בלהט השבוע המטורף שחלף שכלל את פרסום מדד יולי, הותרת דירוג אשראי של פיץ' כנו ומולם את הזינוק בדולר, נחבא אל כלים אירוע מהותי. היועצת המשפטית לממשלה החליטה שלא לייצג בבג"ץ את עמדת השרים בסוגיית הדחת מישאל וקנין כיו"ר הדואר.
בכך אימצה היועצת את עמדת מיכל רוזבוים מנהלת רשות החברות. שר התקשורת שלמה קרעי הגיב: "נתקן את המעוות. מי שחושב שהאחריות היא על נבחרי הציבור אבל הסמכות לא, טועה".
בכך הביע קרעי את עמדת השרים הטוענים שמצד אחד יש להם אחריות, אך מהצד השני הם אינם מסוגלים למשול כפי שהציבור שבחר בהם רוצה. הבעיה היא פחות בתזה ויותר בכך שהם שואפים למשילות טוטליטרית בסגנון פוטין.
כולם זוכרים את האמירה של מירי רגב מ-2016: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו". קחו את אותה אמירה שעוררה בזמנו סערה רבתי, תוסיפו לה מנה גדושה של סטרואידים ותקבלו את משנתו של השר דודי אמסלם.
השר שגילה עד כה יכולת נדירה באיתור רולקסים בזמן הפגנות, מגלה שהוא נעדר נורמות שלטון בסיסיות. בין תמונות ממטבחו שהוא מעלה לפייסבוק, מסתבר שהוא גם בעל כישורים של רופא עיניים המסוגל לאבחן, ללא מיקרוסקופ, שאובדן עינו של טייס במחאה אינה יותר משריטה.
אותו השר גם חושב שאין שום בעיה במינוי חברים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ואפילו כשמדובר בעורך דינו. אלא שלרוע מזלו הוא נתקל בדור הלא נכון.
מיכל רוזנבוים מנהלת רשות החברות, הלוחמת בנורמות המקולקלות, מנסה להסביר ללא הועיל מדוע אסור למנות מקורבים רק כי מתחשק, ומדוע נבחרת הדירקטורים אינה נבחרת כדורגל. היא מנסה ליצור קשר ואמסלם מורה לה להתנתק.
גם שר התקשורת שלמה קרעי התנתק מהדואר, לאחר שהנהלתו יצאה נגדו ועתרה לבג"ץ כנגד הדחת יו"ר הדירקטוריון מישאל וקנין. גם כאן הדואר עלול לשלם את המחיר העסקי כמו עיכוב בהפרטה, בהנחה שהנתק בין הצדדים יימשך.
ויש את עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר המגלה אומץ לב אזרחי. הוא לא היסס להופיע בוועדת החוקה כדי להשמיע את הסתייגויותיו על השלכות חוק הנבצרות. הוא השמיע באומץ את עמדתו לפיה המועמד של סמטוריץ' לתפקיד יו"ר רשות ני"ע אינו עומד בקריטריונים המקצועיים.
אפילו היועצת המשפטי של הכנסת עו"ד שגית אפק (בעבר היועצת המשפטית לוועדת הכספים) המקורבת למשה גפני, אינה מהססת להשמיע עמדת מקוריות: לעיתים היא יוצאת כנגד היועצת המשפטית לממשלה (כמו בחוק הנבצרות), אך השבוע הפתיעה כשסירבה לעתור בשם הכנסת לבית המשפט בבקשה לפסול את השופטת אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון מדיון בעתירות.
רוח גבית מרעננת ניתנת לכל אלה ניתנת על ידי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. לצערה של ממשלת הנורמות המושחתות היא מונתה כאחראית משמרת דווקא בממשלתם, והתסכול גואה: כמה פעמים איימו לפטר אותה, כמה פעמים הטיחו בה דברי ביקורת עד כדי ירידה לנושאים אישיים - אבל היא בשלה.
כמובילה בין שומרי הסף, היא הדוגמה הטובה ביותר לכך שממשלת נתניהו נפלה על הדור הלא נכון, לא רק בקפלן.
עכשיו עצמו עיניים ודמיינו מה היה קורה אם ביטול עילת הסבירות היה נכנס לתוקף? אמסלם היה ממנה את חבריו, קרעי היה מעיף את מישאל וקנין, מירי רגב כבר הייתה דואגת שפרויקט התשתיות הגדול הבא יימסר למקורב, ניר ברקת כבר היה נפטר מנהלת רשות התחרות וסמוטריץ' מהיועץ המשפטי שלו.
ומה עושה נתניהו בכל אלה? האם במסגרת מה שמכונה משילות הוא מנסה לקרוא לסדר את השרים ולבלום את בליץ השחיתות במסגרת החוק?
האם יכנס ישיבת ממשלה מיוחדת, כבקשת רוזנבוים, לדיון בטענותיה כנגד השר אמסלם? הסיכוי שזה יקרה דומה לסיכוי שיצליח סוף סוף לבלום את תכנית הגרעין האירנית.
לנתניהו צרות בשפע, כמו הדרישות של החרדים בנושא חוק הגיוס, הכשירות של מערכת הביטחון וחיל האוויר בראשה, הדיונים בבג"ץ בעתירות השונות - ומעל לכל רצונו לקבל סוף סוף את כרטיס הביקור המיוחל לבית הלבן. בניגוד לשקרים שהפיצו מקורביו, בספטמבר הקרוב זה כבר לא יקרה.