים הקרובים לישראל באו עם בני משפחותיהם לאולם כנסים מפואר בניו ג'רזי ושמעו מהמנכ"ל והמייסד-שותף של הארגון, הרב יהושע פס, ומשר הקליטה והעלייה אופיר סופר, את הדברים שכל כך היו צריכים לשמוע. "כל עולה ועולה הוא שלהבת בעצמו", הסביר הרב פס, "והמטרה שלנו לשמור על השלהבת. איננו מתקדמים אחרי שהעולה מגיע לעולה הבא, אנחנו נמצאים איתו בקליטה הארוכה ותומכים בו כדי שהקליטה תהיה שלמה".

זה מה שאותם עולים צריכים פעמים רבות, והמענה הזה הוא שמשאיר אותם בארץ והופך את העלייה לתושבות קבע ולא זמנית. אם המעבר של משפחות כולל דאגות בעיקר להשתלבות של ילדיהן, הרי שבמדשאות הגדולות באולם הכנסים בניו ג'רזי היה אפשר לראות עולים אחרים שהדאגות שלהם אחרות לגמרי. כך, למשל, זוג הפנסיונרים רוברט ודברה וייס, שבגיל 65 החליטו לעזוב הכול ולהגיע אל הארץ. לשניים ילדים בישראל, אך גם ילדים שאינם מוכנים למעבר ונשארים בארצות הברית. התהייה איך יוכלו להסתגל בגיל כך מאוחר מפחידה גם אותם.

"אפשר להגיד שכבר לפני 25 שנים אמרנו שנעשה עלייה", מסביר רוברט, "אבל עכשיו הילדים גדלו והחלטנו ללכת על זה". גם אשתו מחזקת: "מדהים אותנו בכלל לחשוב על המהלך. סבא שלי קבור בארץ, יש לנו ילדים בארצות הברית אבל גם ילד ונכדים בישראל. נכון שכל חיינו גרנו בניו יורק, אבל מבחינתנו זו לא עלייה, זו חזרה לבית האמיתי שלנו. ברור שהתחושות מעורבות וזה מאתגר, אבל אנחנו מתרגשים מאוד".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל

"אני מפחד, אבל עושים את זה בלב שלם"

כפי שכבר הזכרנו בתחילת הכתבה, הסיבה העיקרית לעלייה הנוכחית אינה נוגעת למצוקה או צורך קיומי לעזוב ולהגר לישראל, אלא נובעת מאהבת הארץ ותחושת שליחות אמיתית. "ישראל היא כמו מגנט עבורנו", מספרת רבקי, "אני מרגישה קשורה ואני לא יכולה לברוח מהרגשות שלי, זה חלק מהגנים שלנו".

אם רבקי גדלה מיום היוולדה על אהבת הארץ, הרי שבעלה זאק לא חונך כל חייו על ציונות או על ירושלים הנצחית. "אני חושב שאצלי ההחלטה התקבלה בשנה שעברה, כשהיינו בארץ עם כל הילדים בתל אביב והרגשנו שהמקום שלנו זה ישראל ושאנחנו רוצים לחיות את חיינו בה".

השניים,האורתונדט ותזונאית, מצליחים מאוד בניו ג'רזי וכבר מאורגנים על עבודות בתחומיהם דרך נפש בנפש. הם יודעים שיוכלו לעבוד מייד כשיגיעו. "זה יותר מרגש", מצהירה מייד רבקי, אך בעלה הבהיר שאצלו זה אחרת: "אני גם מפחד אבל עושים את זה בלב שלם. זה כרטיס בכיוון אחד, בשבילנו זה הכול או כלום, אנחנו לא חושבים על חזרה בכלל. גם כשמתחתנים אתה לא חושב 'טוב, אולי אתגרש', אתה עושה את זה מאמונה שאנחנו שם, זה אול אין עם קלפים טובים מבחינתנו".

איילת, אהובה ורינה שחר. עומר קפלן,
איילת, אהובה ורינה שחר. אידיאולוגיה מבית/עומר קפלן

אם החשש של משפחת ברמן נוגע בעיקר להסתגלות הילדים וזה של משפחת וייס הוא ממעבר בגיל מבוגר יחסית, הרי שאצל אהובה שחר החשש הוא בעיקר של הסובבים אותם - אלו שעליהם בדרך כלל לא מדברים ונשארים בניכר, בזמן שאהוביהם כבר לא יהיו לצידם ויעלו לארץ ישראל. שחר בת ה-18 לא מצליחה להבין איך בני נוער ישראלים מחפשים סיבות להשתמט ולא מבינה את הפליאה של חלקנו על המהלך שהיא עושה, ואהובה מדגישה: "זה דבר מתבקש מבחינתי ואני לא יכולה להבין איך מישהו ישראלי ויהודי לא ירצה לעשות צבא. ברור שזה גם מפחיד, אבל אני מתרגשת מהמהלך ומצפה לו מאוד".

אם שחר בעיקר מתרגשת, הרי שמסביבה ההתרגשות מלווה גם בסוג של עצב מצד אחד וסיבה נוספת לעלייה גם של קרוביה מהצד השני. "אני לא יכולה להגיד היום שאני לא מבינה מה הבת שלי עושה", מסבירה האם רינה, "הרי אני חינכתי אותה מגיל אפס לציונות ואהבת הארץ, אז איך אני אבוא בטענות על כך שהיא מממשת את זה עכשיו? האחות איילת ממשיכה את הקו: "זה מרגש אותי ואני גאה בה. ברור שהיא תהיה חסרה לי, אבל אני חושבת שאעשה עלייה גם בעצמי ואצטרף אליה מהר, זה בהחלט מדרבן אותי".

גם את משפחת וייס הקשר הרחוק עם הילדים מדאיג, אך לא מונע את המעבר: "הם כבר נתנו לנו תאריכים לבוא לבקר ותאריכי ביקור שלהם בישראל", הם מסבירים, "אבל בניגוד לעבר, אפשר להגיד שהיום, עם כל הטכנולוגיה, זה קל יותר".

בסיום האירוע היה אפשר לראות הרבה חיוכים ועיניים מנצנצות. לכל עולה ועולה חששות והתרגשות משלו, אך מסקנה אחת ברורה: הם לא לבד. "נפש בנפש" וגם משרד הקליטה והעלייה איתם, ותהיו בטוחים שבסבבים הבאים הם יהיו אלה שימליצו לעולים החדשים, שעם כל הקושי והדאגה, העלייה אינה שד כזה מפחיד. השהייה בארץ, תופתעו או לא, היא דבר חיובי.

אופיר סופר בהשבעת הכנסת ה-25, 15 בנובמבר 2022. ראובן קסטרו
יהודים החפצים בעלייה לישראל. השר אופיר סופר/ראובן קסטרו

שר העלייה והקליטה, אופיר סופר אמר "אני מברך את העולים החדשים בברכת ברוכים השבים הביתה.
אנחנו פועלים בחודשים האחרונים לשדרג את פעילות הקליטה לעולים ממדינות המערב על מנת שיקלטו בצורה הטובה ביותר בישראל, לצד תוכניות רחבות לעידוד עלייה מכל העולם. אני סבור שקליטה של צעירים וקהילות תביא להשתלבות קלה יותר יחד עם הרצון להשתקע בארץ. לאחר תקופת למידה של הנושא וביקורים בקהילות בארה"ב זכיתי לפגוש יהודים החפצים בעלייה לישראל אך זקוקים לעוד דחיפה וסיוע. יחד עם שותפינו מארגון 'נפש בנפש' נמשיך לפעול על מנת להביא אותם ועוד רבים אחרים לעלות למדינת ישראל."

  • עוד באותו נושא:
  • עלייה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully