ביום שישי בשבוע שעבר, התקיימה שיחה בין אבנר - בעל משק עם לולים שמתגורר באחד מיושבי הגליל המערבי לבין בחור שהציג את עצמו בשם "טארק" - נציג של "חברת שמירה" מקומית:
"תקשיב ותקשיב טוב, למה לא תהיה עוד פעם .אני אומר את זה פעם אחת ואתה מקשיב - אני מחברת השמירה באזור שלך, ששומרת שהלולים שלך לא יישרפו. אתה משלם - והתרנגולים נשארים בחיים. אתה לא משלם? אנחנו שורפים לך את הכול. יש לך יום לחזור אלי".
המילים המאיימות הללו הובילו את אבנר לשלם מיד 5,000 שקלים - דמי שמירה חודשיים. "יש לי תרנגולים בסכום של 200 אלף שקלים. העדפתי לשלם ולישון בשקט. נכון ש-5,000 שקלים זה הרבה כסף, אבל לא צריך יותר מלפיד בוער בשביל לגמור לי על העסק ועל החיים. העדפתי להוריד את הראש מאשר שיורידו לי אותו בכוח".
המקרה של אבנר אינו מקרה פרטי. רחוק מכך. המציאות בה בעלי עסקים משלמים פרוטקשן הפכה למכת מדינה ולאיום חמור ביותר על המשילות, הביטחון והסדר בתחומי ישראל. התופעה הפסולה נידונה אין ספור פעמים בתקשורת, אולם היבט אחד לא לובן באופן מסודר - תעשיית הפרוטקשן כמנוע כלכלי רב עוצמה של משפחות הפשע וגופים עבריינים במדינה.
צללנו לתוך הדוחות, המחקרים, הישיבות השונות שהתקיימו בכנסת סביב הנושא, שוחחנו עם ראשי מועצות וגורמים שונים, הכול על מנת לנסות להבין - כמה כסף מתגלגל בתחום הפרוטקשן בישראל ומה הנזק המצרפי שנגרם לכלכלת המדינה בשל התבססות הנורמה העבריינית הזו.
הגליל המערבי בוער מפרוטקשן
"הפרוטקשן הוא עסקה לא־סימטרית ולמעשה 'טפילית' בין סוחט לנסחט, שעיקרה הוא עסקה שבה הנסחט משלם לסוחט בעבור שירות קיים או תואנת שווא של שירות, בכפייה או ברמייה, תחת איום מרומז או מפורש באלימות", מציינים החוקרים מורין אמיתי ודן גפן, במסגרת נייר עמדה שפרסם פורום קהלת (הפורום שמזוהה עם הימין הכלכלי והפוליטי בישראל).
לדבריהם, התמריץ של הנסחטים לשלם מובן - עלויות הנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מאי־תשלום יהיו תמיד גבוהות מדמי החסות שהם יתבקשו לשלם, בוודאי בטווח הקצר. בנוסף, תשלום דמי החסות יהיה זול יותר במידה משמעותית גם מהתשלום שיבקשו חברות שמירה על־מנת להגן על הנסחט מפני הסוחטים.
כך, ברבות השנים, נוצרה מציאות בה הנסחטים יודעים שהמדינה וגופי האכיפה יתקשו למנוע את הנזקים שצפויים להיגרם להם אם יתלוננו ויסרבו לשלם. בנייר העמדה נכתב כי עבירת הפרוטקשן היא פשיעה שקל וזול להוציא לפועל - אין "מוצרים" או "תשתיות" יקרים, ולכן אין צורך להשקיע משאבים רבים בהסתרתם כמו בעברות הסמים, הנשק או ההימורים, ובשל כך גם הסיכונים הניטלים במסגרתה נמוכים יחסית.
נוסף על כך, הפשע מבטיח הכנסה קבועה ובטוחה לאורך זמן, אשר מבטיחה ודאות תזרימית לסוחט, במיוחד במקרים שבהם הנסחט הוא בעל עסק המקיים אינטראקציה קבועה עם הסוחט, לא פעם בהתאם ליכולת הכלכלית שלו ולשיוך הגיאוגרפי.
גורם שמעורה בנושא: "בישובים יוקרתיים בצפון, בעלי וילות שנמצאות בבנייה משלמים סכום שנע בין 5-15 אלף שקלים מדי חודש, במהלך הבנייה, בשביל שלא ישרפו להם את הבית. בישובים לא יוקרתיים - הסכום יורד בחמישים אחוז".
ומה בנוגע לבעלי עסקים?
"זה מאוד תלוי בסוג של העסק ובגודל שלו - עסק קטן, נגיד בית קפה עם חמישה שולחנות, יידרש לשלם 2-4 אלף שקלים לחודש. מסעדה גדולה - הסכום כבר מגיע ל 5,000-8,000 שקל- ואם מדובר על מפעלים - לא מעט מהם משלמים סכומים שמגיעים ל 20-30 אלף שקלים, בחודש".
מסיבה זו הפרוטקשן מקושר פעמים רבות לארגוני פשיעה, אשר במובנים רבים הם ארגונים בעלי אופי עסקי.
"לא צריך תשתית, לא צריך הרבה אנשי קשר, אין כמעט השקעה כספית, יש כאן רק רווחים", מציין אותו גורם, "לארגוני פשיעה יותר קל כי כל המערכת כבר עומדת, אבל בשנים האחרונות, נכנסו גם לא מעט עבריינים בודדים לענף. אני מכיר בחור בן 24 מאחד הכפרים בצפון, שגובה לבד סכום של מיליון שקלים בשנה מבעלי עסקים מסכנים".
נוסף על כך, בעברת הפרוטקשן יש מרכיב של הלבנת הון - החזות המסחרית של "חברת שמירה" או של כל נותן שירות אחר מאפשרת לארגון הסוחט להלבין כספים, הן מכספי הסחיטה והן מאפיקי פשיעה אחרים, על־ידי הכנסתם - באמצעות חשבוניות פיקטיביות - למחזור העסקי של אותה חברה.
ומה בנוגע להיקף התופעה? מסקר שנערך ע"י ארגון "השומר החדש", עולה כי שכיחות התופעה בגליל המערבי וברמת הגולן - מגיעה למספר מטריד ביותר של 93% מהמשיבים שנתקלו בתופעה באופן אישי. למעשה, אין כמעט ישוב או מועצה מקומית בגליל, בו משפחות הפשע לא גובות פרוטקשן.
בתוך מציאות זו, בולטת המועצה המקומית שלומי עם שיעורי פשיעה אפסיים שמגיעים ל- 0.02% וללא מקרים מוכרים של פרוטקשן.
"העבריינים למדו מזמן: אין כניסה לשלומי, בטח ובטח כדי לגבות כאן פרוטקשן. אצלי אין חוכמות. מעולם לא אפשרתי למשפחות פשע לדחוף את אפן לכאן, ובמקרים הבודדים, שמישהו ניסה להתחכם, בתוך זמן קצר הוא עשה סיבוב פרסה והסתלק", מציין ראש המועצה ב-25 השנים האחרונות, גבי נעמן.
איך הוא מצליח לחסום התבססות של עבריינות? "הרבה יותר קשה להתמודד עם עבריינות שקרמה עור וגידים, מאשר למנוע מלכתחילה את ההתבססות שלה", הוא אומר ומוסיף, "מיומי הראשון במועצה חרתי על דגלי אפס סובלנות לפעילות עבריינית ביישוב. שום עבריין לא ירגיש בנוח לחיות בשלומי. אנחנו נמרר לו את חייו ונדחק אותו החוצה".
עלויות הפרוטקשן מגולגלות אל הצרכן
תופעת הפרוטקשן משפיעה על הכלכלה בכמה רבדים. השפעתה העיקרית דומה לזו של מערכת מס, ויש אף חוקרים הבוחרים להציגו כנטל מס נוסף על העסקים.
כמו המס המדינתי, גם הפרוטקשן מקטין את התפוקה המיוצרת ומוביל לעליית מחירו של השירות שהנסחטים מציעים. "גם אם חלק מאובדן הערך מגיע לידי הסוחטים, חלק אחר פשוט מפסיק להתקיים, כלומר, נוצר 'נטל עודף', שפירושו פגיעה ביעילות הכלכלית. משמעות הדבר היא שגם אם רווחיהם של ארגוני הפשיעה מפרנסים אנשים, נזקה של פשיעת הפרוטקשן עולה על תועלתה", צוין באותו נייר עמדה.
למעשה, רובד העלויות הראשון של פשיעת הפרוטקשן הוא הפגיעה בצמיחה הכלכלית של העסק שנפגע ישירות מהתשלום לסוחטים. עסק שמשלם פרוטקשן נאלץ להשקיע פחות בצמיחה ובפיתוח שלו עצמו, ובכך נמנעת הגדלה פוטנציאלית של התוצר העתידי.
"עבור עסק קטן שמגלגל כמה עשרות אלפי שקלים, תשלום של 7,000 שקל בחודש, מהווה בעיה - זה כמו להעסיק עוד עובד, רק ללא התפוקה שנלווית לכך" מציין רואה חשבון עימו שוחחנו "אני מכיר לא מעט עסקים בצפון שסגרו את העסק בגלל שתשלום הפרוטקשן כרסם להם נתח משמעותי מהרווחים".
כמו כן, לעיתים רבות, עלויות תשלום הפרוטקשן מגולגלות אל כתפי הצרכן. כך למשל, 87.5% מתוך מאות הקבלנים שהשתתפו בסקר של התאחדות הקבלנים שנעשה לאחרונה, הודו כי התבקשו לשלם דמי חסות להרחקת משפחות פשע ועבריינים מאתרי הבנייה שלהם.
כמו כן 44% מהמשיבים ציינו כי עלות דמי החסות שהושתה על אתר הבנייה במיזם שלהם נעה סביב 350 אלף שקל למיזם; 40% נוספים ציינו תג מחיר של 350-500 אלף שקל למיזם; והשאר הצביעו על התייקרות אפשרית של מיזמי בנייה בעקבות התופעה גם בשיעור של מיליון שקל ואף יותר מכך.
" אני ייקרתי את המוצר שלי ב 10%, כי אחרת, לא משתלם לי לעבוד", אומר טל, בעל מסגריה בגליל, "הספיק לי פעם אחת שהם שרפו לי רתכת שעלתה 20 אלף ועוד מכונה לחיתוך פלזמה בסכום דומה. מאז אני משלם להם, כבר חמש שנים, כל חודש 3,000 שקל, אותם אני נאלץ לגלגל לצרכנים. זה הפך להיות חלק מהתחשיב".
תופעת הפרוטקשן התחילה לזלוג גם למכרזי בנייה ותשתיות ציבוריים
רובד העלויות השני הוא ערך הנזק הנגרם לנסחטים הבוחרים לא לשלם. מדובר בנזקים בדמות פגיעה בגוף או בקניין נזק לציוד או לשטחי חקלאות. וכך למשל, על פי נתוני פורום הביטוח, במהלך חמש השנים האחרונות הוצתו למעלה מ-250 טרקטורים וציוד צמ"ה, בעלות מצטברת של למעלה מרבע מיליארד שקלים. הנזק למבנים, מוערך גם הוא בסכום מפלצתי של חצי מיליארד שקלים.
דוגמאות כמובן שלא חסר: ביום רביעי בשבוע שעבר, נשרפה כליל חנות "מרכז האנרגיה", עסק משפחתי ותיק בן כמה עשורים בלב חצור הגלילית. להערכת הבעלים, החנות הוצתה על רקע ציפיית עבריינים לתשלום דמי חסות.
הנזק? מאות אלפי שקלים. " זה טרור לכל דבר כולל איומים ברצח, ירי על חקלאים ובעלי עסקים ושריפת רכוש ובעלי חיים, כפי שראינו אמש כאן אצלנו במועצה. אנחנו מבקשים ממך היום, מפכ"ל המשטרה, די. די לטרור, די לאיומים, די לשריפות, די לסחטנות ודי לפגיעה ההרסנית בבעלי העסקים", אמר לאחרונה ראש מועצה אזורית גדולה בצפון, במסגרת פגישה שנערכה עם המפכ"ל קובי שבתאי, שהגיע מלווה במפקד מחוז צפון ניצב שוקי חתוכה וצמרת המשטרה.
בתוך כך, לאחרונה פורסם כי תופעת הפרוטקשן התחילה לזלוג גם למכרזי בנייה ותשתיות ציבוריים. היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ) בלהב 433 במשטרה, בשיתוף עם פרקליטות המדינה, הודיעה כי היא מנהלת חקירות של שני מקרי פרוטקשן לכאורה במכרזים של המדינה להקמת מיזמי תשתית לאומיים.
החשש הוא כי מדובר בתופעה הרבה יותר רחבה, שקיימת בכל רחבי הארץ ובלא מעט מכרזים גם ברשויות המקומיות. "הפשע המאורגן התפתח והפך להיות הרבה יותר מתוחכם מבעבר. הוא לא יצהיר בראש חוצות "הגעתי, הנה אני", אלא יעבוד באופן מתוחכם כפי שנעשה במקומות אחרים בארץ וגם בעולם - להכניס נציגים שתולים אל תוך המערכת ולפעול בצללים, משם", מציין נעמן ומבהיר: "בשלומי זה לא יקרה - כל עוד אני נושם, שלומי תישאר נקייה מסממני פשיעה".
כמה כסף מגלגל תחום הפרוטקשן בישראל?
היקף ההון השחור בישראל שמתדלק את ארגוני הפשיעה, מוערך בכמאתיים מיליארד שקל בשנה, כך על פי משרד האוצר. ב-OECD העריכו את היקף ההון השחור בישראל ב-20% מהתוצר שעומד על סכום של כ- 1.7 טריליון שקל. חישוב פשוט מעלה כי מדובר בעצם על 300 מיליארד שקל. אינדיקציה לסכום שמגלגל התחום, ניתן לקבל מהנתון הבא: על פי פרסום של משטרת ישראל מהימים האחרונים, מתחילת השנה, היא החרימה למעלה מ-1.2 מיליארד שקלים לטובת חילוט. מדובר בכספים ונכסים שהגיעו מפעילות פלילית, בעיקר של ארגוני הפשיעה, ובכלל זה, כמובן - מגביית דמי חסות.
"כל מספר זוכה. יש כאלו שגורסים כי מדובר על סכום של לפחות 3 מיליארד שקלים, ויש כאלו, שסבורים כי היקף הפעילות לא חוצה את רף מיליארד השקלים", מסביר הכלכלן דורי כהן, ששוקד בימים אלו על עבודות דוקטורט בנושא. לדבריו, מעניין מאוד כיצד תשפיע החקיקה החדשה על היקף התופעה, ויתכן מאוד שהיא תוביל לקיטון בהיקפה. המדובר על נוסח חדש לחוק שכולל שתי עבירות חדשות שעניינן גביית דמי חסות בנסיבות שונות, והקלה על הוכחת העבירות באמצעות חזקת מודעות, עונשי מינימום למי שעובר על העבירות החדשות וכן הסדרי חילוט, ובין היתר חילוט אזרחי, שמשמעותו חילוט על ידי בית משפט של רכוש הקשור בעבירה, שלא על בסיס הרשעה.
לסיכום, הוא מדגיש, הנחת העבודה של נעמן, על פיה זול הרבה יותר למנוע התבססות של תופעה כזו מאשר להילחם בה - מדויקת מאוד: "גבי נעמן צודק ושלומי היא דוגמא מצוינת לגישה שהוכחה כיעילה מאוד. עבריינים זה כמו חולדות, אפשרת לאחד להיכנס ותוך כמה זמן, הוא מביא את כל המשפחה. הרבה יותר קל מלכתחילה למנוע כניסה שלהם, מאשר להדביר אותם. אני מדבר עם ראשי רשויות אחרים, שבוכים לי כי הם אינם יודעים איך להתמודד עם הפוגרום שהעבריינים מייצרים בשטח שלהם".