כלכלת ישראל: המדדים נהדרים, אבל הבעיה היא חוסר אמון

איזו תעודה הביא הילד הביתה, גאון קטן. ציון מעולה בכל המקצועות הקשים: מתמטיקה, פיסיקה מחשבים, טוב מאוד גם באנגלית, אפילו בספורט, אין מילים. ההורים מתפוצצים מגאווה, עד שהם הופכים את גיליון הציונים ורואים שליד סעיף ההתנהגות מתנוססת המילה "נכשל" ולצידה המשפט, "עולה כיתה, אבל לא בבית ספרנו".

ככה בדיוק נראית הכלכלה הישראלית. המדדים מדהימים, צמיחה מעוררת השתאות, כלכלה חזקה, אינפלציה מתכווצת, אבל השורה התחתונה הפוכה.

כמו ההורים שרצים אל המנהל ומנסים לשכנע אותו שה"התכשיט" שלהם מחונן והציונים שלו מעידים עד כמה, מייד אחרי שסוכנות הדירוג "מודיס" הוציאה את האזהרה החמורה שלה למשקיעים והמליצה להם לשקול היטב אם לשים את הכסף שלהם פה, על רקע החקיקה החד צדדית של הרפורמה המשפטית, מיהרו רוה"מ ושר האוצר להפריך את התחזית השחורה.

בהודעה מפורטת ומדויקת, מנו אחד לאחד את הציונים הכלכליים המדהימים שלנו: תעשיות ביטחוניות מפוצצות בהזמנות, תעשיית גז שמגדילה ייצוא לאירופה ושבע חברות שמתמודדות על מכרזים לחיפוש גז - ויש גם את השקעת המיליארדים של אינטל, צמיחה של 3% ואינפלציה נבלמת, רק עם הורדת הרגולציה והגברת התחרות החופשית הם קצת נסחפו.

רוב טיעוניהם של נתניהו וסמוטריץ' נכונים לגמרי, אבל, וכאן "האבל" הגדול, בכלכלה יש את הכלב שרץ מאחור וזה שרץ מקדימה, והם בחרו באפשרות הראשונה. הנתונים שאנחנו רואים עכשיו, כמו בתעודה של הילד, הם סיכום של מה שהיה קודם, זאת אומרת, סך ההישגים עד לרגע זה. צריך להתמקד במה יקרה לצמיחה המצוינת בעתיד, ולא איזה יופי לנו, אנחנו צומחים יותר מכל מדינות העולם.

בשטח עוד לא רואים את הקטסטרופה. לסטארט אפים וחברות ההייטק יש עדיין כסף, אחרי ההייפ של השנים שעברו, נשאלת השאלה אם באווירה "המחבקת" שהם זוכים לה בעולם, ישקיעו בהם כסף בעתיד? כנראה שלא.

שר האוצר התגאה אתמול ב"חוק לעידוד תעשייה עתירת ידע" שעבר בכנסת, ומעניק הטבות מס למשקיעים בחברות היי טק.

הכלכלן ד"ר ישי אשלג, מייסד חברת הריטיילטק "וואן ביט", אמר לי, שהטבות מס זה יופי, אבל המטבע של הכלכלה הוא אמון. המשקיע הפרטי שנותן כסף ליזם, צריך להאמין לו ולסביבה העסקית שבה הוא נמצא ובשורה התחתונה - האם יקבל את הכסף שלו בחזרה ועוד ירוויח. כשאין אמון, קובע אשלג, אין כלכלה משגשגת.

ולזה בדיוק כיוונו במודי'ס, ובעקבותיה יבואו, ככל הנראה, חברות דירוג האשראי האחרות: למדינת ישראל יש ציונים מעולים, אבל היא נשארת כיתה. אם לא נשנה את ההתנהגות שלנו, נהיה כמו רוסיה, שמגדלת את מיטב המוחות המבריקים בעולם, אבל התרבות העסקית שלה היא "או שתנעץ מישהו, או שמישהו ינעץ אותך", הסכם הוא לא הסכם, והשלטון שעושה מה בראש שלו.

את ההוכחה הכואבת למצבנו העגום נתן אתמול גיל שוויד, מייסד צ'ק פוינט, איש מצליח עם מעורבות חברתית כנה, שהתוודה על כך שלא היה רושם היום את החברה שלו בישראל. אז אפשר להמשיך ולדבר על ההשקעה העצומה של אינטל וההזמנות של התעשיות הביטחוניות, שתלויות, אגב, בארה"ב שכרגע היא משענת רעועה מאוד, זה לא יעזור לנו.

בואו נסתכל על המדדים המשמעותיים הצופים פני עתיד, הבורסה שלנו, שמגדילה כל הזמן את הפער בינה לבין הבורסות בעולם, או שוק הנדל"ן, שנפגע בכל העולם וסובל מהאטה. אצלנו אין האטה, אלא יש אנטרקטיקה. הכל קפוא. אין עסקאות, כי הציבור לא רוצה לקנות נכסים בישראל. שחור בעיניים.

בראיון של פרופ' אבי שמחון בחדשות 12, שבו הפליג גם הוא בשבחי כלכלת ישראל, הוא חזר שוב ושוב על כך שמודי'ס ציינו לשבח את הצמיחה שלנו. ושוב אנחנו חוזרים לאותה הנקודה. כלכלה היא לא קורקינט, אלא יותר משאית דיזל ענקית. נתוני המאקרו משקפים את מה שהושג. מרחק הבלימה של קורקינט קצר, במשאית, לוקח זמן מהלחיצה על הבלמים, עד שהיא עוצרת, ומהרגע שמסובבים את ההגה, עד שמתבצע הסיבוב.

להתבשם מהנתונים של העבר, זאת חכמה מאוד קטנה שתוביל את ישראל לאבדון. כמו שזה נראה כרגע, אנחנו צריכים לשפר את בעיות ההתנהגות החמורות שלנו, או לנסות לחפש בית ספר אחר שיסכים לקבל אותנו ככה. הבעיה היא שאין, רגע -אולי בגלל זה נתניהו מאותת לכיוון סין?