יש תחרות, המחירים יורדים: מה קרה ליוקר המחיה בעשר שנים?

בעשור האחרון חלו שינויים מהותיים בתחום יוקר המחיה בישראל, עם צמיחה בהוצאות משק הבית ושינויים בנוף הקמעונאי, כמעט בכל אחד מתחומי החיים.

תכף נסקור את השינויים, אבל קודם כל נלך למסקנה אחת ברורה שעולה מהנתונים: ענפים שמתבססים על יבוא נטול חסמים, שמשכלל את התחרות, מציגים עלייה מתונה יחסית במחירים, עלייה שכאשר משווים אותה לשכר שלנו, מגלים שבאותם תחומים כוח הקנייה שלנו רק עלה.

לעומת זאת, בתחומים שבהם שולטת הריכוזיות בחיינו, המחירים עלו מעל לעליית השכר ההמוצעת במשק.

תכף ניכנס לנתונים עצמם, אבל קודם כל, קצת על התמורות בענף הקמעונאות, שעבר ועובר שינויים רבים.

כך למשל חדרו לישראל לא מעט רשתות בינלאומיות חדשות כמעט בכל תחום: מרכב ואופנה ועד לתחום המזון, עם כניסתה של רשת הסופרמרקטים קרפור.

ולמרות זאת, חרף הצהרות על "מלחמה בריכוזיות", נדמה שזו רק גוברת. גם הבעלות על רשתות המזון עצמן מראה שינויים שאינם בהכרח לטובת הצרכן: אלקטרה מוצרי צריכה, הזכיינית של קרפור מחזיקה ברשתות שונות שנרכשו ועל ידה, חברת האנרגיה פז סיימה בימים אלו רכישה נוספת ומחזיקה במספר מותגי רשתות מרכולים ועוד.

צריך להבין שלא תמיד מדובר בהתרחבות שמבוססת על היתכנות צרכנית, אלא ניסיון להיראות גדולים וחזקים יותר בעיני משקיעים בבורסה - בין אם מדובר בחברה ציבורית או בחברה ששואפת להפוך לכזאת - או רכישה שהיא מוכוונת אקזיט, כמו המכירה בשווי של 2.1 מיליארד שקל של רשת פרשמרקט לחברת פז לאחר הנפקתה.

הכניסה של רמי לוי לבורסה, בשנת 2006, סימנה לא רק שלב חשוב בהתפתחותו העסקית, אלא שידרה לרבים שהנה, עסק שהתחיל כמכולת בשוק מחנה יהודה, צמח והפך לחברה ציבורית. בעקבות לוי הונפקה גם רשת ויקטורי (2008) ורשת כמעט חינם (2010).

בשנת 2019 הצטרפה לחגיגה גם רשת יוחננוף, רשת שופרסל הייתה שם כבר מזמן - ולא מן הנמנע שבקרוב נשמע על עוד רשתות, בענף שבו המילה "ציבורי" הפכה לא רק לסטטוס עסקי שמאפשר ביצועים גדולים יותר, אלא לסמל סטטוס.

סקרנו סל קניות שכיח המורכב מ- 88 מוצרים ממותגים ידועים, ללא מוצרים טריים מן החי והצומח ובחנו מה קרה למחיר הממוצע של הסל. למרות שראינו עלייה כללית של 17% בעלות הסל (כלומר - בכוח קנייה ריאלי, נוכח העלייה בשכר - כפי שתובא להלן - דווקא הקנייה בסופרמרקט פחות כואבת בכיס מאשר כאבה לפני 10 שנים).

חזרנו עשור לאחור, לשנת 2013 שגם בה חזינו בהתייקרויות באופן יחסי לשנה שקדמה לה - ובדקנו מה קרה למחירים מאז.

מטבע הדברים, אנחנו נוטים לבדוק התייקרות של מוצרי מזון, בעיקר את הבסיסיים שבהם כמו לחם, חלב וביצים. אלא שהחיים של רובנו מורכבים מהרבה יותר מאלה - ולכן בדקנו עוד מרכיבים בסל ההוצאות שלנו שעלותם, או ליתר דיוק - התייקרותם, מטלטלת את חשבון הבנק שלנו.

נתחיל ברשותכם "מתחת לפנס", בתחום שזכה ללא מעט כותרות בשל עליית המחירים הדרמטית בו: תחום הדיור. נכון שקצת קשה לכמת התייקרות ממוצעת בתחום, שכן יש אזורים בהם זינק המחיר באופן דרמטי ולעומתם כאלה שבהם המחירים עלו במתינות יחסית, ובכל זאת הצלחנו להגיע למספר הקסם: 109%.

מספר שכאשר מתרגמים אותו למילים, קשה לחשוב על משהו מלבד "וואו"...

אבל לא רק רכישת דירה התייקרה מאוד, גם מי שמחירי הדיור גרמו לו להישאר (או להעדיף) לגור בשכירות, ספג מכה קשה בכיסו, אם כי פחותה מעליית מחירה של דירה לקנייה.

אי אפשר לסכם את נושא הוצאות המגורים שלנו מבלי להתייחס למה שאירה בשנה וחצי האחרונות: תופעת עליית הריביות במשק. התופעה אינה חריגה ביחס לעולם, אך היא מובילה רבים להתמודדות לא מתוכננת עם מציאות שבה זינק ההחזר החודשי של המשכנתה. כאשר זה מתרחש במקביל להתייקרות המזון, הופכת ההתמודדות למורכבת הרבה יותר.

אם לפני עשור, ב-2013, היינו זקוקים ל- 183 משכורות (ממוצעות) כדי לרכוש דירה, היום הנתון כבר זינק ל- 285 משכורות לרכישת דירה!

כל זה קורה כאשר ההון העצמי לא מצליח לצמוח בגלל הזינוק בהוצאות וכאשר גם שוק ההלוואות והמשכנתאות הופך ליקר, הבעיה רק מחריפה. נהוג להתבונן בהקשר הזה בעיקר אל המגזר הפרטי, אבל לאחרונה מתגלים עוד ועוד עסקים שמתקשים להתמודד עם הגידול בהוצאות על רקע האטה כלכלית - ונקלעים לבעיות תזרים מזומנים קשות.

דיור ומזון הם מרכיבים נכבדים בסל ההוצאות שלנו, אבל מה באשר למזון רוחני? והרי לפעמים צריך לקחת את הילדים - אם לא לדיסנילנד, אזי לפחות ללונה פארק. וגם ההורים זקוקים מדי פעם לשאוף קצת אוויר...

נכון שלא מדובר על צורך קיומי ובכל זאת, בעידן הרשתות החברתיות - ילד או נער שלא נלקח לבילוי משפחתי, כמוהו כמי שהגיע לבית הספר בבגדים בלויים.

לאחרונה מרבים להזכיר לנו שלא רק המחירים התייקרו, אלא גם השכר שלנו. כאשר מישהו מקונן על המחירים בישראל בהשוואה לאלה של מדינות קרובות לנו גיאוגרפית או מנטלית, מטורקיה ועד לפורטוגל, נוהגים לשלוף מיד למולו את השכר החודשי הממוצע הנהוג בארצות אלה. על כך נאמר: נכון, אבל לא מדויק.

בואו נבחן עד כמה באמת עלה השכר שלנו: ובכן, שכר המינימום צמח בעשור האחרון ב- 30%, משכר שעתי של 23.12 שקלים ל- 30.91 שקלים שהם 5,571 שקלים.

גם השכר הממוצע (ברוטו) לשכירים זינק ב- 35% מ- 9,149 שקל ל- 12,349 שקל עדיין אינם מצליחים לגשר על הפערים שמתקיימים כאמור לא רק בדיור ובמזון, אלא גם בהוצאות חינוך, תרבות, בילוי, רכב, מוצרי צריכה ועוד.

מחירי המנות במסעדות זינקו בעשרות אחוזים, בילוי בקיץ עם הילדים הפך למשימה בלתי אפשרית, מחיר כרטיס כניסה ללונה פארק זינק מ- 98 שקל ל- 152 שקל - ומה תעשה משפחה עם 5 נפשות שמתכננת יום בילוי במרכז הארץ?

היא תאלץ להוציא יותר מ 1,000 שקלים על התענוג הזה, שהם כמעט 20% משכר המינימום החודשי! במילים אחרות: לילדים שהוריהם מרוויחים שכר מינימום, לא רק נסיעה לחו"ל היא בגדר חלום בלתי אפשרי, אלא אפילו יום כיף בתל אביב!

כרטיס כניסה לקולנוע עולה לנו 44 שקלים ו- 48 שקלים בהזמנה מראש, זינוק של 26% ואם נוסיף את ההוצאות הנלוות של הפופקורן והשתייה, שמחירן הממוצע מקביל לכרטיס הכניסה, נקבל שוב שמשפחה ממוצעת בעלת 5 נפשות, תוציא מאות שקלים לבילוי של שעה וחצי מול המסך.

רוצים לנפוש בצורה אחרת? בוודאי שמתם לב שמחירי החופשות בארץ זינקו בעשרות אחוזים ונופש בישראל עבור משפחה ממוצעת הפך גם הוא לבלתי אפרי, אפילו עבור משתכרי שכר ממוצע, שלא לדבר על מתחת לו.

דיברנו על משפחה וילדים? אז כמעט בכל תחום שנחקור נגלה התייקרות משמעותית אפילו במוסדות המפוקחים כגון צהרונים, מעונות ומוסדי חינוך.

למרבה הצער, רוב הציבור עסוק בימים האלה במחלוקת הפוליטית ובחוסר הוודאות שהיא מייצרת, החקיקה המשפטית אולי טובה בעיני אחדים ומסוכנת בעיני האחרים, אבל יוקר המחיה פוגע בזכות הקיום של כולנו!.

נכון שמדי פעם יוצאת איזו בשורה קטנה, בעיקר ממשרד הכלכלה על הורדת חסמים ועוד. מבלי לזלזל נאמר רק שלא מהתקנות האלה תצא הבשורה.

פתיחת השווקים לא הצליחה להביא פתרונות מעשיים לסל הצריכה שלנו. מה כן נפתח? יבוא של חלב ניגר, המוצר הבעייתי ביותר לייבוא: חיי מדף קצרים, שינוע יקר וכשרות שאינה תואמת את דרישות 15% מהאוכלוסייה. ועדיין מדובר בפעולה מבורכת.

יבוא החלב הוכיח שאפשר, אבל ללא תכנית להמשך עד לפתיחת כלל השוק ליבוא, מדובר באירוע חד פעמי. כך למשל ברשתות רבות נעלמו מהמקררים הגבינות הצהובות המוזלות שהתחרו בתנובה, למה? כי עם כל הקשקושים על מחויבות של הקמעונאים למלחמה ביוקר המחיה, בסופו של יום הם מעדיפים להכניס לקופה 30 שקלים במקום 15.

עוד נתון שזיהינו הוא ממותגים ידועים שהוכנסה להם תחרות של יבוא מקביל: בכל מקום שבו זה קרה, הצליחה התחרות להוזיל את מחירם היום. כך קרה לקפה ג'יקובס, שוקולד מילקה או טובלרון, חומר ניקוי אג'קס, משחת השיניים קולגייט, חטיף נייצ'ר וואלי, תחבושות הגייניות אולוויז, נוזל כלים פיירי ועוד שורה ארוכה של מוצרים.

במילים אחרות: אם מישהו מחפש את הכיוון להוזיל את המחירים לצרכן הישראלי, הרי שהם שם: יבוא מוגדל ופתוח לתחרות חופשית עושה את העבודה למעננו.

זאת ועוד: משרד הכלכלה מספר לנו על פתרון דבש לחג, הצגת מכסות ללא מכס ליבוא דבש כפתרון ליוקר המחיה. מה ששכחו לספר לנו הוא שרוב הדבש ה"ישראלי" שאנו רוכשים, מקורו ביבוא ולא ביצור מקומי, כך שלא מדובר בבשורה שניתן להתבסס עליה.

ואפילו אם נניח לרגע שכן, הציבור צריך פתרון בסיסי במוצרים שהשימוש בהם הוא יומיומי - ולא בצנצנת דבש שתשרוד לנו בארון שלושה חודשים בממוצע. הפתרון הוא טיפול במוצרים הטריים כמו שוק הירקות והפירות, העוף הבשר והדגים, הביצים והשמן, שמהווים כ- 30% מכלל הוצאות משק הבית במזון.

חלק מההתייקרויות האחרונות הוסברו לנו באמצעות עלייה בשער החליפין של הקל מול הדולר. הבעיה היא שזה לא ממש מתיישב עם העובדות: השער היציג ב- 2013 מול השער ביום שבו ערכנו את הבדיקה, מציג עלייה של בסך הכל 4% - משער של 3.559 לשער של 3.700 (מאז השער ירד עוד מעט, כך שאפילו עלייה קטנה זו צומצמה עוד יותר) ובכל מקרה, אין כאן נתון שאמור להסביר את הזינוקים במחירים.

מה עוד גילינו? עליות מתונה יחסית - בהשוואה לעלייה בשכר - בתחומים כמו מחיר רכב, שיעורי נהיגה, הוצאות חינוך ועוד. כלומר יש תחומים שבהם ההתנהלות הכלכלית שלנו נוחה משהייתה לפני עשר שנים, אבל למרבה הצער שאר המרכיבים בסל ההוצאות שלנו גוברים עליהם.

וכמה שמעתם בשנה האחרונה על עליית מחירי הדלק כגורם שייקר מאוד את הוצאות הייצור והשינוע? אז בדקנו - אפילו מחיר הדלק נמוך היום מזה של שנת 2013, בשיעור של 8.50% ! פשוט מדהים.

לכן נשוב ונדגיש: כל עוד לא יהיה פיקוח על שרשרת התהליכים בין היצרנים לקמעונאים, נמשיך לשלם יותר ותמיד נמצא את מי להאשים.

הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות