בוכים על חלב שנשפך: הנוק-אאוט של סמוטריץ' ליצרני החלב

מי שקרא את ההודעה זועמת שהוציאו יצרני החלב בתגובה על החלטתו האמיצה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לבטל לשלושה חודשים את המכס על ייבוא חלב ניגר כדי למלא את המדפים הריקים מחלב בפיקוח, לא יכול היה שלא לחשוב על כך שמדובר בזעקת הקוזק הנגזל.

בהודעה נכתב כי: "שוב האוצר יורק בפניהם של החקלאים ומעדיף את היצרנים בפולין, הונגריה ושאר מדינות מזרח אירופה, על פני הייצור הישראלי, תוך שהוא מעשיר את כיסיהם של היבואנים".

ההתקרבנות הזאת רצופת חצאי האמיתות, והניסיון שלהם לגייס (שוב) את האמפתיה הלאומית לחקלאות הישראלית הנגזלת, היא לא פחות מיריקה בפניו של הציבור, זה שכורע תחת יוקר המחיה וסופג העלאה אחר העלאה, בעוד הם קובעים מכסות ומחירים.

כדי להבין טוב יותר את הרקע לתעוזתו של שר האוצר לשחוט את הפרה הקדושה של החקלאות המקומית, או לפחות את הפרה שהיא אלופת העולם בתפוקת החלב, נלך כמה צעדים אחורה:

בסוף אפריל היו אמורים מוצרי החלב בפיקוח לעלות בשיעור של 16%. ברגע האחרון הצליח שר האוצר להפחית את העלייה ל- 9% בלבד ואת היתרה פרס לשלוש שנים, כשהוא דוחה את כניסת המנגנון האוטומטי (שהיה אמור לקבוע את מחיר החלב בפיקוח), למועד מאוחר יותר. יממה אחר כך, תוך ניצול עליית המחירים של המוצרים בפיקוח, ייקרו המחלבות את מחירי מוצרי החלב שלא בפיקוח, בשיעור של בין 4.6% ל- 9%.

ככל שנקף הזמן, החל מחסור בחלב בפיקוח על המדפים, ולעומת זאת, באורח פלא, הזמינות של החלב המועשר, דל הלקטוז ובאריזות גדולות, הייתה גדולה: מדפים מלאים עד להתפקע.

לעיתים עוד ניתן למצוא מעט קרטונים של 3%, שנחטפים תוך דקות, אבל חלב דל שומן, נעלם לגמרי, זאת למרות טענות היצרניות הגדולות שלא הפחיתו את ייצור החלב שבפיקוח. הצרכנים השבויים, שרצו בסך הכל מעט חלב בקפה או להכין כוס שוקו לילדים, נאלצו בשבועות האחרונים לשלם עליו 20% יותר - כי אין להם ברירה אחרת.

אפשר שתאמרו: מה אתם רוצים מהחקלאים? הם לא אשמים בהחלטת המחלבות שלא לייצר חלב בפיקוח (החלטה שכאמור הם מכחישים, למרות שהכחשה זו לא עולה בקנה אחד עם המדפים הריקים בסופרמרקטים).

כאן המקום להסביר, שיש תיאום כמעט מלא בין מועצת החלב ליצרניות החלב, גופים שעובדים בשילוב זרועות. במילים אחרות: אם החקלאים הקטנים נדפקים, שיפנו בבקשה לאלה שאמורים לייצג את האינטרסים שלהם ומוכרים אותם בזול.

יצרני החלב היו בטוחים שהתרגיל שעשו על חשבון הציבור, יעבור בשקט, כרגיל - ושאף אחד לא יעז לגעת בלובי החזק ביותר בישראל, הלובי החקלאי (שיודע לשלוף תמיד את מגלדי העגבניות בעוטף עזה או את הלולן מגבול הצפון, שהיו לנערי הפוסטר של מאבק שנועד לשמר את הכוח בידי ספסרי התוצרת החקלאית).

הם יפסיקו לייצר חלב בפיקוח, שלטענתם הוא הפסדי, למרות שבמו ידיהם חתמו על הסכם העלאת המחיר שלו, במקביל יציפו את השוק בחלב יקר - והצרכנים יכופפו ראש וישלמו. ההיבריס שבו לקו נבע מהעובדה שעד כה מעולם לא הותר לייבא לישראל חלב ניגר (בלי מכסי מגן שהפכו את הייבוא ללא רווחי), כדי להגן על התוצרת המקומית.

ולכאן נכנס שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהפתיע אותם ואת כולנו, עשה את הדבר הנכון, בזמן הנכון, ובאומץ לב ראוי להערכה. גם הוא יודע שהלובי החקלאי יעניק לו את "הטיפול" שהעניק בזמנו לשר החקלאות לשעבר, עודד פורר ולמנכ"לית שלו, נעמה קאופמן-פס, שהעזו להעביר את הרפורמה בחקלאות נגד רצונם - ומצאו את עצמם תחת הרעשה כבדה ורדיפה בלתי פוסקת.

סמוטריץ' הזיז ליצרני החלב את הגבינה מתחת לאף בלי שהיו מוכנים והחליט לבטל את המכס על החלב הניגר, העומד על 40%, לשלושה חודשים, כדי לאפשר ליבואנים להביא לכאן, לראשונה, חלב מיובא מחו"ל. לא ברור עדיין, האם שלושה חודשים הם משך זמן מספיק כדי להפוך את ייבוא החלב לכדאי, אבל זאת התחלה של עידן חדש, שבו אין יותר "שטחים מתים" של ייבוא. אפשר לייבא את הכל, רק צריך לרצות לעשות את זה.

ושר האוצר עשה, אחרי שאמר נחרצות אסור לקבל מצב שבו אין חלב על המדפים, כשהקמעונאים אומרים שהייבוא אפשרי ובאופן מידי. לא רק שהמהלך הזה יחזיר את החלב בפיקוח למדפים, הוא גם יוריד, באורח פלא, את המחירים ואת הרגליים של ספסרי החקלאות לקרקע. עכשיו גם הם יבינו, שאי אפשר עוד להוסיף חטא על פשע. ואם כבר פתגמים, אז הנה עוד לקח אחד שהם יכולים לקחת איתם לסיום: "לא לעולם חוסן".