משולם: "קראתי את הקשקוש הזה שאני מריונטה של בראל. אני לא עושה דברו של אף אחד"

זמניות זה עניין יחסי, תשאלו את יוסי משולם. כמעט מבלי שאף אחד ירגיש יסגור משולם בעוד שבועיים שנה כמנהל ערוץ 1, התפקיד הזמני הכי קבוע ברשות השידור (המנהל הקבוע האחרון, יאיר שטרן, פרש לפני כשלוש שנים). משולם, שמאז מאי 1998 משמש כמנהל התוכניות של הטלוויזיה, התבקש במרץ שעבר על ידי מנכ?ל הרשות (אז עדיין הזמני) יוסף בראל לאייש, בנוסף לתפקידו, גם את משרת מנהל ערוץ 1, עד שיוסכם על מינוי קבע לתפקיד. מאז, עם או בלי קשר לכוונותיו המקוריות של בראל, מנהל משולם את ערוץ 1. כשלונות חוזרים ונשנים בבחירת מנהל קבוע מקשים גם על האופטימיים שבעובדי הרשות לחשב את קץ הקדנציה.



בעיני רבים ברשות ובוועד המנהל שלה משולם הוא תוצר מובהק של השיטה. איש המכיר את המערכת היטב וחי אותה שנים רבות, שלמעט מקרים חריגים נוח למנהליו, שאכן נוטים לקדם אותו. אלא שכצפוי, לא כולם מאושרים מהתקדמותו. ההשגות מתחלקות לשתיים: ביקורת הנוגעת לתוצאות על המסך ושאלות קשות לגבי הדרך שהביאה לתוצאות האלה.



משולם מתקשה להבין את המקטרגים. בעיניו הוא מתאבד שלקח על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית של הצלת הטלוויזיה הממלכתית מקריסה, תוך הישענות על תקציב בלתי אפשרי, לעג לרש במונחי מתחריו, ?הצנגנים והשנערים?. הוא לא מבין כיצד מייחסים לו חוסר מקצועיות ואי התאמה לתפקיד אחרי כל השינויים שביצע, מדוע מבקריו מחשיבים את התנהגותו גסת רוח ולא נאותה, למה נאמנותו המוחלטת למנכ?ל גורמת לכמה חברי הוועד המנהל וליועצת המשפטית של הרשות לאבד את שלוות רוחם ומי בכלל החליט שהוועד המנהל חייב לתת את דעתו על כל דבר.



משולם גם מתקשה להבין מה פסול בכך שהוא חותם על כמות שעות נוספות שקוראת תגר על תכולת היממה מבלי לעבוד אותן בפועל, דווקא בתקופה שבה סובלים עובדיו מקיצוץ ניכר בשעות הנוספות שלהם. או מה רע בכך שאולפני ?תל אביב? זוכים לעבודות עריכה של הרשות ללא מכרז בשעה שבנו הסטודנט מועסק בהם כמנהל שיווק. או מה לא היה בסדר בכך שיענקל?ה מנדל, שתוכנית בכיכובו רכש משולם כמנהל התוכניות, סידר לאותו בן ג?וב ניהולי בעיריית תל אביב. או מה מעורר ביקורת בכך שמיכל זוארץ זוכה לתוכנית אירוח מרכזית בזמן שהיא מנהלת עימו קשר רומנטי. או מה בכלל הבעיה עם זה שבעלה לשעבר מועסק כיועץ התוכן של התוכנית. הוא גם לא מבין מדוע יש הטועים לחשוב שהיה עליו לפסול עצמו מלקבל החלטות לגבי עלייתה לשידור של התוכנית בהגשת יהורם גאון, שעימו היה בעבר בקשרים עסקיים, וכיצד נסיעותיו התכופות לרומניה בסוף שנות התשעים, שאליהן צירף בכירים אחרים ברשות, כדי לבחון את כדאיותה של תחנת שידור מקומית, עמדו בסתירה לתפקידו כמנהל התוכניות של ערוץ 1.

ישו כוכב עליון



את רוב חייו המקצועיים בילה משולם ­ שעל פי התיקים הרשמיים הוא בן 60 (בראיון טען, משום מה, שיהיה בן שישים רק בעוד חמש שנים. בבדיקה נוספת הודה שנולד ב-1943), גרוש ואב לירון ויעל ­ ברשות השידור. הוא הגיע לטלוויזיה ב-1968 ושימש חבר זוטר בצוות ההקמה. נסיונו המקצועי טרם בואו לערוץ המתהווה כלל גיוס ניצבים להפקות קולנועיות, שליחויות וניהול הצגות בתיאטרון העונות וניהול ?שלישיית התאומים?.



את הקריירה המפוארת ברוממה החל כמנהל הפקה לצידם של חיים מלובן ואהרון גולדפינגר (שעימו חלק דירה בירושלים, לפני שנישא). הוא היה ממקימי מחלקת הספורט ומחלקת המבצעים המיוחדים, שבמסגרתה הפיק מאוחר יותר משדרי טלתרום, תוכניות לחגים וסרטים דוקומנטריים. אנשים שעבדו ברשות בשנות השבעים זוכרים את משולם גם מפעילותו בוועד העיתונאים, שבו כיהן למשך תקופה כיושב ראש. בתקופה זו גם נרקמה ידידותו ארוכת השנים עם יוסף בראל.



באמצע שנות השמונים, זמן לא רב לאחר שסיים להפיק את הסדרה הדרמטית ?מישל עזרא ספרא ובניו? שביים ניסים דיין (1983), נעתר משולם להצעה של יהורם גאון לשמש כמנכ?ל חברת ההפקות הפרטית שלו, ?5:5?. לצורך כך יצא לחופשה ללא תשלום מהרשות. במסגרת תפקידו בחברה היה משולם אחראי על הפקת הופעתם המשותפת של גאון וירדנה ארזי לרגל חגיגות הארבעים למדינה. מאוחר יותר, כשבחברה החליטו להפיק את המחזמר ?קזבלן?, בחר משולם לפרוש ולחזור לרשות השידור. הפרויקט, הוא אומר, לא היה לרוחו. ההחלטה התבררה כנכונה, בעקבות כשלונו המסחרי של המחזמר. את השנים שבילה מחוץ לרשות ניצל, בין היתר, גם להפקת הסרט ?כסאח? של חיים גיל, עם זהר ארגוב (1984), ולניהול ההפקה בישראל של ?מניו יורק באהבה?, שביים עמוס קולק (1985). את הניסיון שלו בקולנוע החל צובר כשעבד בהפקת הצילומים בישראל של הסרט האמריקאי ?ישו כוכב עליון? (1973).



ב-1989, תקופה קצרה לאחר ששב לרוממה, זכה משולם במכרז למנהל חטיבת המבצעים וההפקה של הטלוויזיה, תפקיד שמילא במשך שתי קדנציות. הוא נחשב מפיק לוגיסטי מצוין, ?אחד שמסוגל להרים שידור לווייני מהמצדה בלי לחשוב פעמיים?, אומרים מכרים ברשות, ומצד שני משמיעים ביקורת על הבנתו בתוכן. ?מפיק סנדוויצ?ים מוכשר?, אומר עליו אחד ממתנגדיו. מי שלא רוו נחת מתפקודו של משולם, במיוחד בקדנציה השנייה, היו דליה גוטמן, שהיתה מנהלת חטיבת התוכניות, ודוד גלבוע, אז מנהל חטיבת החדשות. פעמים רבות הגיעו הדברים לכדי התנגשות, כשלא פעם טוענים גוטמן וגלבוע כי משולם מציב את כבודו מעל שיקולים מקצועיים. לכן העבירו את הפקת תוכניתה של מרב מיכאלי ?כל ערב?, ששודרה לפני ?מבט?, לידי חטיבת החדשות, כדי לעקוף את משולם. היריבות בין הצדדים הגיעה גם לשולחנו של מנכ?ל הרשות דאז, מוטי קירשנבאום, שבחר לא להאריך את הקדנציה של משולם כמנהל חטיבת ההפקה והמבצעים.

למרות שחזר לתפקיד מפיק מן השורה, המשיך משולם ליהנות בשלוש השנים עד לבחירתו למנהל חטיבת התוכניות (1996-1998) מתנאים של מנהל חטיבה, לרבות משרד אישי ותנאי שכר גבוהים, שכוללים שלוש שעות כוננות נוספות בכל יום, בנוסף ל-115 שעות נוספות חודשיות. באותה תקופה יזם את הקמת עמותת קט?ע (קולנוע טלוויזיה ועיתונות), שמטרתה היתה רכישת קרקע לעובדי הרשות בתנאים מפתים באזור נו