תעסוקה יקרה

כמו חלק גדול מתעשיית ההיי-טק, מנהלי קרנות ההון סיכון הישראליות בלחץ. הם אינם יודעים האם ומתי יצליחו לגייס כספים לקרנות ההמשך, ולכן אינם יודעים מהו עתידם המקצועי. קרנות רבות כבר נסגרו, ומנהלי קרנות לא מועטים כבר נפלטו מהתעשייה. לכן, כמו רבים אחרים במדינה, הם פונים עתה בבקשת סיוע מהממשלה.



לבקשת הסיוע של קרנות ההון סיכון קוראים פרויקט "יוזמה ב'", על שם פרויקט יוזמה הראשון אשר יצר למעשה את ענף ההון סיכון בישראל. בפרזנטציה שהוכנה על ידי האיגוד הישראלי למשקיעי ההון סיכון (IVA) והוגשה לאוצר ולמשרד המסחר והתעשייה, מציעים מנהלי קרנות ההון סיכון כי הממשלה תעמיד ערבויות של 1.2 מיליארד דולר, מתוך הערבויות שיתקבלו מממשלת ארה"ב; ואילו הן, הקרנות, יגייסו בעזרת הכסף עוד 3-4 מיליארד דולר, רובו ממשקיעים זרים.



ואיך בדיוק משכנעים היום את הממשלה להיפרד מ-1.2 מיליארד דולר? מלת המפתח בכלכלה הישראלית כיום היא "אבטלה", ולכן כבר בשורה השנייה של "עיקרי הדברים" שבפרזנטציה שהכינו באיגוד מופיעה המלה "תעסוקה". אנשי ההון סיכון טוענים כי תוכנית יוזמה ב' תייצר תעסוקה לכ-20 אלף איש באופן ישיר ולכ-50 אלף איש נוספים בענפי משנה משלימים.



על פניו זה נשמע נהדר. אלא שמבט נוסף על המספרים ועל הרקורד של קרנות ההון סיכון ביצירת תעסוקה מגלה מציאות אחרת, פחות משמחת. אפשר לומר הרבה מאוד דברים בלי שמץ של ציניות בשבח תעשיית ההון סיכון ומיליארדי הדולרים הזרים שהיא הביאה לישראל, אבל יעילות ביצירת תעסוקה אינה אחד מהם.



הנה המספרים: החל מ-1992, כלומר ב-10 השנים שבהן התפתחה התעשייה, נוסדו בישראל כ-1,800 חברות בגיבוי כלכלי של קרנות ההון סיכון שבהן הועסקו בתקופת השיא כ-30 אלף עובדים, כך על פי נתוני איגוד ה-IVA. כ-500 חברות נסגרו מאז ורבות אחרות צימצמו את כמות העובדים שלהן, כך שניתן להעריך כי כיום מועסקים כ-15 אלף עובדים בחברות מגובות VC, במקרה הטוב.




זה לא הרבה. כאשר נזכרים שקרנות הון הסיכון גייסו במהלך התקופה כ-10 מיליארד דולר, ומהם כ-6 מיליארד דולר כבר הושקעו בפועל, מתברר כי בתעשייה זו עולה יצירת מקום עבודה חדש בין 300 אלף ל-500 אלף דולר, תלוי לאיזה תקופה מתייחסים. אם נתעלם מתקופת הבועה המטורפת ומהשפל בו אנו נמצאים כעת, וננסה להעריך ממוצע כלשהו - יתברר כי כל יצירה של מקום עבודה נוסף בחברת סטארט אפ הממומנת על ידי קרנות ההון סיכון עלתה כ-400 אלף דולר.



הנתון הזה נראה "יקר" והוא אכן כזה, אבל הוא לא צריך להפתיע. בניגוד למטרה הפורמלית שלשמה פועלים משרדי הממשלה, כלומר יצירת מקומות עבודה, למנהלי קרנות ההון סיכון אין שום אג'נדה כזו. המטרה שלהם היא אחרת לחלוטין - הם רוצים ליצור חברות, אם אפשר עם מינימום עובדים ומינימום עלויות, וכמה שיותר מהר למכור אותן הלאה לציבור האמריקאי או לחברות ענק. האג'נדה שלהם היא אחת ויחידה: רווח מהיר - וכל עניין התעסוקה הוא בעיקר בעיה שצריך לטפל בה. כיום, יותר משנתיים לאחר האופוריה וההגזמות של סוף שנות ה-90, מנהלי קרנות ההון סיכון עוסקים בעיקר בפיטורים, צמצומים, בקרת עלויות וביצירת חברות רזות בכוח אדם.



יתר על כן, כל הצלחה של קרנות ההון סיכון מתורגמת בדרך כלל לצניחה מהירה במספר המועסקים בישראל. ברוב המקרים, לאחר מכירה של חברת סטארט אפ לענק אמריקאי או בינלאומי, מועברות כל הפונקציות הניהוליות והתפעוליות לחו"ל, בעוד שבישראל נשאר רק מרכז פיתוח המונה כמה עשרות עובדים. במרבית חברות ההיי-טק שהצליחו, בהן כאלה שקרנות ההון סיכון השקיעו בהן מאות מיליוני דולרים, רוב העובדים הם זרים החיים בחו"ל ורק המיעוט הוא ישראלים המתגוררים בארץ.



דוגמה טובה היא חברת קיארו, שבה השקיעו הקרנות עד היום כ-210 מיליון דולר: מתוך כ-210 עובדי החברה, כ-160 נמצאים בחו"ל - וזה עוד לפני שהיא נבלעה על ידי רוכש אמריקאי.



ברמה הלאומית, לקרנות ההון סיכון אין יתרון ביצירת תעסוקה. נכון הוא שסביב המועסקים הישירים בחברות היי-טק נוצרים גם אלפי מקומות עבודה אצל ספקי שירותים, החל מייצור עד ניקיון ומסעדנות; אבל סיכום העשור הראשון של התעשייה מראה שהן אינן יעילות בהוספת מקומות עבודה.



זו לא בעיה של ההיי-טק אלא של אינטרסים סותרים: דווקא חברות היי-טק גדולות כמו אמדוקס , אורבוטק , צ'ק פוינט וקומברס הן אלה שיוצרות מקומות עבודה רבים, ולאורך זמן. היה ותחליט הממשלה להזרים כספים לשוק כדי לעודד את התעסוקה בהיי-טק - הרי שהשקעות בחברות הגדולות ובפרויקטים גדולים, שמימוש מהיר והעברת ההנהלה לקליפורניה אינן על סדר היום שלהן - יעילה פי כמה.