בלוז ללחם האחיד: לאן נעלם מוצר הצריכה הבסיסי בישראל?

אם תזדרזו ותגיעו מוקדם בבוקר לחלק מרשתות השיווק והמכולות השכונתיות, ותחפשו בין מדפי הלחם, נ.צ. קרוב לאחיד הפרוס ומתחת ללחם המועשר והקל, יכול להיות, שאי שם בפינה, חבויות מהעין, תמצאו מוצר נדיר ומוגן - כיכרות לחם שלמות, שחומות, שיצאו לא מזמן מהתנור, התוך הרך והכהה, עטוף קליפת פריכות שמתפצפצת לפירורים קטנים כשבוצעים ממנו חתיכה.

אליהו צמח, מאורנית, מקפיד להקדים את משאית החלוקה, וכבר שנים אורב לכיכרות האחידות הנדירות האלה, שמספרן נמוך תמיד מעשר חתיכות, כדי לזכות באחת מהן. אצלו זה לא רק פינוק ונוסטלגיה, אלא צורך בריאותי, שלא מאפשר לו לצרוך את חומרי השימור. הכיכר האחידה היא היחידה, במחיר סביר, שאינה מכילה אותם.

אלא שבחודשים האחרונים אספקת הלחם האחיד השלם, שגם ככה מגיע בכמויות מזעריות, נפסקה כמעט לחלוטין, וצמח זועם: "למאפיות לא כדאי כנראה לייצר את הלחם השלם", הוא אומר לוואלה, "כי הוא לא מחזיק מעמד כמו הלחם האחיד הפרוס, בגלל החומרים המשמרים, שבוע בלי להיות במקרר.

אבל יש אנשים שצורכים אותו, חלק בגלל שהוא זול יותר מלחם הפרוס, אבל חלק בגלל שהם לא יכולים לאכול לחם אחר וזה מרתיח. כששאלתי בסופרמרקט שלי למה הם לא מביאים אותו יותר, הם אמרו לי שהמאפיות פשוט הפסיקו לייצר אותו".

מחירו של לחם אחיד שלם לצרכן עומד על 7.30 שקלים לכיכר, לחם לבן שלם עולה 7.31 שקלים, אחיד כהה פרוס, הכולל תוספים וחומרים משמרים, במשקל של 750 גרם, יעלה 8.30 שקלים ולחם לבן פרוס, הוא הזול ביותר מבין כולם, ומחירו 6.35 שקלים בלבד. לחמים מועשרים ומפונפנים יכולים להגיע ליותר מ - 20 שקלים לכיכר אחת, פי שלושה כמעט מלחם שלם ובריא לא פחות.

סביר להניח שמי שנולד אחרי שנות ה-80, לא מבין על מה המהומה. אבל המבוגרים יותר זוכרים בוודאי את בול הנייר, עם שם המאפיה ותאריך הייצור שהיה מודבק בקצה הכיכר, המכונה "נשיקה", את חצי הכיכר המרוקנת, שהפכה לסנדוויץ' אימתני, אליו היו דוחסים מכל טוב:

חביתות, סיחים של פרגיות עם סלט, סחוג, וטחינה שנוזלת על הסנטר, הסנדוויצ'ים משתי הפרוסות הלא סימטריות שאמא הייתה חותכת בסכין משוננת גדולה, והרשימה למכולת שהייתה כוללת "חצי לחם", כדי שלא יתקלקל.

קצת היסטוריה: הלחם האחיד נולד בימי המנדט הבריטי, שקבע כי על המאפיות לייצר ולספק לחם בסיסי לתושבי פלשתינה-א"י ולחיילי הצבא הבריטי, לפי מפרט מדויק שכלל את משקל הלחם, סוג הקמח והמחיר, ומאז הוא כאן.

בתקופה הצנע הקשה של שנות ה- 50', הוא נכנס לסל ההקצבה ונקנה בנקודות, כמוצר בסיסי הכרחי. כשהכלכלה התאוששה, הלחם האחיד השלם נשאר מוצר מסובסד והפך לנמכר ביותר בישראל במשך כמה עשורים. בשנות ה - 80', הוא השתלב בסל המוצרים בפיקוח, כחלק מחוק "הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים" וכשצומצמה הרשימה ב - 1995, הלחם האחיד השחור שמר על מקום טוב בצמרת.

המהפך הגיע בתחילת שנות האלפיים, כשמחירי החיטה עלו והמאפיות התחילו להפסיד על מכירת הלחם האחיד שמחירו מפוקח. הן פנו לממשלה בבקשה לייקר את מחיר הלחם בפיקוח, שר האוצר סירב לחתום על העלאת המחיר, וביולי 2007, פרצה שביתה והמאפיות הפסיקו את ייצור הלחם האחיד המפוקח, בטענה שאי אפשר לחייב אותן לייצר ולמכור בהפסד.

משבר הלחם של שנת 2007 סימן את תום תור הזהב של הלחם האחיד בסל המוצרים של הצרכן הישראלי, המסתכם היום רק ב- 15% מסך מכירות הלחמים, לפי ועדת המחירים. גם נתוני סטורנקסט מראים שהמאפיות מייצרות אותו בהיקפים מצומצמים יחסית, רק 40% - 30% מסך המכר הכספי של "ברמן" ו"אנג'ל", העומד על כ- 280 מיליון שקלים בשנה.

כיכרות הלחם המלאים, עשירים בדגנים, שיפון, עם זיתים או עגבניות מיובשות, מחמצת, דחוסים, קלים או אווריריים, מהווים את הרוב המוחלט.

גורם בכיר בתעשיית הלחם אומר לוואלה, שהעובדה שאליהו צמח לא מוצא את הכיכרות שהוא אוהב, לא מפתיעה אותו, כיוון שיש ירידה מתמדת בביקושים ללחמים השלמים. זה בנוסף לענייני היגיינה:

צרכנים מעדיפים לחם ארוז בשקית ניילון ולא כיכר חשופה שזוכה לליטופים של ידיים לא בהכרח נקיות. בחו"ל, אגב, לחמים שלמים כאלה מוגנים ממשמושים בכלוב רשת. חוץ מזה, אין חובת ייצור של לחם מפוקח ולכן המאפיות יכולות לבחור אם לשווק אותו או לא.

צמח לא הרים ידיים אלא טלפון ללשכת ראש הממשלה כדי לקבל סיוע, והובטחה לו תשובה תוך 14 ימים. רק שלפי התגובה שקיבלנו ממשרד הכלכלה, שאמון על פיקוח המחירים, הוא יאלץ למצוא תחליף אחר, או להתחיל לאפות לחם נטול חומרים משמרים ותוספים בבית:

"חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים אוסר על מכירת מוצר מפוקח במחיר גבוה מהמחיר המקסימלי שנקבע. אולם, אין בחוק סמכות לחייב את הייצור או המכירה של המצרכים.

הסמכות לחייב יצור או מכירה מוגבלת לעתות חירום בלבד, כאשר יש צורך מהותי בכך, ומתוך הבנה שאוצר המדינה ישלם את ההפסד שיגרם מכך".