מנהל תקין בחברות הממשלתיות? אל תצחיקו את אמסלם

בואו נניח לרגע בצד את ההשתלחויות ("מופקרת", "אלימה", וחסרת מעצורים"), העלבונות ("היא הרי מאכרית", "היא לא כישלון, היא ריקבון") והמיזוגניות המזוקקת שמפיק מתוכו השר האחראי על החברות הממשלתיות, דודי אמסלם, כשהוא מדבר על מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, אותה הוא רוצה להדיח.

בואו נשים גם את רוזנבוים בצד, כי היא לא העיקר, ונתמקד בעניין עצמו: האם אמסלם מוכשר ויכול לשמש כרגולטור האחראי על חברות בשווי של מאות מיליארדים השייכות לאזרחי ישראל? האם הוא מסוגל להתגבר על יצריו הפוליטיים ולתפקד באופן ענייני?

החודשים המועטים שבהם הוא משמש כשר הממונה, מביאים למסקנה חד משמעית: לא רק שהתפקיד גדול עליו בכל פרמטר עסקי וכלכלי, חייבים להוציא את רשות החברות מידיו של אמסלם באופן מיידי ובהול, כיוון שהתנהלותו הכושלת פוגעת בכיסם של האזרחים ובקופת המדינה, ועושה נזק להכנסות העתידיות של ישראל.

רשות החברות היא מפלצת עסקית הכוללת 70 חברות וחברות בנות, בין היתר רפאל, התעשיה האווירית, מקורות, חברת חשמל, רכבת ישראל, נתיבי איילון ונתיבי ישראל, החברה למתנ"סים ועוד ועוד. היקף הנכסים שלהן עומד על 225 מיליארד שקלים, הן מכניסות בשנה 75 מיליארד, מייצאות 15.5 מיליארד, כשהרווח התפעולי עמד בשנה שעברה על 6 מיליארד שקלים סך הכל.

עד לכינונה של הממשלה הקודמת, הייתה הרשות תחת סמכותו של משרד האוצר, הבית הטבעי של חברות עסקיות שמגלגלות סכומי עתק כאלה, אלא שראש הממשלה נתניהו, החליט לצ'פר את אמסלם (או ליתר דיוק, נענה לתביעה החד משמעית מטעמו) ולהעניק לו את מכונת הכסף הלאומית, שבחובה מטמון פוליטי של מאות מינויי דירקטורים ומנהלים, פעמיים: הפעם הראשונה הייתה בממשלתו הקודמת והשנייה, בממשלת הימין על מלא.

אמסלם, שלמד תואר ראשון בכלכלה, עבד באגף התקציבים של המוסד לביטוח לאומי ובמחלקה הכלכלית במשרד האוצר בתחילת דרכו, והוכיח שהוא יודע לכבוש יעדים כשהוא רוצה. רק אתמול הצליח להשיג החזר מע"מ לחולים שרכשו תרופות מצילות חיים ותרופות חמלה. הוא היה אמור להבין את גודל האחריות שרובצת על כתפיו ולהתייחס אליה בכובד ראש ולא להשתולל ולרסק את כל מה שסביבו.

תפקידיה העיקריים של רשות החברות הממשלתיות הם לסייע בהפיכת החברות לרווחיות, יעילות ונקיות, תוך כדי מיקוד אחזקות המדינה בחברות ומתן שירות מצוין לאזרחי המדינה.

תפקידו של השר האחראי עליה, מתחלק לשלושה חלקים:

לקבוע מדיניות לפיתוח והשבחת החברות, לאפשר לרשות החברות לתפקד באופן תקין למען שגשוגן, וכנציג בעלי המניות, זאת אומרת, הציבור, לדאוג למינוי דירקטורים כדי שיוכלו לשגשג.

נתחיל מהמדיניות של השר. נכון לרגע זה היא מסתכמת בהנחיה לדאוג למינויים מהפריפריה, מה שנענה בשמחה על ידי הרשות, שגיבשה את תכנית "צוערים לקורס דירקטורים", כדי ליצור גיוון במינויים לחברות הממשלתיות. מעבר לזה כלום. לא יעדים לא מטרות, לא חזון. שום דבר. שהחברות יתגלגלו להן כמו שהתגלגלו עד היום.

נדמה גם שהשר הממונה לא מסוגל לאפשר לרשות החברות לתפקד באופן תקין. הוא עושה הכל כדי לפגוע, לחבל, להזיק ולחמוס כל מה נופל לו לידיים וכך נוצר מצב כאוטי שבו ממאן אמסלם למנות דירקטורים, לא נותן אישור למנות יו"ר דירקטוריון, אין מינויי של רואי חשבון מבקרים, לכן אי אפשר לקדם גיוסי הון, כל זה מביא למצב של חוסר תפקוד מזעזע, שבו אי אפשר לאשר תוכניות עבודה ותקציב, אין יכולת לחתום על דו"חות כספיים, הכל תקוע.

אנחנו רוצים שהחברות הממשלתיות, שכולנו בעלי מניות בהן, ושוות כל כך הרבה כסף, יתפקדו לפחות כמו חברות פרטיות ואף למעלה מזה, כדי להזרים עוד מזומנים לקופת המדינה, ולא יהפכו לסוג של סמרטוט עסקי חסר תוחלת בגלל קריזות של פוליטיקאי על מנהלת הרשות שכפופה לו.

אגב, אמסלם שהתהפך על רוזנבוים עכשיו, עשה את אותו הדבר כשראש הרשות היה ינקי קווינט והוא כיהן גם כשר הדיגיטל והסייבר: גם את קווינט הפך מהרגע הראשון שנכנס לתפקידו כשר הממונה, לשק חבטות זמין, ומכאן ניתן להסיק ששונא ה"צפונבונים" לא רואה במנהלי רשות החברות פונקציה ניהולית תורמת, אלא מכשול שצריך לבעוט בו, לדרוך עליו, לגלגל אותו בזפת, נוצות ורוק, ולהעיף אותם כמה שיותר רחוק.

הנה הגענו לפקאן המסוכר שעל הקאפקייק - המינויים. אף אחד לא מצפה מפוליטיקאי כמוהו לענוד כנפי מלאך עם נוצות לבנות פתאום, אבל הוא יכול היה לפחות להתאמץ קצת לתת תחושה שהוא ממנה אנשים ראויים לתפקידי מפתח בחברות של כולנו. אלא שאמסלם מעדיף לבזוז מהמקפצה, ולפזר את השאריות לאוויר, כדי שכולם יראו ויבינו עם מי יש להם עסק - בנאדם שהמנהל התקין ממנו והלאה.

אם לא היה מדובר בסכומי כסף אדירים כאלה, היינו יכולים להתייחס להתנהגות שלוחת הרסן הזו כמו לתקלה שאפשר לעבור עליה לסדר היום. אבל אסור לתת לשר שאמון על מינויים בחברות ביטחוניות רגישות, ובתשתיות קריטיות, להתנהג כמו הילד המופרע של הכיתה, בלי שאין אף אחד שמנסה לשים לו גבול.

כבר מזמן היה צריך המנהל שלו, נתניהו, לצאת מהחדר שלו ולקרוא אותו לסדר בדחיפות (אלא אם כן עוד יתברר בסוף שאמסלם הוא המנהל של נתניהו). מכיוון שזה לא קרה וכנראה גם לא יקרה, חבריו לממשלה, שרובם מסוכסכים אתו, חייבים לדרוש את העברתו מהתפקיד, ועכשיו. כשרים שאחראיים על החברות האלה, כל אחד בתחומו, בטחון, אנרגיה, תשתיות, תחבורה, הבוץ שמשפריץ אמסלם לכל עבר, ידבק גם בהם.