הטיעון לפיו ביטול הרפורמה המשפטית פוגע במשילות ושולל את רצון הבוחר מגוחכת. הפיאסקו בבחירות לוועדה לבחירת שופטים, כמו גם עשרות מינויים התקועים בשירות הציבורי מוכיחים את ההיפך.
אחד מתירוצי יוזמי המהפכה המשפטית לחיוניות הגשמתה הוא הצורך במשילות ומה שמכונה "הגשמת רצון הבוחר". על רקע זה ניטשו השבוע קרבות רחוב על הרכב הוועדה למינוי שופטים, פסקת ההתגברות (למען דרעי) וחוק היועצים המשפטיים.
זו טענה מגוחכת לפחות כמו קביעת השרה עידית סילמן, לפיה הרפורמה המשפטית העלתה את דירוג האשראי של ישראל. בינתיים נתניהו מתקשה לספק סחורה הרבה יותר בסיסית והוא עמידה בסיכומים עם האופוזיציה, שכבר הושגו בבית הנשיא.
הדחייה תוקעת את מינויים של 100 שופטים בבתי משפט השלום, המחוזי ובבתי הדין לעבודה - ולעזאזל האזרחים. כלומר, בהפוך על הפוך: חצי שנה לאחר הקמתה ממשלת נתניהו מסרבת למשול. כל השאר זה סיפורים ותירוצים, כי כשאין מינויים אין משילות.
האמת היא שגם ללא הרפורמה, הממשלה יכולה למשול באמצעות מינוי עשרות בכירים באוצר ובשירות הציבורי. אז מה פירוש המילה המפוצצת "משילות"?
משילות היא היכולת לספק שירותים בסיסיים לאזרחי המדינה. זה כולל את שיפור איכות החיים, קבלת סעד משפטי באמצעות שרשרת בתי המשפט, הטיפול בהורדת יוקר המחיה והחלטות שיחזירו את תחושת ביטחון האישי.
הסיבה לסחבת מוסברת בעיקר במורכבות הפוליטית של הקואליציה המסוכסכת עם עצמה. האמת היא שבקואליציה מומחים בקיטורים, אבל כשהם מקבלים את מפתחות המשילות הם מתבלבלים. כל שר חותר לכיוון שלו.
שר האוצר סמוטריץ' מתיימר להשלים מינויים מקצועיים, אבל משרדי הנהלת האוצר הולכים ומתרוקנים.
השר במשרד המשפטים, דוד אמסלם, מוציא את החשק להתקרב למשרה ציבורית. הקורבנות שלו היו השבוע אהוד ברק ואהרון ברק, אותם המליץ לכלוא. בל נשכח בין מטרותיו את היועצת המשפטית לממשלה, שזוכה למבול של גידופים - והשבוע נוספה לה גם הפתעה קטנה בשמות חברתו לסיעה (בעצמה סוג של חידה), חברת הכנסת טלי גוטליב שכונתה על ידו "זבת חוטם שמחליטה על סיעה שלמה".
עוד גיבור של אי המשילות הוא אריה דרעי, איש הצללים, כאשר חלק ניכר מהמינויים עוברים דרכו ועיקרם הקרבה לש"ס. מי שחשף אותו השבוע היה אביגדור ליברמן, שקיבל הדלפה לפיה הפשרה המסתמנת תכלול את חזרתו של דרעי לממשלה, באדיבות מתווה הנשיא.
ההדלפה האפקטיבית סיבכה את העניינים ותרמה להקצנת עמדות הצדדים, עת ממעל מרחפת רוחו של נתניהו המנסה להתפייס עם עצמו ועם שותפיו כדי לסלול את הדרך מבית נשיא מדינת ישראל בית הנשיא האמריקאי.
ההדלפה המכוונת לפיה הנשיא הרצוג קיבל זימון לביקור מהנשיא ביידן, נועדה לדחוף את נתניהו לפשרה, במסגרתה יאשר נציג לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. זה לא עזר כמו שמכתבים של ראשי המשק והבנקאים, או בכירי ענף ההייטק, שנחתו על שולחנו ביום רביעי לא הועילו.
וחוץ מזה יש את עניין הנקמנות. בקואליציית ההוד וההדר מתנגדים לכל מינוי שמדיף ריח אופוזיציוני. זה יכול להיות מישהו שלאסונו שתה קפה עם יאיר לפיד לפני עשור, או אומלל שלרוע מזלו התחכך בבני גנץ באירוע חברתי. הנקמנות גוברת על הרציונל המזוקק.
הבעיה היא שהעדר המינויים פוגע במשילות, כלומר, באזרחים: ללא מפקח על הביטוח במשרה מלאה, אין מי שיפקח על חברות הביטוח החוגגות עלינו, או למשל יו"ר רשות הדואר, שנמצא בסכנת הדחה, מה שתוקע את ההפרטה.
מי עוד? מנהל רשות מיסים שהוא על תקן של ברווז צולע, מה שפוגם בגבייה בתקופה שהיא ממילא לא פשוטה, ובהיעדר יו"ר דירקטוריון לחברת חשמל, כבר כמעט שנתיים, הפסקת חשמל נוספת היא רק שאלה של זמן.
העיקר שאלה שרוממות המשילות בגרונם צריכים להשלים מהר, רפורמה ועכשיו - אולי כדי שלא נשים לב ששום דבר לא באמת מפריע להם למשול, זה פשוט שהם לא מסוגלים.