מיהו שמרן ומיהו אקטיביסט? פסק דין חדש של העליון מגלה שוב שפה זה לא אמריקה

לפני כשבועיים, לקראת הדיונים בבית המשפט העליון בעתירות ב"חוק הנבצרות" ו"חוק הסבירות" הופיעה במהדורת החדשות של ערוץ 14 שקופית ובה חלוקה של שופטי בית המשפט העליון לשלושה מחנות: אקטיבסטים, שמרנים וקבוצה שלישית של שופטים שלא ברור שיוכם. בין השופטים שנצבעו כשמרנים נכללה גם השופטת גילה כנפי-שטייניץ.

הכללתה של השופטת כנפי-שטייניץ בקבוצת השמרנים נבעה, ככל הנראה, מהקשר המשפחתי הברור שלה - נישואיה לשר וחבר הכנסת מטעם הליכוד לשעבר - יובל שטייניץ.

פסק דין חדש של השופטת כנפי-שטייניץ שפורסם השבוע, שדווקא לא עוסק בסוגיות חוקתיות או מנהליות, מלמד שהכללתה של השופטת כנפי-שטייניץ כשייכת לקבוצת השמרנים אינה מבוססת על עובדות או על פסיקות השופטת, אלא בעיקר על תדמיתה. פסק דין זה, ופסקי דין נוספים שניתנו לאחרונה בסוגיות אחרות (כמו בג"ץ בעניין הבחירות בטבריה) צריכים ללמד את כל מי שמתיימרים לצבוע את שופטי בית המשפט העליון בצבעים דיכוטומיים של שמרנים או אקטיבסטיים - שישראל אינה אמריקה.

הרקע לפסק דין שפורסם חוזר עוד לשנת 1958, אז קבע בית המשפט העליון את ההלכה המכונה "הלכת פיצול הסעדים" (או הלכת עקריש). הלכת פיצול הסעדים קובעת כי לנוכח ההפרדה בחוק בין סמכויות בתי משפט השלום לבין בתי המשפט המחוזיים, במקרים רבים, על תובע בענייני מקרקעין לפצל ולהגיש שתי תביעות שונות (האחת לבית משפט השלום והשניה לבית המשפט המחוזי). זאת, גם אם מדובר באותו המקרה ובאותה המסכת העובדתית.

בית המשפט העליון הסתמך בהלכת פיצול הסעדים, כאמור, על לשון חוק בתי המשפט דאז, שנוסחו כמעט זהה לנוסחו היום.

הלכת פיצול הסעדים הובילה לתוצאות אבסורדיות ממש. אם תובע ביקש להגיש תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין וקבלת פיצויים שנגרמו עקב ההפרה, היה עליו להגיש את תביעת האכיפה לבית המשפט המחוזי ואת תביעת הפיצויים לבית משפט השלום (במקרה שסכום הפיצוי נמוך מהסכום שבסמכות בית המשפט המחוזי). מטבע הדברים, ההלכה הובילה להתדיינות רבות ומיותרות בשאלת הסמכות והובילה גם לפסקי דין של בית המשפט העליון שעסקו בסוגיה.

במהלך השנים צומצמה תחולתה של הלכת פיצול הסעדים, על ידי בית המשפט העליון בדרכים מגוונות. ביקורת רבה נמתחה, בפסיקת בית המשפט העליון ובספרות על תוצאותיה של הלכת פיצול הסעדים. למעשה, כבר בעת מתן פסק הדין נשיא בית המשפט העליון דאז זוסמן הבהיר כי ההלכה נובעת מלשון החוק, אך ראוי שהכנסת תפעל לתיקון החוק, כך שתובעים לא ידרשו להגיש תביעות כפולות לבתי משפט שונים בגין אותו מקרה. שופטי בית משפט עליון רבים נוספים קראו לכנסת במשך עשרות שנים לפעול לתיקון החוק.

בפועל החוק לא תוקן (הגם שהוחלף בחוק חדש), ולמרות צמצומה - הלכת פיצול הסעדים המשיכה לחייב את בתי משפט השלום והמחוזיים.

פסק דין של השופטת כנפי-שטייניץ שפורסם השבוע (רע"א 2299/23 זילברברג נ' פרו) נפתח במילים הבאות: "האם בשלה העת להעמיד את ההלכה עתיקת היומין, הידועה במקומותינו כ'הלכת פיצול הסעדים', לבחינה מחודשת? זו השאלה המרכזית המונחת לפתחנו". בפסק דין מקיף ויסודי סוקרת השופטת כנפי-שטייניץ את ההלכה, צמצומה במהלך השנים, הקריאות השונות לתיקון החוק והביקורת הרבה שנמתחה על לשון החוק וההלכה הנובעת ממנו. לאחר סקירה זו קבעה השופטת כי "בשלה העת לבחינה מחודשת של הלכת פיצול הסעדים".

ויוזכר שוב, הכנסת לא שינתה את נוסחו של החוק ולא חל שינוי חקיקתי המצדיק את הבחינה המחודשת.

והנה, דווקא השופטת כנפי-שטייניץ, מכל שופטי בית המשפט העליון בעשרות השנים האחרונות, היא זו שמצאה את הדרך לבטל את הלכת פיצול הסעדים (הנשענת על לשון החוק).

השופטת כנפי-שטייניץ הגיעה לתוצאה המיוחלת של ביטול הלכת פיצול הסעדים, תוך שימוש במונחים כמו "תכלית" "שיקולי יעילות דיונית" "שאיפה פרשנית להגשמת הרמוניה חקיקתית" ועוד מונחים מסוג זה, המאפיינים שופטים הנחשבים אקטיבסטיים ולא שמרנים. השופטת כנפי-שטייניץ אף הסתמכה בטיעוניה על לשונו של סעיף חוק אחר בחוק בתי המשפט על מנת להגיע לתוצאה המיוחלת.

הטיב לסכם זאת השופט עמית שהצטרף לשופטת כנפי-שטייניץ בפסק הדין: "חברתי, השופטת ג' כנפי-שטייניץ השכילה בפסק דינה להראות כי אין צורך להמתין ל"חמורו של משיח" עד אשר ייענה המחוקק לקריאה ויתקן את החוק, וכי ניתן להגיע לתוצאה הרצויה בדרך של אבחון הלכת עקריש הארכאית".

הגם שנדמה שפסק הדין עוסק בסוגיה דיונית ולא מהותית, העובדה שהשופטת כנפי-שטייניץ היא זו שהובילה את המהלך לביטול הלכת פיצול הסעדים, עשויה ללמד על האופן בו תפסוק בעתיד בסוגיות בהן קיים מתח בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, כמו הסוגייה הנפיצה העומדת לפתחו של בג"ץ - העתירות ביחס לביטול עילת הסבירות.

פסיקה זו גם ראוי שתלמד כי החלוקה בין שני מחנות בבית המשפט העליון הישראלי היא חלוקה מלאכותית, שאינה באמת בוחנת את פסקי הדין של השופטים, אלא נובעת מתדמית השופטים והגורם שהוביל למינויים.

עו"ד אפרים אופק אהרון שותף במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'