נדמה שכמעט לאף אחד לא אכפת: לפי נתונים שנאספו על ידי קו לעובד, מספר הנפגעים בתאונות עבודה בחומרה בינונית וקשה במהלך המחצית הראשונה של שנת 2023, הוא הגבוה ביותר בחמש השנים האחרונות, ומספר ההרוגים הוא הגבוה בארבע השנים האחרונות. לא פחות מ-41 עובדים קיפחו את חייהם במהלך תקופה זו.
ההשלכות הכלכליות של הנתונים - דרמטיות: עם הוצאה של 7.2 מיליארד בשנה לנפגעי עבודה ע"י הביטוח הלאומי ועם אובדן של 3 מיליון ימי עבודה בשנה, תאונות העבודה בישראל הפכו לא רק למכת מדינה, אלא גם לאבן ריחיים כבדה מאוד שמונחת על צוואר הקופה הציבורית. כיצד הגענו לכדי מצב בו מתרחשות כל כך הרבה תאונות?
נתוני המוסד לבטיחות וגהות שמתפרסמים בוואלה! כסף בבלעדיות מספקים לכך הסבר: כ-13,035 פעילויות אבחון סיכונים והדרכות ביצע המוסד בחצי הראשון של שנת 2023 באתרי הבנייה, בתי מלאכה קטנים, בתי מסחר, מפעלים ומשקים חקלאיים. על פי הדו"ח, הפרות הבטיחות השכיחות ביותר הן אי שימוש בציוד מיגון אישי במקום העבודה, היעדר גידור וסגירת פתחים בתוך אתר הבנייה ואי שימוש בהתקני בטיחות במכונות המופעלות על ידי עובדים במפעלים ובתי המלאכה.
על פי הנתונים, הליקויים המרכזיים שנמצאו באתרי הבנייה הם, בין היתר, היעדר גידור, מחסור בשילוט, אי כיסוי פתחים ואמצעי מגן לנפילת משטחי עבודה מגובה כמו גם מאות דרכי גישה שנמצאו כלא בטיחותיות. בכל הנוגע למפעלים ובתי המלאכה, ההפקרות באה לידי ביטוי בהיעדר מפסקים נגד התחשמלות; מכונות הרמה שמופעלות ללא בדיקת גורם מוסמך; ציוד וכלי עבודה נעדרי תקן והיעדר מיגון שמונע מגע בין העובד לבין חלקים טעוני גידור.
תרבות 'הסמוך עלי, יהיה בסדר', חלחלה גם לענף החקלאות: המוס"ל מצא מאות ליקויים שנוגעים לאי ביצוע הדרכות, ורישום לקוי, לרבות מקרים רבים של הרמה, הזזה, ונשיאה של משאות שנעשים בצורה לא בטיחותית.
מנכ"ל המוסד לבטיחות וגהות ד"ר מיקי וינקלר מציין: "עובד שאינו זוכה לקבל ציוד מגן אישי או הדרכה בדבר הסכנות במקום העבודה, חשוף לפגיעות קשות שעלולות להזיק גם לבריאותו וגם לפריון במקום העבודה. מניעת הפגיעה ועצירת התאונה הבאה בידיים שלנו, כולנו יכולים וחייבים לעשות מנהג לפני התחלת עבודה עושים סיבוב 360 לזהות את הסיכונים ולפעול למזעורם לפני שמתחילים, ככה מצילים חיים וחוזרים בריאות ושלמים הביתה אל המשפחה".
עו"ד רונן ורדי, יועץ בטיחות ומומחה לתאונות עבודה בבניין ובתעשייה, אומר כי האחריות לבטיחות באתרי הבניה מוטלת בראש ובראשונה על האחראים על העבודה - ראשי הצוותים ומכאן הבעיה: "מתחת לאותו מנהל עבודה אחראי, ישנם עשרות צוותים שפועלים באתר, ואשר שמועסקים ע"י קבלני משנה, שכיום לפי התקנות הספציפיות לבטיחות בעבודות בניה או עבודות בגובה לדוגמה - לא חלה עליהם אחריות של ממש.
לכך יש להוסיף היעדר האכיפה כנגד העובד הסורר שמפר הוראות בטיחות. אף עובד לא קיבל קנס על הפרת כללי בטיחות וגם קבלני משנה בדרך כלל לא נענשים, דבר שגורם לכך שהעובד בשטח לא נרתם למאמצי הבטיחות".
לדברי עו"ד ורדי שמשרדו מלווה חברות בניה בייעוץ משפטי לבטיחות ובהליכים פליליים ומנהליים, רוב חברות הבניה הגדולות וגם חלק מהבינוניות עשו בשנתיים האחרונות קפיצת דרך משמעותית בתחום המודעות לבטיחות בענף כשבמקביל גם חלה הגברה של פעולות האכיפה בתחום. יחד עם זאת, ליזם אין כל תמריץ לפעול לקידום הבטיחות באתר בו מבוצעות עבורו עבודות בנייה, ולהיות מעורב יותר במניעתן של תאונות עבודה. "צריך לזכור כי פיקוח, כמו גם הכנסת טכנולוגיות חדשות וניהול קפדני של הבטיחות זהו אלמנט שנדרש לתקצב שנושא בצידו עלויות גבוהות מאוד. עלויות פיקוח אלו, שמושתות נכון להיום רק על הקבלן, מכניסות אותו לסיטואציה מורכבת, שכן מצד אחד הוא מעוניין לקחת את העבודה אך מן הצד השני, אם יגלם במחיר את עלויות הפיקוח הבטיחות הפרואקטיבית, הוא עלול שלא לקבל את הפרויקט".
לסיכום, אומר עו"ד רונן ורדי, קיימים מספר פתרונות יעילים ביותר שהטעמתן אינה מורכבת, אך בכושרם לשנות באופן מהותי את פני המציאות. כך למשל, על הקבלנים לוודא שהאתר סגור בשעות הפעילות ומעבר להן וכי הכניסה אפשרית למורשים בלבד. יש לפעול למיסוד מנגנוני איכות ובקרה לחברה ולאתרים שלה: לדוגמא תקן ישראלי 9001 (מקביל של ISO 9000). בנוסף, צריך להקפיד על ביצוע הדרכות קבועות לעובדים הישירים ולקבלני המשנה וכן להדק את הפיקוח. לצד האמור, ניתן אף לשקול שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים: למניעת תאונות כמו למשל בין עגורני צריח, גידור מיוחד, יישום של תקנים מיוחדים בנושא פיגומים וכיוב'.
כמו כן, הוא מוסיף, צריך ליצור מנגנון בו גם העובדים וקבלני המשנה ירגישו מאוימים תחת סנקציות פליליות בדמות כתבי אישום, קנסות ועיצומים כספיים עד כדי סילוקם מהאתר, מה שבהכרח יגרום להם לעליה בהיקף הציות לחוק וכפועל יוצא, גם לירידה במספר התאונות".