דירוג האשראי של ישראל: בפעם הבאה לא יעזרו התחנונים

לומר היום, כשהרחובות בוערים והעצבים מתוחים, שנתגעגע לתקופה הזאת, זה כמו לעמוד מול מכת"זית בתנועה ולסמן לנהג שיכוון את זרנוק המים ישר לפנים שלך. אבל אין דרך אחרת להמחיש את האסון הכלכלי שבפניו אנחנו עומדים.

אתמול בלילה, כשחוק "ביטול עילת הסבירות" עבר בקריאה ראשונה בכנסת, התיאוריה הפכה לפרקטיקה, וסימן השאלה, בסוגיה הכי חשובה לכלכלה הישראלית: האם דירוג האשראי של מדינת ישראל יפגע ותשלומי הריבית יעלו בחדות? הפכה לסימן קריאה.

בספטמבר, כשחברת דירוג האשראי "פיץ'" תקבע את דירוג האשראי של ישראל, ואחריה מודיס ו -S&P, כבר לא יעזרו התחנונים המקדימים של בכירי האוצר, ראש הממשלה, שר הכלכלה ואפילו הנשיא, כמו שקרה בפעם הקודמת: השבועה בנקיטת חפץ שהרפורמה לא תצא באמת לדרך, וראיונות כאילו-פסקניים של ראש הממשלה באנגלית שיבטיחו שמה שרואים משם זה לא מה קורה פה, כבר לא ישכנעו איש. כי זהו. זה קרה.

דירוג אשראי ותשלומי ריבית של מדינה, נשמעים כמו משהו של כלכלנים, שלא נוגע לנו, האזרחים: שירדו, שיעלו, למי אכפת? אלא שמי שיפגע מהורדת דירוג האשראי, שגוררת אחריה תשלומי ריבית גבוהים יותר של המדינה, הם קודם כל אנחנו.

למדינת ישראל יש חובות, עליהם היא משלמת ריבית. אם הריבית תהיה גבוהה יותר, הממשלה תצטרך להוציא יותר כסף להחזיר חובות במקום להשקיע אותו בנו.

מה זה אומר תכל'ס? כדי לעמוד בתשלומים, נשלם יותר מיסים ונקבל פחות שירותים. רמת החיים שלנו תרד, הכסף הפנוי יצטמצם, האינפלציה תמשיך לטפס ואיתה הריבית, והמשכנתא תהפוך לנטל שהרבה משפחות לא יוכלו לעמוד בו. אבל בזה הקטסטרופה לא תסתיים.

דירוג האשראי משפיע גם על ההשקעות הזרות במדינה ועל גופים פיננסיים שלוקחים הלוואות, כמו, למשל, בנקים, כי דירוג האשראי מייצג לא רק את מוסר התשלומים של המדינה, אלא גם את חוזקה של הסביבה העסקית.

שלחברות יעלה יותר לגייס כסף, המוצרים שהן מוכרות יעלו יותר, והופ - המחירים יטפסו עוד, חלקן יפטרו עובדים, ובתרחישים חמורים ממש, חלקן יצאו מהמדינה.

אבטלה ויוקר מחיה נוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו - וזה מה שצפוי לקרות בחודשים הקרובים. ועוד לא דיברנו על הילדים ונכדים שלנו, שיצטרכו להתמודד עם חוב גבוה שיפגע ברמת החיים שלהם.

אם קודם בעולם, ממש כמו בישראל, היו בטוחים שברגע האמת יצא בנימין נתניהו האחראי שיעצור את השמדת הערך המטורפת שמתרחשת כאן, הם התבדו.

אפילו האמריקאים, אנשי האנדרסטייטמנט, אומרים בקול רם שישראל השתגעה ושהם מנסים להחזיר אותנו לפסי השפיות. אבל בניגוד לחברי הממשלה, שמעזים לענות לבכירי ידידתנו הגדולה, במקום להבין את המשמעות הקריטית של הדברים, הכלכלנים בעולם מקשיבים לה היטב והם יתרגמו את הדברים האלה לכסף.

גם מבצע צבאי, הרואי ומוצדק ככל שיהיה (שמשרת היטב את תדמית ראש הממשלה בעיני הישראלים) לא יכול להציל את המצב אלא רק להחמיר אותו ולהחליש את ישראל עוד יותר בזירה הבינלאומית.

אם בסבב הקודם, ממנו יצאנו בנס בלי פגיעה ממשית בדירוג האשראי, התגייסו כל הכוחות לטובת העניין, בפעם הבאה, קשה לראות את הנגיד מדבר טובות על הכלכלה הישראלית, כשהוא חוזר ומזהיר מעל כל במה מפני מה שמתרחש כאן. אפילו הנשיא לא יוכל להושיע, כי כל התערבות שלו תחשב כנקיטת עמדה מצד מי שמתיימר להיות מתווך הגון בין מחייבי הרפורמה למתנגדיה.

למרות המראות הקשים שאנחנו רואים היום ברחובות, קחו בחשבון שזה רק הקדימון. התקופה הקשה ביותר עוד לפנינו.