ממשלת הפייק הכלכלי: על הנגיד, אינטל ושקרים אחרים

ממשלת נתניהו משווקת כל בדל של התפתחות חיובית בכלכלה כהצלחה אדירה, אלא שהנתונים בשטח מוכיחים שאפילו עצם הדיבורים על הרפורמה, הרסניים למשק.

סטארט אפ מקורי השיקה ממשלת נתניהו בחודשים האחרונים: היא מהדהדת כל רמז או סימן להתפתחות כלכלית חיובית. הרושם שנוצר הוא שישראל חזרה לשנת 1948 ולא ראתה מעולם משקיעים זרים, או שכאילו ההשקעות בהייטק לא הגיעו - רק לפני חצי שנה - ל-4% מסך ההשקעות בעולם.

תעשיית השופרות המשגשגת אצלנו בדרך כלל לקראת חגי תשרי, התחילה עתה את החגיגה מוקדם מהצפוי, אולי בגלל שבתוך תוכם מבינים גם חלק משרי הממשלה שהמדיניות שמוביל שר המשפטים, יריב לוין, היא הרסנית לכלכלה.

כמו שלמדנו, בהצבעה חשאית לא יחששו פוליטיקאים הגונים לתת לביטוי לחששותיהם. הרי הם מבינים בעצמם שבכל פעם שנתניהו מודיע על המשך הרפורמה, הבורסה מתהפכת, המדדים יורדים, הדולר מזנק ומצב הרוח הפיננסי צונח.

אני מוכן להתערב כאן ועכשיו ששנייה שאחרי שנתניהו יודיע על גניזה מוחלטת של הרפורמה, הבורסה תזנק בשלב הראשון לפחות ב-5%, הדולר ייחלש ב-3% וחברות הדירוג יודיעו על שיפור באופק הדירוג למשק. הבונוס של נתניהו הוא זימון לביקור בארה"ב. מישהו מרים את הכפפה?

אבל זו לא חוכמה. כל יועץ השקעות זוטר מבחין שהבורסה בישראל ירדה מתחילת 2023, בעוד שבארה"ב היא משגשגת. השקל פוחת לעומת הדולר ואלמלא השקעות הגופים המוסדיים במניות בחו"ל, תשואות קופות הגמל היו שליליות.

אין בכלל ספק שהרפורמה המשפטית היא רעל פיננסי לבורסה, לאינפלציה ולכלכלה. ובכל זאת אני מוכה בתדהמה כל פעם מחדש כיצד מממשיכים להפיץ פייק ניוז הכולל עובדות ונתונים הפוכים מהמציאות.

בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ', ניר ברקת ואחרים מבינים היטב שהמדובר בהנדסת התודעה במקרה הטוב, ובנאיביות עסקית במקרה הגרוע, אך הם בשלם. בהדהוד נתונים לא מבוססים או זמניים, הם מרמים את עצמם או מה שיותר גרוע - את שרי הממשלה האחרים ואת הציבור.

אז מה היה לנו השבוע? נתניהו שיווק פגישה עם צפרא כץ מנכ"לית אורקל העולמית, בה דן אתה באפשרות להגדלת הפעילות בישראל. כץ, תושבת חולון לשעבר, מבקרת בישראל בתדירות של פעם בשנה - ואף אחד לא חשב עד היום להדהד את ביקור הישראלית לשעבר.

התופעה התחילה עוד קודם לכן כשנתניהו התרברב בנייר עמדה של אנליסט זוטר מבנק ההשקעות ג'יי.פי. מורגן, שהמליץ להשקיע בישראל. זה נמשך בטענות שבשבועיים האחרונים שהשקל התחזק לעומת הדולר למרות הרפורמה, אלא שהסיבה לכך הייתה ההערכות על הסכמות בבית הנשיא.

"ברוך השם איך שזה נראה מתחילים לראות את האור בקצה במה שנוגע לאינפלציה. נמשיך בעזרת השם להתנהל באחריות ולעשות מה שתלוי בנו להיאבק באינפלציה ולהוריד את יוקר המחייה" צייץ שר האוצר בסוף השבוע בעקבות פרסום מדד מאי שעלה ב-0.2% בלבד.

סמוטריץ' עשה לעצמו מנהג קבוע: כשיש מדד מחמיא הוא מצייץ כמו ציפור שיר. אבל כשיש מדד גבוה, כמו אפריל שעלה ב-0.8%, הוא מקונן כמו עורב על הירושה הקשה שקיבל מקודמו. אבל בואו לא נתבלבל. מדד המחירים לצרכן שמלמד אולי על בלימת האינפלציה, אינו בזכות שר האוצר אלא למרות פעילותו.

האחראי להתכווצות המדד האחרון (שהתבטא החודש בעיקר בקיפאון במחירי המזון ובירידה במחירי הריהוט) הוא הנגיד פרופ' אמיר ירון. שר האוצר נוהג לקחת קרדיט כשיש בשורות חיוביות כמו גידול לא צפוי בצמיחת המשק ברבעון הראשון לעומת התחזיות אבל כשמשהו משתבש, כמו בהעלאת תעריפי התחבורה הציבורית ב-12%, הוא נעלם.

האחראיות נופלת אז כמובן על הממשלה הקודמת, על התקשורת או על קרן מרציאנו נציגתה הטלוויזיונית של המדיה העוינת. השבוע הצטרף למועדון המושמצים בחסות סמוטריץ' גם הנשיא הרצוג. ברוך הבא.

אפרופו הנגיד, במקום לקבל מחמאות על ההישג הזמני במדד, התברר שנמצא לשר אמסלם יורש בדמותו על שר המורשת, עמיחי אליהו, שקרא לנגיד "פרא אדם" ותבע "לגלגל אותו מכל המדרגות", אכן מורשת מפוארת, גם של הבנה בכלכלה וגם של "ואהבת לרעך כמוך".

הבעיה אינה פרופ' אמיר ירון האיש אלא האישיו - שהוא בנק ישראל. כל גורמי המקצוע הרלוונטיים בעולם מעוניינים בעצמאות בנק ישראל שהיא הנכס הגדול ביותר של כל ממשלה. קללות המוטחות בנגיד, מתפרשות רע מאוד בעולם, עם ביטויים כאלה עצמאות בנק ישראל בסכנה.

אבל שיא הפירגון העצמי היה בהודעת משרד ראש הממשלה ושר האוצר (ההודעה לא יצאה מטעם אינטל, כמקובל) על החלטת ענקית השבבים הבינלאומית, להשקיע בישראל עד שנת 2027, כ- 25 מיליארד דולר.

כל הכבוד. באמת כל הכבוד. זה חשוב לתעסוקה, לייצוא ולמוניטין. אבל מומלץ שניקח פסק זמן קצר מהאופוריה ונשאל האם בכלל יש כאן השקעה? (תהיה כנראה, אבל במספרים אחרים לגמרי, נמוכים בהרבה) האם מדובר באמת במפעל חדש? (לא) והאם הדברים סגורים וחתומים? (אינטל לא אישרה עד לרגע כתיבת שורות אלה שההשקעה אכן תצא אל הפועל).

ונניח שכן - והשקעה נאה מצד ענקית השבבים אכן תתקיים. בואו נחשוב לרגע קט מה ניתן לעשות עם 3.2 מיליארדי הדולר שאינטל תקבל כמענק השקעה. אפשרות אחת, למשל, היא שהאוצר היה מפזר את הכסף כתמריץ ליותר מחצי מיליון עסקים קטנים. האם זה לא היה אפקטיבי יותר מבחינת היקפי התעסוקה?

בכל מקרה למנף החלטה שהחלה להתגלגל עוד בשנת 2019 ולהפוך אותה לפסטיבל של עוצמה יהודית, זה מוגזם, הזוי, קרתני וחסר פרופורציות. זה רק מראה על אומללות הממשלה והצמא הגובר לבשורות בתחום הכלכלי. מעוצמת התגובות ניתן היה לרגע לחשוב שדירוג האשראי של ישראל זינק ל-AAA.

איך נהג לומר רס"ר גדוד המילואים שלי, בעיצומם של האימונים בנגב, על הישג מפוקפק כלשהו? "באין ציפור שיר גם עורב זמיר".