נכון לכתיבת שורות אלה נסחר הדולר מול השקל בשער של קרוב ל-3.59, משמע ירידה של קרוב ל-1.4%. בחודשים האחרונים הורגלנו בכך ששער הדולר הפך לססמוגרף רגיש למצב הפוליטי בישראל: בכל פעם כשנדמה היה שיש התקדמות במגעים לרפורמה בהסכמה, התחזק השקל מול הדולר - ובכל פעם שבה הושמעו הצהרות לוחמניות - השקל ירד בחדות.
השיא היה לפני כחודש, עת נבחרה במפתיע ח"כ קארין אלהרר לוועדה לבחירת שופטים - הדולר שעלה לאורך כל אותו היום, ירד מיד עם הוודע דבר בחירתה.
אלא שמאז אתמול אנו עדים למגמה הפוכה: המחאות נמשכות ברחבי הארץ, ועדת החוקה גורסת את הסתייגויות האופוזיציה כדי להיערך להצבעה על צמצום עילת הסבירות במליאה, כבר בתחילת השבוע הבא - ואפילו נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מתרה בנתניהו - ואילו שער הדולר צונח.
אז האם המנגנון הזה היה מופרך, או חמור מכך - יציר כפיה של התקשורת, כפי שטענו כמה גורמים בקואליציה? ובכן לא ממש.
מי שמחפש תשובה להתנהלות יוצאת הדופן בשוק המט"ח, ימצא אותה לא בישראל דווקא, אלא מעבר לים. מה שקורה הוא שהגופים הנקראים בשם כולל "מוסדיים" ומנהלים את חסכונות הציבור בישראל, עברו בשנים האחרונות להשקיע באחוזים הולכים וגדלים בשוקי ההון בעולם, בדגש על וול סטריט.
המגמה החלה על רקע העובדה שהשוק המקומי הוא קטן מלהכיל את חסכונות הציבור, אבל נוכח הביצועים הדלים של הבורסה המקומית, בעיקר על רקע התאוששות בבורסות העולם, היא צברה תאוצה.
הגופים המוסדיים נוהגים לקבוע מראש את היחס בין המטבעות השונים בתיק ההשקעות וכך, כאשר הבורסה בוול סטריט עולה, מתערער החישוב המוקדם לטובת הדולר - והמוסדיים "מתנפלים" על השקל. אתמול היה יום "ירוק" במיוחד בבורסה האמריקאית, נתון שיצר ביקוש מוגבר בקרב המוסדיים לשקל.
מאותה הסיבה נחלש גם היורו לעומת השקל - הגם ששערו ביחס לדולר נותר כמעט ללא שינוי. ואם כבר מט"ח, הליס"ט נחלשה אף היא, עם ההערכות על סוף עונת הצמצום המוניטרי בבריטניה, נוכח נתוני אינפלציה מעודדים.