איך מנצחים במשחק שאין לו סוף? במשחקים שיש להם סוף, כמו כדורסל או שחמט, יש שחקנים ידועים, כללים קבועים ונקודת סיום ברורה. קל להבדיל בין המנצחים למפסידים. במשחקים אינסופיים, משחקים שאין להם נקודת סיום, כמו עסקים או פוליטיקה או החיים עצמם, השחקנים באים והולכים. הכללים של המשחק האינסופי משתנים ואין לו נקודת סיום מוגדרת. אין מנצחים ואין מפסידים - יש רק מתקדמים ומתעכבים.
השאלה היא איך נשחק כדי להצליח במשחק שבו אנחנו נמצאים?
בספר "המשחק האינסופי", סיימון סינק מציע דפוס חדש ונועז למנהיגות בעולמנו המשתנה ללא הרף. מצד אחד, אנחנו לא יכולים להתנגד לריגושים החולפים של זכייה בקידום נחשק או ניצחון בטורניר, אבל הניצחונות האלה מתפוגגים במהירות. במסע שלנו למטרה צודקת, נתחייב לחזון של עולם עתידי מפתה כל-כך, שנבנה אותו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. אנחנו עדיין לא יודעים איך בדיוק יראה העולם הזה, אבל העבודה לקראתו תעניק משמעות לעבודתנו ולחיינו.
מנהיגים שמאמצים הלך רוח אינסופי בונים ארגונים חזקים יותר, חדשניים יותר וסוחפים יותר בהשראתם. בסופו של דבר, הם הארגונים שמובילים אותנו אל העתיד.
סיימון סינק, יועץ ארגוני בעל שם עולמי, מחבר רבי המכר להתחיל עם למה, "Leaders eat last", "Together is better".
קראו את הפרק.
קבוצת הבייסבול של הווארד הייתה מהגרועות בליגת הילדים, אם לא הגרועה מכולן. בסוף כל משחק שנגמר בהפסד, המאמן שלו נהג לומר לשחקניו: "לא משנה מי מנצח ומי מפסיד, חשוב רק איך שיחקנו את המשחק." זה המקום שבו הווארד, הצעיר הבוגר לגילו, הרים את ידו ושאל את המאמן: "אז למה סופרים נקודות?"
כשאנחנו משחקים במשחק סופי, אנחנו משחקים כדי לנצח. וגם אם נקווה רק לשחק טוב וליהנות מהמשחק, אנחנו עדיין לא משחקים כדי להפסיד. המוטיבציה לשחק במשחק אינסופי היא שונה בתכלית — המטרה היא לא לנצח, אלא להמשיך לשחק. היעד הוא לקדם משהו גדול מאיתנו או מהארגונים שלנו. וכל מנהיג ששואף להוביל במשחק האינסופי חייב שתהיה לו מטרה צודקת וברורה.
מטרה צודקת היא חזון ספציפי של מצב עתידי שעדיין לא קיים. מצב עתידי מפתה כל-כך שאנשים מוכנים להקריב מעצמם כדי לתרום לקידומו. כמו המדענים של ואווילוב, הדבר שאנשים מוכנים להקריב יכול להיות החיים שלהם. אבל זה לא הכרחי. זו יכולה להיות ההחלטה לסרב לעבודה שמעניקה משכורת טובה יותר כדי להמשיך לעבוד בארגון הפועל לקידום מטרה צודקת שאנחנו מאמינים בה. אולי נצטרך לעבוד שעות נוספות או להיעדר הרבה מהבית בנסיעות עבודה. לא תמיד נאהב את ההקרבה, אבל בזכות המטרה הצודקת נרגיש שהיא שווה את זה.
'ניצחון' מעניק ריגוש זמני של מנצחים. זריקה אינטנסיבית אבל קצרה של ביטחון עצמי. אף אחד מאיתנו לא יכול להיאחז לעד בתחושת ההישג הנפלאה על הקליעה המדויקת, על הקידום שזכינו בו או על הטורניר שניצחנו בו לפני שנה. הרגשות האלה עברו. כדי להרגיש את זה שוב, אנחנו צריכים לנסות לנצח שוב. אבל כשיש מטרה צודקת, סיבה לבוא לעבודה שהיא גדולה יותר מזכייה מסוימת, הימים שלנו מתמלאים ביותר משמעות ואנחנו מרגישים מסופקים יותר. וההרגשה נמשכת משבוע לשבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. בארגון שמנחה אותו רק הלך רוח סופי, אולי נחבב את העבודה שלנו בימים מסוימים, אבל כנראה לעולם לא נאהב אותה. אם נעבוד בארגון שיש לו מטרה צודקת, אולי נחבב את העבודה שלנו בימים מסוימים, אבל נאהב אותה תמיד. כמו היחס לילדים שלנו, יש ימים שבהם אנחנו מחבבים אותם יותר ובימים אחרים פחות, אבל אנחנו אוהבים אותם בכל יום.
מטרה צודקת היא לא כמו הלמה של הארגון. הלמה נובע מהעבר. הוא סיפור המוצא. הצהרה של מי אנחנו — סך הערכים והאמונות שלנו. מטרה צודקת עוסקת בעתיד. היא מגדירה לאן נלך. היא מתארת את העולם שאנחנו מקווים לחיות בו ומחויבים לעזור לבנות. לכל אחד יש למה משלו (והסביבה יכולה לדעת מה הלמה שלו אם הוא בוחר להיות גלוי עם הלמה). אבל אנחנו לא חייבים להמציא מטרה צודקת משלנו, אנחנו יכולים לבחור להצטרף למטרה קיימת ולעשות אותה שלנו. בניגוד ללמה, שיש רק אחד כזה, אנחנו יכולים לקדם יותר ממטרה צודקת אחת. גורם הלמה הוא קבוע ולא ניתן לשינוי. אבל מטרה צודקת, לעומת זאת, היא דבר שעוד לא בנוי, ולכן אנחנו לא יודעים איך היא תתפתח בדיוק. אנחנו יכולים לעבוד ללא לאות על בנייתה בכל דרך שנמצא לנכון ולהוסיף שיפורים כל הזמן לאורך הדרך.
הלמה הוא כמו היסודות של הבית, נקודת ההתחלה. הוא נותן לדבר שאנחנו בונים את החוזק ואת הקביעות. המטרה הצודקת שלנו היא החזון האידיאלי לבית שאנחנו מקווים לבנות. אנחנו יכולים לעבוד כל חיינו על בנייתו ועדיין לא נראה אותו גמור. אבל תוצאות עבודתנו יקנו לבית צורה. ככל שהבית יעבור מהדמיון שלנו למציאות, הוא יעניק השראה לעוד אנשים להצטרף למטרה ולהמשיך בעבודה... לעד. למשל הלמה שלי הוא להעניק השראה לאנשים לעשות את מה שמעניק להם השראה כדי שיחד נוכל כל אחד לשנות את העולם לטובה. זה לגמרי שלי. המטרה הצודקת שלי היא לבנות עולם שבו כמה שיותר אנשים קמים בבוקר חדורי השראה, מרגישים בטוחים בסביבת העבודה וחוזרים הביתה מסופקים בסוף כל יום, ואני מחפש כמה שיותר אנשים שיצטרפו למטרה שלי.
המטרה הצודקת שאנחנו פועלים לקדם היא מה שמעניק משמעות לעבודה ולחיים שלנו. מטרה צודקת מעניקה השראה להישאר ממוקדים מעבר לתגמולים הסופיים ולניצחונות הפרטיים. המטרה הצודקת מספקת את ההקשר לכל המשחקים הסופיים שאנחנו נאלצים לשחק לאורך הדרך. מטרה צודקת היא ההשראה שלנו לרצות להמשיך לשחק. בין שזה במדע ובין שבהקמת אומה או בעסק, מנהיגים שרוצים שנצטרף אליהם להרפתקה האינסופית חייבים להציע לנו, במונחים ברורים, חזון חיובי ומוחשי למצב העתידי האידיאלי שהם מדמיינים.
לדוגמה כשהאבות המייסדים של ארצות הברית הכריזו על עצמאותם מבריטניה הם ידעו שצעד קיצוני כזה ידרוש הכרזה על מטרה צודקת. "אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, מאחר שכל בני האדם נולדו שווים," הם כתבו בהכרזת העצמאות, "ושבוראם העניק להם זכויות שאין לגזול מהם, ובכלל זה הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר." החזון שהם הציגו לא היה רק חזון של אומה המוגדרת על-ידי גבולות, אלא של מצב אידיאלי עתידי המוגדר על-ידי עקרונות של חירות ושוויון לכול. ובארבעה ביולי 1776, 56 הגברים שחתמו על החזון הסכימו "להתחייב זה לזה בחיינו, בנכסינו ובכבודנו". עד כדי כך זה היה חשוב להם. הם היו מוכנים לוותר על חייהם הסופיים ועל האינטרסים הסופיים שלהם כדי לקדם את הרעיון האינסופי ואת ערכי האומה החדשה. ההקרבה שלהם, בתורה, העבירה את ההשראה לדורות הבאים לאמץ את אותה מטרה ולהקדיש את עצמם בדם, יזע ודמעות להמשך קידום המטרה.
אנחנו יודעים שיש לנו מטרה צודקת כשאנחנו מחויבים לה ויודעים בוודאות שאחרים ימשיכו את המורשת שלנו. זה בהחלט היה כך במקרה של האבות המייסדים של אמריקה. וגם במקרה של ניקולאי ואווילוב. חזונו של ואווילוב — עולם שבו לכל האוכלוסיות, לאנושות כולה, יהיה תמיד מקור למזון להבטחת המשך קיומנו ככל האפשר — נמשך עד היום. יש כיום כמעט 2,000 בנקים של זרעים ביותר מ-100 מדינות, והם ממשיכים את העבודה שוואווילוב התחיל לפני דורות. כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד בנורבגיה היא ממאגרי הזרעים הגדולים ביותר. הכספת נחפרה בסביבה ארקטית עם בקרת טמפרטורה טבעית, ומאחסנת יותר ממיליארד זרעים מכמעט 6,000 מינים של צמחים. היא שם כדי להבטיח שאם הגרוע ביותר יקרה, יהיה לנו מקור מזון להמשך קיום המין האנושי. מארי האגה, שעומדת בראש ארגון Crop Trust, שהוקם בשותפות עם האו"ם כדי לתמוך במאגרי הזרעים העולמיים, הצביעה על ואווילוב כמייסד המטרה. "מאה שלמה אחרי מסעותיו הראשונים [של ואווילוב]," היא אמרה, "דור חדש של תומכי מגוון יבולים מסורים ממשיכים לתור בעולם כדי לשמר לא רק תאי נבט אלא גם את המורשת של ואווילוב."
לרבים מהארגונים שאנו עובדים בהם כיום כבר יש מטרה כלשהי, חזון או הצהרת שליחות (או את כל אלה), והם כתובים על הקיר בכניסה למשרד כי המנהיגים שלנו מקווים שהם יעניקו לנו השראה. אבל ברובם הם לא נחשבים למטרה צודקת. במקרה הטוב הם בגדר סיסמאות ריקות מהשראה, לא מועיל, לא מזיק. במקרה הגרוע הם מכוונים אותנו להמשיך לשחק בממלכה הסופית. אפילו הניסיונות הטובים יותר מוגשים לעיתים קרובות בניסוחי הלך רוח סופי, ובשפה גנרית, אגוצנטרית או מעורפלת מכדי שיהיה אפשר להפיק מהם תועלת במשחק האינסופי כמו למשל "אנחנו עושים דברים שאתם לא רוצים לעשות, כדי לפנות אתכם לדברים שאתם אוהבים לעשות." זה אולי נכון, אבל זה נכון ליותר מדי דברים, בעיקר במרחב העסק-אל-עסק. בנוסף, זה לא ממש קריאת "אחריי!" סוחפת המונים. עוד חזון גנרי נפוץ נשמע כמו: "להציע את המוצרים באיכות הגבוהה ביותר במחיר הטוב ביותר האפשרי וכו' וכו'." לאנשים שרוצים להוביל במשחק האינסופי אין מה לעשות עם הכרזות כאלה. הן לא מקיפות. הן אגוצנטריות — עוסקות בחברה עצמה. מסתכלות פנימה ואינן עוסקות במצב עתידי שמוצריהן או שירותיהן תורמים לו.
ויזיו, יצרנית הטלוויזיות והרמקולים מקליפורניה, כותבת באתר שלה שהם קיימים כדי לתת "ביצועים טובים יותר, מוצרים חכמים יותר וחדשניים יותר בחיסכון משמעותי שאנחנו יכולים לגלגל אל הצרכנים שלנו." אני מאמין להם שהם עושים את כל הדברים האלה. אבל האם המילים האלה באמת מעניקות השראה לאנשים לרצות להציע דם, יזע ודמעות? כשאתם קוראים את המילים האלה אתם חשים דחף לרוץ להתקבל לעבודה שם? מעטים מאיתנו, אם בכלל, ירגישו צמרמורות או תחושת ייעוד פנימית מהמחשבה להשתתף במשהו כזה. הצהרות כאלה לא מציעות לנו מטרה להתחייב אליה ולא נותנות מענה לתחושות של למה כל זה, שני אלמנטים נחוצים במשחק האינסופי.
שוב, מטרה צודקת היא חזון ספציפי למצב עתידי שעדיין לא קיים. וכדי שמטרה צודקת תספק כיוון לעבודתנו, תשרה בנו את הרצון להקריב ותשרוד לא רק את ההווה אלא דורי דורות אחרינו, היא צריכה לענות על חמישה קריטריונים. אנשים שאינם בטוחים אם מטרתם, שליחותם או הצהרת החזון שלהם מהוות מטרה צודקת, או אנשים המעוניינים להוביל מטרה צודקת יכולים להיעזר בקריטריונים האלה למבחן עצמי פשוט.
מטרה צודקת חייבת להיות:
- בעד משהו — חיובית ואופטימית
- כוללת — פתוחה לכל מי שירצה לתרום
- שירותית — לתועלתם של אחרים
- בעלת חוסן — היכולת להתגבר על שינויים פוליטיים, טכנולוגיים ותרבותיים
- אידיאליסטית — גדולה, נועזת וכמעט בלתי מושגת.
מטרה צודקת היא משהו שאנחנו מאמינים בו ומייצגים אותו, לא משהו שאנחנו מתנגדים לו. מנהיגים יכולים לסחוף אנשים נגד משהו די בקלות. הם יכולים אפילו לשלהב אותם. כי הרגשות שלנו מתחממים מהר בשעת כעס או פחד. להיות בעד משהו, לעומת זאת, זה להרגיש השראה. להיות בעד מעורר את הרוח האנושית וממלא אותנו בתקווה ובאופטימיות. להיות נגד זה לשון הרע, דמוניזציה או דחייה. להיות בעד זה להזמין את כולם להצטרף למטרה משותפת. להיות נגד ממקד את תשומת הלב שלנו בדברים שאנחנו יכולים לראות כדי להפיק תגובות. להיות בעד ממקד את תשומת הלב שלנו בעתיד בלתי בנוי כדי להצית את הדמיונות שלנו.
"המשחק האינסופי" תורגם לעברית בהוצאת "אופוס".