העולם המודרני בו אנו חיים מתנהל בקצב קדחתני וחסר מעצורים. ההרגשה היא שאנחנו תמיד ממהרים, מנסים להספיק ונמצאים בלחץ תמידי. אנחנו עובדים שעות ארוכות כדי לשלם את החשבונות החודשיים, אבל למרות זאת נופלים לעתים לחובות עמוקים עוד יותר. נעים במהירות מפעילות אחת לפעילות אחרת אבל לא מרגישים שאנו עושים באמת משהו משמעותי.
שימוש גובר בטלפון הסלולרי, מאפשר לנו להיות מחוברים לאחרים ומעודכנים בכל מה שנעשה, אבל מוביל אותנו לפספס מערכות יחסים אמיתיות שמשנות את החיים שלנו באמת.
העולם כיום מעריץ סלבריטאים, שחייהם נתפסים כסטנדרט הזהב, פסגת השאיפות ורבים משתוקקים לחיות כמותם. הרשתות החברתיות דואגות שניחשף אליהם ולחיי הזוהר הנוצצים שהם חיים.
המציאות כיום מעידה כי העולם חומרי וכי התרבות והיקפי הצריכה מצביעים על מעמדנו בחברה, על מקומונו על הסקאלה החברתית. על הרובד בו התנחלנו - סוג של חותמת, האם הצלחנו או נכשלנו בחיים.
"להיות יותר מאושרים עם פחות"
"המהות של מינימליזם היא פשטות הבאה לידי ביטוי בדרך של צריכה מופחתת. מאז התפתחות הסחר האלקטרוני, עם עלייתם של אתרים כדוגמת אמזון, יכולת הצריכה שלנו הפכה לקלה מאוד, על כן אנחנו צורכים כמויות גדולות של פריטים". כך אומר ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג מרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר.
"התפיסה של המינימליזם היא איך החיים שלי יכולים להיות יותר מאושרים עם פחות. ההנחה היא שחפצים תורמים לאי שביעות רצון שלנו בדרכים שונות, כי הם תופסים את מקומם של הדברים שבאמת מעניקים לנו יותר אושר.
אנחנו עובדים יותר על מנת שתהיה לנו אפשרות לצרוך יותר, שמביא אותנו לעבוד יותר ולצרוך יותר במין מעגל קסמים שלא נגמר. אנחנו חושבים שהאושר יגיע מהיכולת שלנו לצרוך אבל היא רק מגדילה את חוסר השקט והמרדף האינסופי סביב החומר. ככל שנשתחרר מהצריכה והאגירה של דברים, אנחנו נחיה חיים יותר פשוטים ונהיה פחות מקושרים לחומר ולקפיטליזם ונהיה יותר מאושרים".
איך זה בא לידי ביטוי? "אורח החיים של מי שמאמץ את השיטה היא להיפטר כמה שיותר מעודף הדברים ומהצריכה שהגישה הקפיטליסטית והשפע המודרני מאמץ. Less is now. להבין שהחלום האמריקאי שמדגיש את הצריכה ואת השפע כמודל לחיקוי הוא לא נכון ואף פסול, ושמביא לאי סיפוק מתמיד. הגישה המינימליסטית מאמצת להיפטר מכל הדברים המיותרים שאתה לא משתמש בהם. הרעיון הוא כל יום להיפטר מדברים כאלה".
"צורכים יותר מאשר כדור הארץ יכול לייצר"
"השינוי הוא בלתי נמנע, שכן אי אפשר להמשיך לצרוך יותר מאשר כדור הארץ יכול לייצר כל שנה, זה בלתי אפשרי מבחינה פיזית. אז השאלה אינה האם אנחנו עומדים להשתנות כחברה, אלא איך נשתנה. זה יכול להיות שינוי מתוכנן שאנחנו כחברה לוקחים על עצמנו או שזה יהיה תוצאה של אסון אקולוגי".
על פי ד''ר גיגי, התופעה לא הולכת וגדלה, אלא כמות הצריכה של האדם: "זה לא זרם שהולך וגדל, הנתונים מראים שהצריכה הולכת וגדלה. אנחנו לא הולכים לכיוון של צמצום אלא לכיוון של יותר ויותר צריכה כל שנה. יחד עם זאת, הקורונה הביאה איתה את אחת השנים עם הכי פחות צריכה בעשורים האחרונים, מה שהביא גם הרבה אנשים לחשיבה מחודשת על השיטה הקפיטליסטית. אבל זה היה רגע בהיסטוריה, מה שלא מעיד על השינוי המיוחל.
חשוב להדגיש שאם לא נעצור ונפסיק את הצריכה האינסופית, יש מקום שקטסטרופה סביבתית תחייב אותנו בשינוי האופן שבו אנו חיים. הבחירה המחודשת בצניעות ובמינימליות היא הכרחית, אך היא עדיין תופעה קטנה ובחיתולים בעיקר של המעמד הבינוני-הגבוה השבע של המדינות המתקדמות".
"הכדור לא נהנה מעודף הזבל שנוצר"
ד''ר גיגי סבור, כי לאורח חיים מינימליסטי השפעה על הסביבה ועל בריאות כדור הארץ: "אנחנו חיים בעידן של שפע וזה כל כך פשוט שאנחנו לא חושבים לעומק על ההשלכות הסביבתיות והחברתיות של הצריכה.
זה פוגע בנו ברמה האישית - כדי לקיים רמת חיים של צריכה אנחנו צריכים לעבוד יותר ויותר על מנת לאפשר לעצמנו לרכוש ולצרוך. אנחנו נמצאים באיזה מסע לא נגמר של עבודה אינסופית, בשביל לצרוך דברים שכביכול אמורים להסב לנו אושר, אך בסופו של דבר מייצרים ריקנות הולכת וגדלה. אז גם אנחנו לא מאושרים, גם החברה לא מאושרת וגם הכדור לא נהנה מעודף הזבל שנוצר".
"בשנת 1977 מדעני החברה דואן אלגין וארנולד מיטשל הבחינו, כי במשך כמה שנים העיתונות הפופולרית הקדישה תשומת לב מידי פעם לסיפורים של אנשים שחוזרים לחיים הפשוטים. אלגין ומיטשל האמינו שמעט המאמרים הללו שיקפו תנועה חברתית שיכולה לחולל טרנספורמציה גדולה של ערכים אמריקאים מסורתיים. הם כינו את התנועה "פשטות מרצון", וראו בה פתרון פוטנציאלי לא רק לבעיה חברתית גוברת, אלא גם להרס אקולוגי ולקנה המידה והמורכבות הבלתי ניתנים לניהול של מוסדות", ציין ד''ר גיגי.
"הפסקתי לצרוך אופנה מהירה"
שירה דהן (45), בעלת מותג הקוסמטיקה הטבעית HIPPIE & CHIC, נשואה לגיל +4 ילדים, מתגוררת במושב חדיד. החליטה לאמץ לפני שש שנים את אורח החיים המינימליסטי, ולאור זאת הקימה גם עסק ברוח הזרם.
"סיימתי לימודי רפואה סינית בשנת 2000. תוך כדי לימודי רוקחות טבעית טיפלתי עדיין בקליניקה פרטית מבוקר ועד ערב במשך כ-20 שנה. הגעתי לעולם הקוסמטיקה והאסתטיקה הטבעית עם המון ידע בצמחי מרפא, זה עולם שתמיד עניין אותי והחלטתי לשלב את תחום הבריאות הטבעית, שאני חיה אותו כה הרבה שנים, יחד עם תחום היופי וסקין-קר שמדבר אליי כאישה.
בהתחלה חיפשתי בשבילי פתרונות אנטי-אייג'ינג שיהיו גם טבעיים וגם לא מזיקים. עם ההצלחה של HIPPIE & CHIC סגרתי את הקליניקה ואני מתמקדת נטו בזה".
"התחום שבו אני עוסקת בו כיום משתמש במעט חומרי גלם, אך הם האיכותיים ביותר ובמינונים גבוהים, חומרים שהמדע הוכיח שיש להם אפקטיביות והם מיטיבים לעור מבלי לערבב חומרים פשוטים וסתמיים שאין להם מטרה אמיתית פרט לניפוח המוצר. אני מעדיפה ליצור פורמולות פשוטות, אפקטיביות שעושות שינוי עצום בעור. עדיף סרום עם שני רכיבים מדהימים בפנים מאשר 40 רכיבים שרובם סינתטיים ולמטרת בישום ושימור המוצר".
היא מספרת על מה הוביל אותה לשנות את אורח חייה ואחת הסיבות היא תעשיית הניצול של עולם האופנה: "לפני כמה שנים התגלגל לידיי ספר של הכוהנת הגדולה של המינימליזם, מארי קונדו. יש בו משהו מאוד רוחני, החלטתי להעמיק בזה. תוך כדי חקירה הבנתי שזה מדבר אליי מאוד, אפילו ברמה של שינוי מלתחת הבגדים שלי.
התחלתי למפות לפי הרכב בד, ארץ ייצור, פסלתי חברות שמעסיקות ילדים תחת עבדות. פשוט הפסקתי לצרוך אופנה מהירה וצרכתי רק פריטים מעולים על זמניים, עם הרכבי בד נעימים למגע על העור עם אפס פוליאסטר. יותר פשתן, כותנה אורגנית ומשי. התאהבתי פשוט בארון הבגדים שלי מחדש".
"הבנתי שעדיף לי לקנות שני פריטים בעונה אבל שישמשו אותי גם בעשור הבא, ואולי יותר מזה, שאוריש לבנות שלי, מאשר לצאת עם 20 שקיות שבסוף יעלו אותו מחיר אבל יחזיקו מעמד עונה אחת עם חומרים לא איכותיים. הפכתי לבררנית בכל מה שקשור לקניות".
קונים, אבל פחות: "לא בסיילים ובכמויות"
לדרכים לצמצום הצריכה יש היבטים מגוונים, בין היתר גם תזונתי ומנטלי: "תמיד אכלתי בריא והייתי צמחונית רוב חיי, הייתי בררנית לגבי כל מה שנכנס לי לפה. גם אם זה מתוק זה צריך להיות איכותי ולא עם חומרים משמרים וצבעי מאכל. אני לא אוכלת שום דבר שמגיע מוכן בקופסה. אין אצלנו כלום בבית משימורים או שקיות מוכנות, רק כאלה שאני יודעת מה מקורם"
מה המשפחה חושבת על זה? "בעלי מקבל בברכה את הבחירות ואורח חיי. הבנות הגדולות שלי מבינות את הראש שלי ומעריכות. אומנם הן לא אימצו לגמרי את כל אורח החיים הזה, אבל הן לגמרי בכיוון.
אני תמיד אעודד אותן לקנות פחות אבל איכותי ולא בסיילים ובכמויות. ברגע שהן גיבשו את הטעם שלהן, אני בשמחה אפרגן ואקנה להן פריטים שווים, יקרים ואיכותיים יותר שיחזיקו מעמד כמה שיותר ולא בכמות עצומה".
"כל בני הבית מאוד אוהבים פריטים של יד שנייה, חנויות וינטג' וגם בחו"ל מחפשים את הפיסים השווים. זה אקולוגי יותר עם ערך מוסף. אפילו הבן הצעיר שלי בן ה-10 מאוד אוהב את הפריטים ששורדים את מבחן הזמן ויש לו הערכה לזה".