מוציאים כסף מישראל? הנה מה שאפשר לעשות עם מיליון שקל

ראש הממשלה מבטיח שהעתיד הכלכלי שלנו מזהיר ושר האוצר משבח את חוזקו של המשק, אבל לצד ההערכות האלה נשמעות גם הערכות אחרות, פסימיות יותר, על מה שעלולה החקיקה המשפטית לעולל לכלכלה בישראל.

ייאמר מיד, המשק הישראלי עודנו חזק מאוד, בעיקר בבחינה השוואתית למצבן של רוב הכלכלות בעולם. זו הסיבה ששיעור הצמיחה הצפוי לישראל הוא גבוה יותר מזה לצפוי לרוב המשקים - מאלה של צפון אמריקה, דרך אירופה ועד למזרח הרחוק.

יחד עם זאת, אי אפשר שלא לשמוע גם קולות אחרים, שמציינים שהמצב אולי טוב, אבל האופק מתקדר. החיזוק העיקרי לתזה הזאת, שאינה מבוססת על מספרים אלא בעיקר על תחושה, הוא מספר התומכים בה והפרופיל הגבוה שלהם: נגידי בנק ישראל בדימוס, פרופסורים לכלכלה, מומחים בעלי שם בישראל ובעולם - כולם תמימי דעים: אם החקיקה המשפטית תימשך ללא הסכמה רחבה, פגיעה בכלכלה היא רק עניין של זמן.

התזה הזאת מתייחסת למספר פרמטרים: בחינת מצב המשק במדינות שבהן נפגעו עצמאות מערכת המשפט והפרדת הרשויות, כמו למשל פולין והונגריה, אבל לא פחות מכך, לסנטימנט החמקמק של הציבור, ובתרגום לעברית: חוסר רצון של צעירים מוכשרים, מהסוג שהפך את ישראל לאומת הסטרט אפ, להמשיך ולהתגורר כאן.

אם הסעיף הראשון מדבר על הפחתת ההשקעות בישראל (מה שקורה כבר בפועל), הגבלות רגולטורית גלובליות, הפחתת דירוג אשראי ועוד, הרי שהחלק השני מתבסס בעיקר על תחושות בטן - די לראות את הפרופיל החברתי-תעסוקתי של רוב משתתפי ההפגנות, כדי להבין שלפחות בכל הקשור לפן הכלכלי של הדברים, מדובר באליטה הכלכלית של ישראל.

כמובן שזו הכללה, אבל חלק גדול מהמוחים חוששים לא רק לדמוקרטיה ולחירויות האזרח, אלא גם לחסכונות שנצברו בעמל רב: קרנות השתלמות, קופות גמל, נכסי נדל"ן ועוד. אם לרדד ולמקדם כאחד את ההתלבטות הזאת, הרי שהיא תהיה - מה לעשות עם מיליון שקל?

לא מדובר כמובן בשאלה כלכלית גרידא, אלא בשאלה שהיא כמעט אמונית: רוב מי שחרד לכספו, חושש לא רק מירידת ערך חסכונותיו, אלא מהיום שבו תתרחש - אם תתרחש - "הריצה אל הבנק". או אז יתכן ונחזה בבנקים נעולים, חוקי חירום שנועדו להגן על המשק מקריסה מוחלטת, איסור על הוצאת נכסים מהמדינה ועוד.

נכון שמדובר בתחזית אפוקליפטית, אבל לדברי כמה גורמים עמם שוחחנו לצורך הכתבה, מבחינתם גם האמונה שאיש כך יהפוך למפקד העליון של המשטרה, למשל, הייתה בגדר חזון אפוקליפטי פרוע עד לפני כמה שנים.

ההנחה הראשונה היא שמי שמבקש להוציא מישראל את חסכונותיו, לא מעוניין להשקיע אותם באופן הרפתקני. לכן התעלמנו מהשקעות באפיק מנייתי. נכון שהאפיק הזה עשוי להיות סולידי ונכון עוד יותר שמרבית כספי הפנסיה שלנו (למשל) ממילא מושקעים במוצרים פיננסים מעבר לים ( על ידי המשקיעים המכונים "מוסדיים"), אבל בכל מגע ישיר עם שוק ההון קיים אלמנט ספקולטיבי, כך שמראש התעלמנו מהאפיק הזה, הגם שהוא עשוי להתברר כאופציה הרווחית ביותר.

נשארנו עם שני מוצרים עיקריים: פקדונות ונדל"ן. נתחיל בראשונים: פיקדונות לטווח של 5 שנים, שאמורים להשיא תשואה סולידית, גם בסביבה של ריבית גבוהה יותר מזו שהכרנו עד לאחרונה (להזכירכם, באירופה הייתה נהוגה ריבית שלילית, כלומר - הבנק לקח מלקוחותיו כסף כדי להחזיק בכספם, רק כדי לעודד את הצמיחה שלמעט כמה חריגים, תקועה ביבשת כבר מאז 2008).

העלייה בריביות, שלא פסחה כמעט על שום בנק מרכזי בניסיון לבלום את האינפלציה, שיפרה את הרבית על פיקדונות. אלא שבירור שערכנו מגלה כי בהכללה, הריבית בישראל עודנה טובה - שווה או גבוהה יותר מזו המוצעת ברחבי העולם.

פיקדון שייסגר בישראל לטווח של שנה, יניב תשואה מובטחת של כ-4%. אמנם זו משתנה בין הבנקים - ולקח להם זמן "להפנים" (בלחץ המחוקקים) את המציאות הכלכלית החדשה, אבל נוכח החשש שמא הכנסת תצר את צעדיהם (או תטיל מס על רווחיהם), הם הגידלו מאוד את הריבית על הפיקדונות.

באירופה ובארה"ב קשה יותר להצביע על שיעור רבית אחיד, אבל בהכללה, לא מדובר בתמורה משופרת לפיקדונות. בחלק מהארצות מדובר אפילו על תמורה פחותה. בכמה בנקים אירופים שבהם בדקנו, התשואה שהוצעה לנו על פיקדון שנתי הייתה של 2.75%, נמוכה מהבנקים בישראל.

חלקם הציעו ריבית שנתית גבוהה יותר, של 3% ומעלה, אבל אפשרות זו תלויה בסכום הפיקדון, בגדול: כדי לזכות בהצעה משופרת תצטרכו סכום כפול (כ-500 אלף אירו).

זאת ועוד: חלק מההצעות הגבוהות יותר הן מעט פחות סולידיות, כלומר - אמון הציבור בהישרדותם ארוכת הטווח של בנק הפועלים, בנק לאומי וכך הלאה, עדיין גבוה יותר מאשר בנק "חצי מוכר" בחו"ל. ראינו מה שקרה לכמה בנקים בארה"ב (ופה ושם גם באירופה) שהתבססו בעיקר על הכסף הגדול שהניבה תעשיית ההייטק העולמית. ברקע שזו שקעה, הם קרסו.

אמנם ברוב המקרים שמרו הלקוחות על כספם, אחרי שלבנק הוענק חילוץ, ועדיין - אם כבר להיות חרדים לגורל הכסף, מוטב שזה יהיה בעברית...

לסיכום פרק הפיקדונות: אם השיקול הכלכלי גרידא הוא שמנחה אתכם, מוטב שתסגרו מיליון שקל לשנה אחת בבנק בישראל - מתוך ידיעה שצפוי לכם רווח הון (לפני מס) של 40,000 שקל.

אם אתם חוששים באמת לעמוד מול דלתות הבנק הסגורות, לאחר ששר האוצר הכריז על מצב חירום פיננסי והשר לביטחון לאומי שלח את המשטרה לפזר את ההתגודדות מול הסניפים, דעו שהמחיר שתשלמו על הפקדת כספיכם בבנק סולידי בחו"ל (שוב, בהכללה) הוא בערך אחוז אחד.

לפני שנעבור לפרק הנדל"ן, כדאי לזכור שבכל מקרה יש לכסף שלכם גם עלויות שינוע: החל מעמלות המרה לדולר או ליורו, חובת דיווח לרשויות (שאמנם אינה כרוכה בתשלום, אבל עלולה לגרום להן לבחון באופן הדוק יותר את התנהלותכם) וברוב הארצות, גם הבטים מיסויים.

זאת ועוד - בחלק מההתנהלות הפיננסית, לא משנה כרגע לאיזה צורך, מול רוב מדינות העולם, תידרשו לטיפול עו"ד, אישורים נוטריוניים ועוד. כלומר - יש פה עלות נוספת שרובנו עשויים שלא לקחת בחשבון. מה עלות השינוע של מיליון שקל לאירופה או לארה"ב? זה יכול להיות שונה ממדינה למדינה, אבל קחו בחשבון שהיא עלולה להצטבר לכמה עשרות אלפי שקלים.

השקעה בנדל"ן נחשבת להשקעה סולידית, אבל מי שבוחר להתנסות בה צריך להביא בחשבון מערכת מקומית ש חוקים במדינת היעד: החל מהצורך בפתיחה של חשבון בנק מקומי (בחלק מהמדינות), דרך הבטי מס בארץ היעד, המשך בחוקים להגנת הדייר (במקרה שמדובר בנכס להשכרה), עריכת חוזים בשפת המקום ועוד.

כל זה לא בא לרפות את ידי מי שבחר להשקיע בחו"ל, אבל כדאי לדעת מראש שיש עלויות כאלה.

ועכשיו - בכפוף לכל המגבלות דלעיל, הנה בכל זאת שתי התייחסות משני מומחים להשקעות נדל"ן בחו"ל:

אוהד ארד, מנכ"ל אינווסטו קפיטל, חברה המנהלת השקעות נדל"ן בחו"ל, בהיקפים של 600 מיליון דולר מסביר על יתרונות ההשקעה בפורטוגל:

"אחת המדינות שהרבה מאוד ישראלים מחפשים בהן הזדמנויות היא פורטוגל. אם יש מדינה שכל המגמות המאקרו כלכליות והחוקתיות תומכות בצמיחה שלה היא בדיוק פורטוגל. לא זו בלבד, אלא שהמחסור בדיור במחירים הוגנים בערים מרכזיות ומבוקשות כמו פורטו הולך וגובר, לצד היעדר עתודות קרקע פנויות לבנייה, והיא חווה עליית מחירים.

האפשרות ליהנות מהמגמות הללו היא להשקיע בפרויקטים של התחדשות עירונית ושיפוץ בניינים, ובכך לייצר השבחה עתידית שלא תלויה בציפייה לעליית המחירים בשוק. אחד מהגיוסים שהקמנו להשקעות ישראלים בפורטוגל מסתיים בימים אלה בשל התעניינות שנובעת מהסיבות הללו, ואנחנו מאמינים שהיקף ההשקעות שלנו במדינה ילך ויתרחב".

בועז לוויתן, מייסד משותף ומנהל הכספים של חברת Lendai המעניקה מימון ברכישת נכס בארה"ב למשקיעים זרים מסביר: "לדעתנו החובה של כל משקיע היא לבדוק את כתובת הנכס שמציעים לו ולחקור את האזור, כולל המצב הכלכלי, איכות בתי הספר ורמת הפשיעה. בארה"ב אפשר לקבל כמעט כל נתון שעולה על הדעת.

עם זאת, לעתים גם הבדיקות הללו לא יספיקו וכדי להפחית מאוד סיכונים, נציע רעיון מעט שונה. בתור מי שמתכננים לרכוש בית בארה"ב, תדאגו לבצע רק עסקה שמאחוריה יש גוף שמוכן להעניק מימון, כנגד הבטוחה. מדוע זה חשוב? כי אתם נהנים מבדיקה של גוף חיצוני ובלתי תלוי שהוא שותף חוב לעסקה והוא יממן אך ורק עסקאות שמנקודת המבט שלו הן בסיכון נמוך. זה לא אומר שהתשואה שלכם בהכרח תהיה חיובית, אבל תוכלו למזער את הנזקים להפסד מאוד משמעותי".