למה רוב העשירים תומכים במחאה? יש לזה הסבר פשוט

בעת האחרונה משתפר (יחסית) מצבם של משקי הבית בעשירונים התחתונים. מדד המחירים לצרכן של שני העשירונים התחתונים עלה בשנה האחרונה ב-3.7%, מזה ירידה של 0.1% בחודש יוני לעומת עלייה במדד המחירים לצרכן עבור שני העשירונים העליונים בשעור של 4.5% בשנה האחרונה, מזה ללא שינוי בחודש יוני, כלומר - פער שנתי אדיר של 0.7% באינפלציה בשנה האחרונה בין שתי הקבוצות.

העניים נוסעים באוטובוסים ורכבות, בעוד השכבה העשירה והשבעה נוסעת ברכב פרטי, עדיף חשמלי ומרבה לטוס לחו"ל. התוצאה: סעיף תחבורה ותקשורת של שני העשירונים התחתונים עלה בשנה האחרונה ב-1.2% בלבד בעוד שעבור שני העשירונים העליונים עלה פי ארבעה ויותר, 4.9%.

מחירי המזון של העניים עלו בשנה האחרונה ב-4.3% ושל העשירים, צרכני המזון המשובח ב- 4.6%. מחירי ירקות ופירות לעניים עם עליה של 5.3% ולעשירים, שבקרבת מקום מגוריהם מחזיקות רשתות השיווק סופרמרקטים יקרים בכדי למצות הרווחים, עליה במחיר של 5.9%.

סעיף הדיור עם עליה של 6.5% לעניים ושל 7.3% לעשירים. אצל העשירים שכר הדירה עלה בשעור חד מפני שיש בידם לשלם יותר מההכנסות מתעשיית ההייטק. מדד שכר הדירה עלה בשנה האחרונה ב-6.3%.

שרותי הבריאות של העניים עלו בשנה האחרונה ב-3.4% בלבד בעוד ששרותי הבריאות בקרב העשירים, שנוטים לחפש חוות דעת רפואית שנייה ושלישית אצל רופאים מחוץ למערכת הרפואה הציבורית, עלו ב-4.1%. שרותי החינוך של העניים עלו בשנה האחרונה ב-2.5%, כנראה שאינם הולכים ללמוד במוסדות יקרים להשכלה גבוהה, הם גם אינם נוטלים שעורים פרטיים בהרבה מקצועות, בעוד ששרותי החינוך עבור העשירים עלו ב-2.8%.

סעיף ריהוט וציוד לבית ירד עבור העניים בשנה האחרונה ב-3.4% בעוד בקרב העשירים המעדיפים ריהוט יקר, נרשמה ירידה של 2.7%. שונה בתכלית הוא סעיף תחזוקת הבית, שם רוב הסעיפים אינם מושפעים מירידה יחסית בביקוש, כלומר אם העניים צורכים פחות אין המחיר יורד, היות והמחיר נקבע על ידי השלטונות, כגון ארנונה, תעריפי חשמל ומים.

בסעיף זה כלולים גם תיקונים. אצל העניים סעיף זה היה עם עליה של 5.6% לעומת 5.3% אצל העשירים. בסעיף הלבשה והנעלה המושפע בעיקר מהוזלת הייבוא, לאחר קריסת מחירי ההובלה הימית, כמעט שאין פער: ירידה של המחירים בקרב העניים של 8.4% לעומת ירידה של 8.5% עבור העשירים בשני העשירונים העליונים, בשנה האחרונה.

הירידה הנמשכת (ותמשך) במחירי הדירות תועיל יותר לעניים מאשר לעשירים, בקרב העניים זה מרכיב עיקרי בהוצאה לאורך חיי התא המשפחתי בעוד שאצל העשירים הבתים הם מרכיב חשוב אך לא כה מהותי, חלקו אצל בעלי הכנסה הגבוהה מהווה תוכנית השקעה.

בחצי השנה האחרונה ירדו מחירי הדירות בישראל ב-0.3% לאחר עליה של 8% בחצי השנה קודם לכן, כלומר יש עצירה של ממש במחירי הדירות ההופכים לקרובים יותר במחירם יחסית ליכולתם של העניים עם נטייה לגור בפריפריה.

בשלושת החודשים שקדמו לחודש מאי השנה, פחתו עסקאות הנדל"ן למגורים בכלל ישראל ב-48% לעומת שלושת החודשים שקדמו למאי אשתקד, עיקר הירידה בעסקאות של 65% הייתה בתל אביב, ירידה של 55% בירושלים, ירידה של 50% באזור המרכז וחיפה, אבל ירידה במספר העסקאות בצפון של 31% ובדרום של 28%, באותה תקופה.

מחירי הדירות ירדו בחצי השנה שקדמה לאפריל ומאי השנה, החודשיים שבנתונים האחרונים של הלמ"ס, בעיקר באזור החזק של ישראל, שם התרכזת תעשיית ההייטק, בתל אביב ירידה של 1.4%, במרכז ירידה של 0.9%. בדרום הייתה ירידה של 0.4%, בצפון הייתה דווקא עליה של 2.8%, בחיפה עליה של 0.6%, בירושלים עליה של 0.7% ובכלל ארצי ירידה של 0.3% במחירי הדירות והבתים בחצי השנה האחרונה.

אפשר לשאוב תקווה להמשך הירידה במחירי הדירות, מה שיטיב את מצבן של השכבות החלשות. מחירי הקרקעות נמצאים בירידה בשעור של 30%-40%, כך לדברי ינקי קוינט, מנהל רשת מקרקעי ישראל. בפריפריה, אומר קוינט, כבר נכשלו מכרזים של המנהל, פשוט אין ביקוש. טוב שכך, הגיע הזמן להפחית את מחירי המקרקעין בפריפריה, שסבלה בשנים האחרונות מידה הנוגסת של רשות מקרקעי ישראל - שהתייחסה למגרשים בפריפריה כאילו היו במרכז ישראל.

נתון זה אומר, לדברי מנהל רמ"י, כי הקבלנים מעריכים שמחירי הדירות ימשיכו לרדת. נציין במילים פשוטות: ענף הבנייה שבמיתון, ייפגע בעיקר בקרב חברות שרכשו קרקעות במחירים מופרזים בזמן הגאות ועתה נאלצות לממן את המינוף האדיר שעשו, בשל העלייה החדשה בעלות המימון, הירידה בהיקף המימון שהבנקים מעמידים והעליה בדרישה של הבנקים להון עצמי.

נכון, גם השכבות החלשות, אולי בעיקר השכבות מהעשירונים הנמוכים סובלים מהעלייה הדרסטית בעלות המשכנתא בשל עליות הריבית בשנה האחרונה.

העצירה החודש של העלאות הריבית, אולי זמנית (לא בטוח שלא יהיו עוד העלאות ריבית), יחד עם תעסוקה מלאה במשק, יכולה להועיל לעמידה של השכבות החלשות באתגר יוקר המחייה בשנה הקרובה. שעור התעסוקה בקרב בני 25-64 עלה בחודש מאי ל-79.2%, שעור המועסקים במשרה מלאה עלה ל-77%, מספר אלה שעבדו עבודה חלקית ירד במאי ב-10.2% ביחס לאפריל.

היקף אלה שעבדו במשרה מלאה עלה ב-10.1%, מספר אלה שנעדרו זמנית מעבודתם ירד ב-11.4%. שעור האבטלה עלה ל-3.3%, עדיין נמוך מאוד ושעור ההשתתפות בכח עבודה מגיל 15 נמצא על 64.2%. אלה שעורים טובים ביחס לאומות העולם, שוק של תעסוקה מלאה.

גם בתעסוקה ישנו שיפור, יחסי, בין השכבות האוחזים במקצועת עם הכנסה נמוכה יחסית לעומת השכבות של העובדים המועסקים בהכנסה גבוהה יחסית, בדרך כלל משקף שנות השכלה של העובדים, ככל שהעובדים משכילים יותר ההכנסה, בישראל ובעולם, גבוהה יותר.

ברבע הראשון של השנה מספר המשרות הפנויות עולה על מספר המבקשים לעבוד באותן משרות, נמצא בקרב טבחים, מלצרים, מוזגי משקאות, עובדי מכירות, עובדי מתכות ומכונות, בעלי מקצועות ניקיון ועוזרים וגם מפתחי תוכנה.

כלומר ישנה פרנסה בשפע דווקא אצל הקבוצות החלשות יחסית בקרב העובדים. הביקוש היחסי ירד ברבע הראשון של השנה, בין המחפשים עבודה ומבקשים לעבוד לעומת המשרות המוצעות בתחום היה בתחום משלוח יד בתחומי המשפט, החברה, התרבות, הנדסאים, טכנאים בענפי המידע, ICT, בעלי משלוח יד בתחומי המדע וההנדסה וכן מנהלי יצור ומנהלים בתחום השרותים המקצועיים, שם הייתה הרעה של ממש.

כמובן שבמשק ישראלי פורח, טוב שיגברו מספר המשרות המוצעות גם למשכילים בעלי ההכנסה הגבוהה - יסוד בריא למשק וכן להכנסות הממשלה ממסים. בנק ישראל אומר בסקירה האחרונה שלו כי שוק העבודה ממשיך להיות הדוק עם סביבת תעסוקה מלאה, אפילו ישנה ירידה במספר המשרות הפנויות. היש טוב מכך?

לא זו בלבד, השבוע פרסמה הלמ"ס כי התוצר עלה ברבע הראשון של השנה בשעור שנתי של 3.2% לעומת הקריאה הקודמת של 3.1%. הבשורה, ייצוא הסחורות והשרותים עלה ברבע הראשון של השנה בשעור שנתי של 2.4% לאחר ירידה של 6.5% ברבע האחרון של 2022. ההשקעות בענפי המשק עלו ברבע הראשון של השנה, בשעור שנתי של 16.2% לאחר ירידה של 4.8% ברבע האחרון של 2022, מה שמבטיח המשך צמיחה נאה ותעסוקה.

שינויים אלה באו לידי ביטוי גם בשכר, בארבעת החודשים הראשונים של השנה עלה השכר (נומינלית מנוכי עונתיות), ב-6%, העלייה מעבר לממוצע האמור הייתה בכרייה וחציבה עם עליה של 10%, שרותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות עליה של 12%, שרותי ניהול ותמיכה 8%, חינוך 10%, אמנות בידור ופנאי - עליה של 7%. מתחת לעליה הממוצעת היו עליות של חקלאות ותעשייה, בריאות ורווחה עם עליה של 5%, פעילות סיטונאית ותיקון כלי רכב, שרותים מקצועיים ומדעיים, עליה של 4%.

השכר ירד רק בענפי שרותים פיננסיים ושרותי ביטוח, בשעור של 1%. מה שיתווסף לעליה בשכר היא הירידה בשעור האינפלציה שהתכנסה, עדיין רחוקה מהיעד של 1%-3%, לשעור שנתי של 4.2%.

פתיחת שווקי ישראל לייבוא תלך ותגבר, בעיקר על רקע הקנסות שהמחוקק מאפשר להטיל על יבואנים בלעדיים שמנעו עד כה ייבוא מקביל. מלחמה זו יחד עם כניסת רשתות זרות, כגון קרפור, תאלץ את רשתות השיווק להפחית את המחירים, תוך שהם לוחצים על היבואנים הבלעדיים לצמצם מרווחים.

מחירי המוצרים והשרותים המיובאים, הסחירים מבחינה בינלאומית, ממשיכים לעלות בקצב איטי או לרדת, בין אלה כלולים: ריהוט וציוד לבית, כלי מיטה, ספות, ציוד חשמלי גדול ומוצרי חשמל בידוריים ועד לריהוט למרפסת.

הם לא רק שאינם חיוניים במיידי אלא שגם הירידה הנמשכת במחירי הובלה מאפשרת את הפחתת המחירים גם מצד ההיצע. לעומתם מחירים ושרותים בעלי אופי מקומי שנכפים על הצרכן, שממשיכים לעלות בשיעור גבוה יותר, כגון: שירותים משפטיים, הכשרה מקצועיים, הארחה, ביטוח כולל רפואיים, שכר דירה וארוחות בבתי קפה ומסעדות.

משקי הבית בעשירונים הנמוכים יצטרכו לזקוף קומה. כרגע יש שיפור במצבם, אבל לטווח בינוי וארוך יותר, ללא התנפלות על השכלה והכשרה מקצועית תוך עמידה על זכויותיהם לעומת שליטי המשק, עלולים בסיטואציות מסוימות לחזור לסבול מנחת זורעם של החזקים, המחופרים היטב במוקדי הכח במשק הישראלי.